מהצד הבהיר של הירח, לצד האפל של הירח

הייתי פעם פעיל חברתי. ניסיתי לשנות את המציאות. עד שמצאתי את עצמי נשחק, והחלטתי להסתגר בתוך כתיבת ספר סיפורים "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" שיוצא בהוצאת זמורה ביתן.

חמש שנים שלמות אני מחכה שהספר – התינוק הזה ייצא ויוולד לאור, ובסוף הוא יוצא לאור ואיפה אני ואיפה הוא. אני בצפון גרמניה, אני בברלין, אני בגרמניה והוא בישראל. הוא הולך אט אט מתוך מכונות הדפוס בעברית וזוחל אל תוך חנויות הספרים, ואני אביו מתהלך רחוק משטראסה לשטראסה, מוכר בשפות זרות, וליבי מתרגש בעברית. ועוד לילה ועוד לילה, עוד כוסות של יין נערמות, עם ישראלים, עם גרמנים, פלסטינים ואחרים – וכולם מדברים ומנחמים אותי. אבל שום נחמה לא תבוא מכך שאיני לידו. מישהי ניסתה להגיד שספר הוא לא כמו ילד, ולא צריך לחתל אותו או להשכיב אותו לישון. אבל זה לא נכון. צריך לנקות לו החרא, גם אם הוא יוצא לתקופה הכי קשה של עולם הספרות.

הספר עצמו דאג לי כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה אהבות עברו חלפו איתו, מעגלי חברים, דירות, ותמיד נשאתי אותו בתוך המחשב הנייד העתיק, ולא ויתרתי על החלום והחלום לא ויתר עלי. ומצאתי הוצאה שמצאה אותי. ולמרות המרחק של אלפי קילומטרים הדמויות, העלילות והמילים המשיכו להיכתב באותה מתכונת. חצי שבוע של פרנסה, וחצי שבוע של יצירה. מהצד הבהיר של הירח, לצד האפל של הירח. מהגעגועים לאנושי, לכיסופים ללא אנושי.

10592890_10153075099098238_2760144205978856449_n

"כמו פסיכוטי, חייתי בתוך התינוק המתגלגל ברחם היצירה. וגם עכשיו כשהספר כבר קיבל חיים ואני מביט בתמונה של תמר ביאליק, העורכת שלו, מחזיקה אותו בידה (באפליקצית האינסטגרם). אני הולך לישון, עם דלת פתוחה לגשם של אוגוסט. ולפני השינה אני משנן את הסדר של 31 הסיפורים המרכיבים את 408 העמודים שלו."

 

ואני משקר לעצמי שאני מוכן להכול, כי ספר הוא אי ודאות, כמו מטוס התקוע בסערה רחוק מהיבשה. אמנם הצלחתי להגיע לקו הסיום. הספר כמו שד, הלך איתי לתוככי הנפש המסוכסכת שלי לא רק בתוך ישראל, אלא גם מחוצה לה, ולגלות את מה שעומד בחוץ. לכאורה אפשר לצאת מתוך גבולות הלאומיות, להזדיין בחו"ל, ולהביא לחיים היבריד שעטזני חדש. תינוק שגם שכב מתחת לשלג של דצמבר, וגם שחה בים התיכון החם, לח ומלוח.

והנה אני חוזר לישראל, לשמוע את צווחת התינוק שלי בידי אלו שקיבלו ראשונים את הספר מההוצאה ומדברים איתי. והשאלות הפנימיות שלו לא יוצאות החוצה בארץ רגע אחרי מלחמה. כי איך אני אמור להקריא סיפורים על חזון אחר, על שדים ורוחות, על הטופוגרפיה הפנימית שלי, שיוצאת לאור, ומכריחה את הקורא להיות בסיוט, באימה, ובבעתה.

לא ידעתי שאפשר לכתוב בעברית בברלין, ולפרסם ספר בעברית בברלין ולהיות רחוק מהילד. ואני מפחד שדווקא העירעור על הגבולות ישפיע על ההתקבלות. טוב לפחות אני יודע שיאיר לפיד עסוק ולא יכתוב ביקורת נגד הכתיבה בגולה.

כתבתי פעם על הגירה למדינה הלא נכונה. ואין משפט יותר נכון לתאר כתיבה מאשר הגירה למדינה לא נכונה. ואין לי ולחלק ניכר מהדור שלי בית לתינוק שנולד. אנו נעים ושבים. תלושים. מחפשים עתיד, תקווה ומזור לגיבורים של הפנטזיות שלנו. וצדקו מי אמרו שאין גאולה בגלות של ברלין, והצלקות עדיין מצלקות את חלומותינו.

והנה עכשיו שחציתי את המנהרות החלומיות שחיברו אותי מברלין לתל אביב. עכשיו שאני מהלך בביצה החמימה והלחה, רק מחשבה אחת נשארת בראשי, איך נראה הספר ואני מפחד לראותו. במקום שארוץ לחנות הספרים, אני רץ לים ולא רוצה לצאת מתוך הגלים. בשקיעה אני ממלמל על הפחד. האימה מהרך שנולד. "איפה את ברלין, קחי אותי בחזרה, רחוק מהמוכר, חזרה לזרות, ולשיכחה"

והנה אני מחזיק את הספר, ומתעופף כפרפר, והנה האביב של חיי החל, הפכתי ממשורר אקטיביסט, לסופר.

סיפורים

 

‎"מקלחת של חושך וסיפורים נוספים" – לרכישת הספר | מהדורה קולית של אייקאסט | תנו לייק לעמוד של הספר בפייסבוק | עקבו אחרי כל הביקורות והאיזכורים בעמוד של הספר בבלוג

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s