מה יקרה כשדע"ש או סוריה ישתמשו בנשק להשמדה המונית: ראיון עם שרון דולב לקראת שולחן עגול בנושא נשק כימי ושרידים רעילים של מלחמה

 SONY DSCמה יקרה כשדע"ש או סוריה ישתמשו בנשק להשמדה המונית: ראיון עם שרון דולב לקראת שולחן עגול בנושא נשק כימי ושרידים רעילים של מלחמה

מה יקרה כשדע"ש או סוריה ישתמשו בנשק להשמדה המונית: ראיון עם שרון דולב לקראת שולחן עגול בנושא נשק כימי ושרידים רעילים של מלחמה

אולי תספרי קודם על האירגון לפירוז המזרח התיכון? האם אתם האירגון היחיד הפועל בישראל? איך אתם ממומנים?

התנועה הישראלית נגד גרעין (ונשק להשמדה המונית), החלה כקמפיין של ארגון גרינפיס בשנת 2007 בישראל. בשנת 2011, בעקבות סגירת הקמפיין בגרינפיס נרשמה התנועה כעמותה והחלה בדרכה העצמאית במימון של שני ארגונים בינלאומיים: הקמפיין הבינלאומי נגד נשק גרעיני – ICAN, וארגון Green Cross – גם הוא ארגון בינלאומי שהוקם בין השאר על ידי הנשיא לשעבר גורבאצ'וב.

כיום התנועה, היא התנועה הפעילה היחידה בישראל נגד נשק להשמדה המונית, אך יש אנשים נוספים שפעלו ופועלים למען אותה המטרה בישראל כמו חבר הכנסת לשעבר עיסאם מח'ול, גדעון ספירו שאף הצטרף לתנועה כחבר הועד הבינלאומי ו"אב מאמץ" ועוד.

מהם המטרות הראשיות של האירגון ואיך מתקדמת היוזמה שישראל תחתום על אמנה לפיקוח בינלאומי על גרעין, כימי וביולוגי?

המטרות הראשיות של התנועה הן קידום השיח בקרב החברה הישראלית, העיתונות ומקבלי ההחלטות כמו גם חברי כנסת בנושאים של נשק להשמדה המונית. ללא שיח ציבורי, כך אנחנו מאמינים, הנושא החשוב נשאר בידי קבוצה עלומה וסגורה כך שמצד אחד אין פיקוח או אפילו שאילת שאלות על דרך קבלת ההחלטות (אם יש דרך מסודרת לקבלת ההחלטות) ומצד שני – אותה קבוצה "סובלת" ממחסור ברעיונות חדשים, היכולים לסייע לה. ברוב העולם – ישנו שיח פורה בין החברה האזרחית ומקבלי ההחלטות ובישראל השיח מוגבל מאוד גם מכיוון שמקבלי ההחלטות אינם רגילים לשתף את החברה האזרחית וגם מפני שהחברה האזרחית עצמה, ברובה, מסרבת להיחשף או לדבר על נושאים הקשורים לנשק להשמדה המונית.

שיח ציבורי כזה, יסייע לנו להשיג את המטרות האחרות שלנו החשובות לא פחות: אמנה בינלאומית לאיסור על נשק גרעיני והצטרפות ישראל לשיחות על מזרח תיכון חופשי מנשק להשמדה המונית.

בנוסף, חרטה התנועה על דגלה גם קידום אנרגיה מתחדשת כמענה לאנרגיה פוסילית ואנרגיה גרעינית, בעיקר מכיוון שאנרגיה גרעינית מוצגת כתשובה הסביבתית להתחממות הגלובאלית, אך מהווה סיכון סביבתי ובעיקר מאפשרת למי שמחזיק בה – לייצר גם חומר בקיע שמשמש לייצור נשק גרעיני.

לתנועה "נצחונות" קטנים, כולל השפעה קטנה על השיח לקראת מזרח תיכון חופשי מנשק להשמדה המונית, אבל מירב השפעתה – דווקא בשיח מחוץ לישראל.

ההתקפה הכימית בגאודה, שבוצעה על ידי כוחות צבא סוריה כנגד צבא האופוזיציה (מתוך כתבה של "דמוקרטיה עכשיו")

מדוע חשוב לישראל להשתתף בשאלת הנשק הכימי בסוריה? האם אין לנו צרות משלנו כרגע? ואיך אנו נטיף לסורים על פירוז הנשק הכימי כשלנו עצמנו אין שום פיקוח על הנשק הכימי?

חשוב לכל אדם החי במזרח התיכון, ללא קשר לאזרחותו, לדבר על שאלת הנשק הכימי בסוריה ובמזרח התיכון בכלל. כבר ידוע – שלנשק להשמדה המונית, אין באמת גבולות. במקרה של הכנס אותו אנחנו מארגנים, אין לנו כוונה להטיף לסורים שכבר הצטרפו לאמנה נגד נשק כימי, אלא להראות שכשיש נשק להשמדה המונית – תמיד יהיה סיכוי שיהיה בו שימוש. או על ידי המדינה, או על ידי גורמים שאינם מדינות, כמו ארגוני טרור. הדרך היחידה לוודא שלא יהיה שימוש בנשק שכזה – הוא על ידי השמדתו.

הסיבה להתמקדות גם בסוריה, היא מכיוון שזהו מקרה שבו היה שימוש בנשק כימי, אבל גם סיפור של התפרקות מהירה ויעילה יחסית מנשק כזה. הסיפור של סוריה הוא טרגי כמובן וכולנו הזדעזענו מהתמונות של השימוש בנשק כימי, אבל חשוב לזכור שבסוריה רוב ההרוגים והפצועים נהרגו עוד לפני השימוש בנשק כימי.

סיבה נוספת להתמקדות בסוריה – היא מכיוון שההתפרקות מנשק כימי בסוריה משאירה את ישראל ללא תירוץ טוב מספיק להיצמד לארסנל הכימי שלה. ישראל היתה מהמדינות הראשונות שחתמו על האמנה, אבל עדיין לא אישררה אותה.

האם פניתם בנושא לאירגונים בינלאומיים?

התנועה הישראלית עובדת יחד עם ארגונים בינ"ל. חלקם שולחים נציגים לכנס (גלגלו לרשימת הדוברים מתחת לראיון) התנועה חברה בתנועות בינלאומיות ומייצגת אותן גם בארץ. בנוסף לתנועות שציינתי למעלה – ראשי עיר לשלום – ארגון בינלאומי בו חברים כששת אלפים ראשי עיר בעולם שקוראים לעולם ללא נשק גרעיני תחת הכותרת: עיר היא לא מטרה, שבאה להזכיר שנשק גרעיני – מטרתו העיקרית היא השמדה של עיר ולא פגיעה בצבא. כמו כן, התנועה מיוצגת בארגון העל של הארגונים נגד נשק גרעיני Abolition 2000 ומנכ"ל התנועה מכהנת גם כחברת הועד המנהל הבינלאומי של הארגון.

האם יש לכם איומים מצד שירותי הביטחון בישראל שלא לפעול?

לא

באיזה נשק משתמש באשר אסד? מדוע המערב שותק? ארה"ב אמרה שבמקרה של שימוש בנשק כימי, הם יתערבו בסוריה, והנה יש שימוש ולא קורה כלום. כיצד?

הנשק בו השתמש אסד היה סארין שזהו סוג של גז עצבים. בזמן שממשל אובמה חיפש מצד אחד דרך לרדת מהעץ ומהצד השני קירב את כוחותיו, רוסיה התערבה והציעה פיתרון שאינו מלחמתי: הצטרפות סוריה לאמנה נגד נשק כימי ופירוק הנשק הכימי שברשותה. סוריה אכן הצטרפה מיד לאמנה נגד נשק כימי וצוות משותף של הארגון נגד נשק כימי והאו"ם נשלח לסוריה לפקח על ההעברה והפירוק של הארסנל הכימי בסוריה. כיום ישנן שמועות על מצבורים מעטים חבויים שעדיין לא פורקו, אך נראה שמרבית הנשק הכימי שבידי סוריה – כבר פורקה.

לאחרונה שמענו גם על שימוש בנשק כימי בידי דע"ש? האם ידוע לך בנושא? האם גם שם תתערבו?

נשק כימי בידי דאעש – הוא עדיין בגדר שמועה שלא אומתה לגמרי. על פי השמועות, הנשק הכימי של דאעש הושג מאיזורים שבשליטת דאעש בעיראק. אין לנו מקום להתערבות, אבל בהחלט מקום להזכיר שהפחד האמיתי אינו מדינה שתחליט להשתמש בנשק להשמדה המונית. מדינה שתעשה שימוש בנשק להשמדה המונית – תעמוד בפני סנקציות ואולי אפילו תקיפה חוזרת בנשק להשמדה המונית. הפחד האמיתי הוא מפני זליגה של נשק להשמדה המונית לארגונים שאינם מדינות, כמו דאע"ש. במקרה הזה – הפיתרון היחידי הוא פירוק הנשק להשמדה המונית. זו הדרך היחידה לוודא שנשק כזה לא יגיע לידיהם של ארגוני טרור.

אם בצוק איתן או במלחמות אחרונות של ישראל היה שימוש בנשק כימי? האם השימוש בזרחן הוא חלק מנשק כימי? האם הוא הופסק בשל לחץ בינלאומי?

זרחן לבן מוגדר כנשק כימי כאשר הוא מופעל באיזורים מאוכלסים. במלחמות קודמות, היה שימוש ישראלי בזרחן לבן, אבל לא בצוק איתן. כנראה בגלל לחץ בינלאומי.

 מדוע חשוב להגיע לשולחן העגול בדבר נשק כימי, ושרידים רעילים של מלחמה?

בזמן שבשאר העולם מדברים על נושאים הקשורים לנשק להשמדה המונית, המדינות הערביות שוקלות לעזוב את האמנה לאי הפצת נשק גרעיני בגלל חוסר שיתוף פעולה ישראלי ועוד, בישראל לא מתקיים שיח בכלל. המצב הזה מסכן את כולנו. הוא מסכן את הדמוקרטיה, מסכן את התושבים שחיים ליד מיצבורים של נשק להשמדה המונית ואינם מכירים את הסכנות, מפקיר את הביטחון לידי מי שיודעים שאינם עומדים תחת ביקורת ויוצר חברה שטומנת את ראשה בחול כאשר מסביבה סכנה אמיתית.

השולחן העגול נועד בשביל לתת מידע בסיסי שיכול להוות כר לשיח פורה יותר, לשיתופי פעולה עתידיים אפשריים, אבל עיקר חשיבותו היא במפגש שבין מומחים עולמיים לאנשי החברה האזרחית ולעיתונאים. עבור עיתונאים – השתתפות בשולחן העגול חשובה במיוחד מכיוון שהיא תאפשר להם לדווח על נושאים הקשורים לנשק להשמדה המונית, מתוך ידע והכרת המושגים העיקריים בתחום.

שרון דולב היא המייסדת והמנכ"ל של התנועה הישראלית נגד גרעין ונשק להשמדה המונית המקדמת שלום ופירוק נשק אזורי כמו גם איסור גלובלי על נשק גרעיני. שרון היתה מתאמת הפעולות של מרצ ויו"ר צעירי מרצ. היא פרסמה את המגזין 'כלבי השמירה' לשלום וזכויות אדם וכיום מגישה שותפה של תכנית רדיו בשם זה. בשנים האחרונות שרון עבדה בארגון גרינפיס כמנהלת מאבק הגרעין וכמנהלת גרינפיס בישראל. יחד עם התנועה הישראלית נגד גרעין, מייצגת בישראל את הארגון הבינלאומי נגד נשק גרעיני, הצלב הירוק וארגונים עולמיים אחרים נגד נשק להשמדה המונית. מאז דצמבר 2012 היא מגישה ברדיו כל השלום את תכנית הרדיו 'על-פי מקומות זרים'. בחודש מאי 2014, קיבלה שרון בארצות הברית את פרס דורותי אלדריג' לשלום על עבודתה בתחום פירוק הנשק.

הרחבה על דע"ש | שרון לוזון

דגל המדינה האיסלאמית Flag of the Islamic State cc wikipedia - נחלת הכלל

דגל המדינה האיסלאמית.

דאע"ש – המדינה האיסלמית מצויה במתקפה מתמדת מאז הקמתה. בחמישים הימים האחרונים כוחות דאע"ש צרים על מובלעת קובאני. העיר קובאני (עין אל ערב) היא עיר מחוז כורדית בצפון סוריה בסמוך לגבול טורקיה, שהכפרים הכורדים שסביבה נכבשו ברובם במהלך ימי הלחימה.  הקרב סביב קובאני זכה לבולטות משמעותית (בין השאר צוין "יום קובאני" בראשון בנובמבר בהפגנות במאות ערים בשמונים מדינות שונות) אך הוא אינו מוקד הקרבות היחיד של דאע"ש. החליפות מנהלת קרבות באזורים שונים בסוריה, כמו העיר חאלב ונלחמת כנגד רוב השחקנים בזירה הסורית: הYPG הכורדי, צבא סוריה החופשית (FSA) וצבאו של אסד.

בעיראק נלחמי אנשי דאע"ש מול צבא עיראק החלש מוראלית והחמוש הנשק אמריקאי (מקור עיקרי לחימוש של דאע"ש הוא הנשק הזה), כמו כן תוקף דאע"ש את השיעים, היזידים, הטורקמנים, כורדים (גם סונים) ומנהל לחימה במספר מוקדים: הן בצפון עיראק (האזור הכורדי), הן סביב בגדד, משולש פלוג'ה והן בכל מחוז אנבר (המחוז המערבי של עיראק).  גורמים נוספים בעיראק הנלחמים בדאע"ש הם: הKRG (האוטונומיה הכורדית בצפון עיראק) ולצדו אנשי הPKK – מפלגת הפועלים הכורדית המנוסה בלחימה לאחר שני עשורים של מלחמה מול שליטיהם הטורקים, והמיליציות השיעיות הפעילות במרכז ודרום עיראק.

המערכה האווירית של ארה"ב ובנות בריתה משיגה הצלחות מוגבלות ונקודתיות. אך מנגד, זרם המתנדבים לדאע"ש אינו פוסק, וטורקיה ממשיכה להיות המדינה שדרכה עוברים המתנדבים והאספקה לדאע"ש. הארגון ממומן מכספי בארות נפט שהשתלט עליהן, גביית דמי חסות /מיסים שונים, סחיטת דמי כופר ממדינות של חטופים, והשתלטות על בנקים וכספותיהם בערים שכבש.

פיטר שאווצק (Peter Sawczak) הוא מנהל קשרי ממשל ונושאים מדיניים ב"ארגון לאיסור על נשק כימי" (OPCW – Organization for the Prohibition of Chemical Weapons). הוא שימש בעבר כיועץ בכיר לביטחון בינלאומי לשר החוץ האוסטרלי. לד"ר שאווצק יש ניסיון רב בנושאי בקרת נשק, לאחר שכיהן כמנהל ההתנגדות להפצה במחלקה האוסטרלית לענייני חוץ ומסחר והוצב כדיפלומט בוושינגטון, בריסל ומוסקבה. הוא עמית מחקר מן החוץ באוניברסיטת מונאש.

דר. פול פ. ווקר (Dr. Paul F. Walker) הוא המנהל הבינלאומי של "איכות הסביבה, בטחון ואחריות סביבתית" (ESS – Environmental Security and Sustainability) ב"צלב הירוק הבינלאומי" ( GCI – Green Cross International), ומנהל את המשרד בוושינגטון לGCI ולשותפתה הלאומית בארה"ב – גלובל גרין בארה"ב (Global Green USA). המשרד עוסק גם בניהול "הרשת הסביבתית של וושינגטון"  (DCEN – the DC Environmental Network), ומקדם קיימות באזור וושינגטון.  בשנת 2013 היה ד"ר ווקר אחד מארבעה זוכי "פרס הנובל האלטרנטיבי"  והוגדר "עובד ללא לאות כדי לפטור את העולם מנשק כימי." ווקר היה בעבר חבר בצוות המקצועי בועדת השירותים המזוינים בבית הנבחרים האמריקאי; הוא סייע בהשמדה של מעל 62,000 טונות של נשק כימי ומיליוני יחידות תחמושת בשבע מדינות עד כה. ד"ר ווקר הוביל את המאמץ להקמת קואליציית CWC, רשת בינלאומית של ארגונים לא ממשלתיים לתמיכה באמנת הנשק הכימי ו OPCW. פול ווקר מחזיק בתואר דוקטור בלימודי ביטחון בינלאומיים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.

 

השגריר דר. סרגיי באטסאנוב החל את עבודתו במשרד החוץ של ברית המועצות לשעבר בשנת 1976. במהלך הקריירה הארוכה שלו עסק בעיקר בנושאים הקשורים לפירוק נשק, בקרת נשק ואי-הפצה, כמו גם בנושאי סביבה, חלל, שיתופי פעולה בינלאומיים בנושאי טכנולוגיה והייטק  ושימוש באנרגיה גרעינית. כחלק מתפקידו לקח חלק ברוב השיחות בין ארצות הברית וברית המועצות בין השנים 1986-1991. בשנת 1989, מונה לשגריר בג'נבה לנושאי בקרת נשק. כמי שעמד בראש הקבוצה לניסוח האמנה הכימית הוא הציע וליווה עסקאות וויתורים של הצדדים השונים להשגת ההסכם שכיום הוא האמנה לאיסור נשק כימי. בין השנים 1993 – 2004, באטסאנוב כיהן בתפקידים שונים בארגון האמנה נגד נשק כימי (OPCW) ובין שאר תפקידיו, היה הנציג הבכיר הראשון של האמנה שביקר בישראל בניסיון לשכנע את מקבלי ההחלטות לאשרר את האמנה בישראל.

כיום באטסאנוב הוא הדירקטור של פאגווש (Pugwash – ארגון זוכה פרס נובל לשלום 1995) בג'נבה וממשיך בעבודתו לפירוק נשק להשמדה המונית ובעיקר באיזורי סכסוך, עם דגש על נשק כימי, ביולוגי, המזרח התיכון, תכנית הגרעין של איראן והנשק הכימי בסוריה.

ד"ר ז'אן פסקל זנדרס (Dr Jean Pascal Zander) (בלגיה) הוא חוקר / יועץ עצמאי בשאלות פירוק נשק וביטחון. הוא עומד בראש "השוחה" (The Trench), יוזמת מחקר המוקדשת לעתיד פירוק הנשק.

הוא מחזיק בתואר שני בפילולוגיה-בלשנות גרמנית (1980), מדעי המדינה (1992) ותואר דוקטור במדעי המדינה (1996) מהאוניברסיטה החופשית של בריסל. הוא היה ראש הפרויקט של הלוחמה הכימית-ביולוגית במכון הבינלאומי לחקר שלום בשטוקהולם (1996- 2003); מנהל הפרויקט למניעת נשק ביולוגי בג'נבה (2003-8) ועמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון באיחוד האירופי (2008-13). הוא השתתף כמומחה למשלחות האיחוד האירופי בפגישות ה BTWC וCWC מאז 2010.

הוא מפעיל כרגע פרויקט בנושא העתיד לטווח הארוך של נשק כימי, ביולוגי ורעיל, וחוקר את נושא פירוק הנשק הכימי-ביולוגי במזרח התיכון.

לני סיגל היה מנכ"ל המרכז לפיקוח ציבורי סביבתי מאז 1994. הוא אחד מהמומחים המובילים בתנועה הסביבתית האמריקנית העוסק בזיהום ממתקנים צבאיים ואדים רעילים. הוא מנהל שתי קבוצות דיון באינטרנט עבור הארגון שלו: פורום הסביבתי הצבאי ופורום בראונפילד אינטרנט. ביולי 2011 זכה סיגל בפרס אזרח השנה של הארגון האמריקאי לשמירת הסביבה (EPA – US Environmental Protection Agency).
סיגל מכהן בועדות מייעצות וטכניות רבות, כולל סיווג תגובת תחמושת וצוותי עבודה באתרים מורכבים (ITRC), צוות הייעוץ המקים של מופט פילד, וקבוצת היעוץ בראונפילד קליפורניה לשימוש חוזר. סיגל כיהן בעשרות וועדות של המועצה הלאומית האמריקנית למחקר (אקדמיות לאומיות למדעים), כולל חמש שסקרו את פעילות פירוז נשק כימי.

יו צ'למרס (Hugh Chalmers) הוא חוקר בעבור תכנית האימות והניטור (VERTIC). עבודתו מתמקדת בסוגיות הפיקוח על נשק גרעיני, מניעת הפצת נשק גרעיני, פירוק נשק, ואמצעי הגנה של סבא"א. הוא גם חוקר ומגיב בנושא תכנית הגרעין של איראן והנשק הגרעיני של בריטניה לכלי תקשורת כגון הבי.בי.סי, גארדיאן, טיימס ורשתות פרטיות. יו הוא גם חבר עמית במכון השירותים המלכותי המאוחד (Rusi). הוא בעל תואר שני במדע וביטחון מקינגס קולג' בלונדון, והשלים תואר ראשון באסטרופיזיקה בהצטיינות באוניברסיטת אדינבורו. הוא ריכז את הפרויקט בסוגיות גרעיניות כאנליסט מחקר ב  Rusi בבריטניה  ופרסם מספר דו"חות על הגידול בכמות הנשק הגרעיני, ובהם "רילוקיישן, רילוקיישן, רילוקיישן: האם הכוחות הגרעיניים של בריטניה יוכלו להיות מועברים לאחר עצמאות סקוטלנד "(2014)," הפרעה בכח: התדיינות רציפה בים ההרתעה "(2014), ו" איראן: אזורים" קווים אדומים ואזורים אפורים.

דאג וויר (Doug Weir) הוא מנהל הפרויקט של "פרויקט שרידים רעילים של מלחמה" (TRWP – Toxic Remnants of War Project) ורכז של הקואליציה הבינלאומית לאיסור נשק אורניום (ICBUW – International Coalition to Ban Uranium Weapons). דאג למד גיאולוגיה באוניברסיטת מנצ'סטר ואוחז בתואר שני בעיתונאות מודפסת מאוניברסיטת שפילד. הוא החל לעבוד על נשקי אורניום מדולדל עם "הקמפיין הבריטי נגד אורניום מדולדל" ב2005, לפני שלקח על עצמו את משימת התיאום של  ICBUW ב 2006. ב 2011, יחד עם ארגון השלום ההולנדי PAX, הקים דאג את  TRWP, שמטרתו לנתח ולטפל בבעיות המערכתיות ש ICBUW זיהתה ביחס לנשקי אורניום מדולדל, אך היו ישימות גם למגוון רחב של רעלים צבאיים, ובאופן נרחב יותר למורשת של בריאות הציבור והסביבה בסכסוך. בסוף 2013 הקימו TRWP את "רשת השרידים הרעילים של המלחמה" – רשת חברתית אזרחית לקבוצות הפועלות בתחומים של זכויות אדם, בריאות הציבור, פירוק נשק הומניטרי והסביבה, המחפשת שיפורים בהגנה על אזרחים ועל הסביבה לפני, במהלך ולאחר עימות מזוין. ICBUW ו TRWP ממוקמות במנצ'סטר, בריטניה.

וילברט ואן דר זיידן (Wilbert van der Zeijden) הוא מדען מדינה וחוקר בכיר של PAX, ארגון מחקר הולנדי לשלום, ביטחון והסברה. הוא מתמחה בנושאי פירוק נשק ואי הפצה, וכיום מתמקד וכותב בתדירות גבוהה בנושאי ביטחון אירופאי; מדיניות הגרעין של נאט"ו; תשתית צבאית בינלאומית; נשק להשמדה המונית והמזרח התיכון; והמאמצים לפירוק נשק גרעיני.

שרון דולב היא המייסדת והמנכ"ל של התנועה הישראלית נגד גרעין ונשק להשמדה המונית המקדמת שלום ופירוק נשק אזורי כמו גם איסור גלובלי על נשק גרעיני. שרון היתה מתאמת הפעולות של מרצ ויו"ר צעירי מרצ. היא פרסמה את המגזין 'כלבי השמירה' לשלום וזכויות אדם וכיום מגישה שותפה של תכנית רדיו בשם זה. בשנים האחרונות שרון עבדה בארגון גרינפיס כמנהלת מאבק הגרעין וכמנהלת גרינפיס בישראל. יחד עם התנועה הישראלית נגד גרעין, מייצגת בישראל את הארגון הבינלאומי נגד נשק גרעיני, הצלב הירוק וארגונים עולמיים אחרים נגד נשק להשמדה המונית. מאז דצמבר 2012 היא מגישה ברדיו כל השלום את תכנית הרדיו 'על-פי מקומות זרים'. בחודש מאי 2014, קיבלה שרון בארצות הברית את פרס דורותי אלדריג' לשלום על עבודתה בתחום פירוק הנשק.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: