"כל צעד שתצעד, כל נשימה שתנשום, אנחנו נעקוב אחריך": על הסרט החדש בכיכובו של סנודן

citizenfour_poster"כל צעד שתצעד, כל נשימה שתנשום, אנחנו נעקוב אחריך": על הסרט החדש בכיכובו של סנודן 

מדוע צריך לראות את הסרט הדוקומנטרי "אזרח מס' 4" (Citizenfour) של לאורה פויטרס (Laura Poitras) שמספר לנו את הסיפור הידוע על סנודן.

לא במקרה סנודן מגייס את יוצרת הקולנוע לאורה פויטרס, ואת גלן גרינוולד מה"גרדיאן" ללוות את רגע הגילוי של הסוד. העיתונאים הם אלו שיפיצו את המידע על המאבק של סנודן בהשתלטות הברוטאלית של הסוכנות לביטחון לאומי על רשת האינטרנט והאמנים הם אלו שאמונים על מיסגור הדימוי הקולנועי, היצירתי בתוכנו. אנחנו כצופים בסרט, מציצים בתוך הקלאסטרופוביה של חדר מלון בהונג-קונג, המדינה שבה לארה"ב אין הסכם הסגרה. מי ידע שממזרח, דווקא משם תגיע החתרנות כגאולה למערב. ומי ידע שמהפכת המטריות תפרח אחרי מספר שנים באותם הרחובות שבו הוא הוברח על ידי עורך דינו מהונג קונג לנמל התעופה של רוסיה. כן, אנו זקוקים למוזיקה המצמררת והמבעיתה של ניין אינצ' ניילס "Ghosts_I–IV" בכדי להיכנס להרגשה הזאת שאנו לא יודעים מי ידפוק על דלתינו. המטפורה של הפחד היא זאת שיכולה לסייע בכדי להבין את הממשי הבלתי נתפס לקליטה, שהרי איך כוחות ביטחון יכולים להחזיק את כל המידע בעולם בכף ידם, מבלי להשיג שום אישור.

הרבה מכשירים עוקבים אחרינו למרות שאנו חושבים שאנו עוקבים אחריהם. המעקב הוא סוד, ומי שמספר אותו משלם מחיר. הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי מאיימת על כל מי שיגלה את הסוד. אלו אותם חוקים מימים עתיקים עד ימינו. הסרט מלמד אותנו איך אדם יוצר פוליטיקה (סיפור הסוד ושינוי התודעה העולמית בעקבות חשיפתו) באמצעות יוצרת סרט דוקומנטרי (אמנות), ועיתונאים (תקשורת). הפוליטיקה נוצרת מהמרווח שיוצרים שני התחומים האלו ביחד עם האדם והסוד שמתגלה.

הסרט עושה שימוש רב במסך מוחשך, שבו אנו רואים דמויות ששמם מסומן בראשי תיבות, משוחחים ביחד. ההקלדה שלהם נראית כמו איזה משחק מחשב משנות השמונים, אך כך מתנהלים בהצפנה. דווקא המסך השחור הכי מלאכותי (ולא אנושי) הוא הכי אנושי. ושם אפשר גם לפצח את מה שבעלי הסוד לא רוצים שנדע. הסרט מבשר על התבגרות בחשיבה על האינטרנט ועל הזהות הגלובלית שלנו. "הרשת החברתית" בסרט העלילתי של פינצ'ר מתבגרת והופכת לאב ממית. ולכן לא במקרה פוינטרס ערכה את הסרט. סנודן הכיר את לאורה מהסרטים הקודמים שעשתה על עיראק: הסרט הראשון, "My Country, My Country" מ-2006, תיעד את הפלישה האמריקאית לעיראק דרך סיפורו של רופא המתגורר בבגדאד. הסרט השני היה סרט שצולם ב-2010 ועסק בנהג מונית מתימן שאחד מקרוביו נעצר ונכלא במתקן הכליאה הידוע לשמצה בגוואנטאנמו ובעצם הסרט על סנודן מסיים את הטרילוגיה הקולנועית שלה.

לשבור את הפחד, באמצעות הפחד הגדול מכל

 הסרט מראה לנו איך שוברים את הפחד, אך כל האמצעים הקולנועיים הופכים להיות כאלו שמייצרים פחד, כגון המוזיקה, החדרים הסגורים, הקלוזאפים של סנודן כשכל כולו חושש מלפתוח חלון, דלת, כשהוא מנסה לשנות את המראה שלו, בעקבות החשיפה של דמותו בכלי התקשורת.

בכדי לשבור את הפחד, עלינו לשהות בתוך הפחד, רחוק מהבית, כשכל יקיריך מאוימים (סנודן לא סיפר לחברתו על הנסיעה להונג קונג, וחרד להתנכלות כוחות הביטחון האמריקאים, גם בן זוגו של גלן גרינוולד נעצר בשדה התעופה ונחקר במשך שעות, וגם פויטרס עצמה חקירות חוזרות ונישנות עד שנכתב מאמר דעה בניו יורק טיימס ששינה את היחס אליה). התהליך האמנותי מחייב את ההזרה. ויש רגעים מטריפים בסרט, בין ההשתוללות של המידע שסנודן מוציא לתקשורת לבין הדממה בתוך החדר שלו, והחשש המכרסם כפרנויה גמורה ואולי מוצדקת מכל מכשיר שיכול לשמש כהאזנה בחדר המלון. סנודן עומד מול האימפריה האמריקאית לבדו ויודע שכל העקרונות המארגנים את הדמוקרטיה ידרסו אם רק תינתן לאמריקאים גישה אליו. הוא כבר יודע שאותם כוחות שאפשרו לסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי לצאת מכל שליטה, בכדי להחזיר לכאורה שליטה באוייבים החדשים של האימפריה, ינקמו בו והוא לא יהיה חסין מעונש שיהווה הרתעה לכל מי שרק חושב על "שיפור" הדמוקרטיה בארה"ב.

כמה נקודות יותר פוליטיות בעקבות הצפייה בסרט

קריסת השמאל – לדעתי, הסרט מוכיח כי תם עידן הדמוקרטיה. ההבטחה כי רשויות הביטחון האמריקאיות, כחלק מהרשות המבצעת, יפנו אל רשויות החוק בכדי לקבל אישור על כל מעקב אחרי האזרחים בתחומם ובחלקים אחרים בעולם כבר לא באמת מתקיימת. הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי עוקבת אחר המידע של אזרחי ארה"ב וגם של אזרחי העולם באמצעות השתלטות לא חוקית על התעבורה העוברת באינטרנט. כל המידע שעובר דרך הכבלים המחברים את מדינות העולם לארה"ב כפוף למעקב. זהו שילוב מצמית בין הגלובליזציה המתבטאת באינטרנט לבין הגמוניה אמריקנית בתקשורת העולמית. ובינתיים אין דרך יציאה. המחזה שראינו ב"סורק באפילה" של פיליפ ק דיק התממש, הדמוקרטיה האמריקאית העמידה את מנגנוני הביטחון מעליה (בשיתוף פעולה עם בריטניה וגרמניה שמאפשרות לה לרגל אחרי תושביהם). ואם האופוזיציה שעומדת מול האמריקנים היא המשטר הסיני שמגביל  את מנועי החיפוש של תושביו, ורוסיה שמחסלת תרתי משמע את האופוזיציה שלה, אז העידן הקרוב הוא הרבה יותר מסוכן ממה שהוא נראה על פני השטח בהרגשת הפרטיות שלנו, שהיא למעשה מזויפת ומשוללת כל יסוד. מהרגע שארה"ב החלה לרגל אחר תושביה ותושבי העולם כולו, אין אנו יכולים להיות בפרטיות, כל הרעיונות שלנו עומדים למבחן בידי הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי

נפילת הדמוקרטיה – הסרט מראה את התפשטות הכוח האמריקאי, שגם עוקבים אחר המידע שלנו בכל שנייה ושנייה מבלי להשתמש באישור משופט, וגם מקימים בתי סוהר סודיים ברחבי העולם (למשל בפולין, ברומניה ועוד) מבלי לבקש אישור משופט; אפשר לחטוף אזרחים ברחבי העולם מבלי להשתמש באישור משופט. אנו בישראל מכירים את השליטה המקסימלית של השלטון בחיינו, מבלי שנוכל להתנגד אליו. ושפרקטיקות אלימות מגיעות מהשטחים אל תוך ישראל. גם ארה"ב פתחה בתהליך של הנחת מנגנוני הכוח מעל לחוקה האמריקנית, לאחר 9/11 ועם הכיבוש הלא חוקי של עיראק. אובמה שהיה ההבטחה להחזיר את המצב לקדמותו, הוכיח שהשמאל נכשל בכך ולא טיפל בבעיה כראוי, למרות הרפורמה שכיבכול יצר בנושא. במקום לברך על חשיפת המסמכים של הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי, שהביא לחשיפה של מערכת כוח שהפכה להיות מעל הדמוקרטיה, הוא הפך נרדף, ולמרות המקלט שקיבל ברוסיה, האמריקאים עדיין רואים בו מרגל ודורשים שלא לתת לו מקלט מדיני. בסרט מתוארים פרקטיות של איומים על כל מי שיוציא את החומר המרשיע מידי ההסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי שהרי לכוחות הביטחון הסודיים יש אפשרות לאיים בצורות שאנו לא מכירים על העובדים בתוכם. וזאת הגדולה של סנודן שיכול היה להיות מספיק אנושי, אזרחי ודמוקרטי בכדי להוציא את החומר החוצה (רק לעיתונות, בכדי שיבדקו היטב מה אפשר לפרסם מבלי לפגוע בעובדי הסוכנות לביטחון לאומי).

מצאתי את עצמי לאורך כל הסרט, מפחד שמא יפגעו בו, למרות שלכאורה ידעתי כבר איך יסתיים הסרט הדוקומנטרי. ישנו רגע נפלא שבו נשמעת אזעקה במלון בהונג-קונג שבו סנודן יושב עם גרינוולד, ושומעים אזעקה ולא יודעים מאיפה היא מגיעה, ויש פחד שהיא קשורה לכוחות הביטחון, וסנודן שלפני רגע סגר את הטלפון מפחד להאזנות, מחבר אותו ומתקשר ללובי לברר מדוע יש אזעקה חוזרת ונשנית בבית המלון. הפחד הזה שמהלך בכל הסרט, מראה לנו כמה כוח צריך בכדי לעמוד ולהתריע בפני המערכת שהושחתה כליל. בסרטים "הוסטל 1" ו"הוסטל 2" אנו מקבלים תמונה מפחידה על עינויים במזרח אירופה. אך אותו רעיון שהעולם העתיק והמבעית מסתתר לו במזרח אירופה, הופך דווקא להשלכה. האמריקאים משליכים את המחשבות העתיקות שלהם בתור מהגרים אירופאים לתוך יבשת אמריקה. אך ה"הוסטל" האמיתי מסתתר לו דווקא בוושינגטון, בתוך מערכת קבלת ההחלטות של הפנטגון, ובתוך המבנה החדש של הסוכנות לביטחון לאומי. שם בתוך הרעיונות של שליטה טוטאלית באינטרנט, מסתתר העינוי הגדול. והסרט הזה מצליח לקחת אותנו לתוך הזוועה הזאת, רק על ידי רגש, אנו למשל נראה כיצד מקימים את המבנה של הסוכנות לביטחון לאומי ביוטה, ואת שאר הרעיון אנו נדמיין בעצמנו. (זהירות ספויילר) אנו נראה למשל את הפתק בסוף הסרט שמראה כמה אנשים עומדים למעקב על ידי הסוכנות לביטחון לאומי, אך לא נחווה עם כל אחד את הזוועה שסוכנות כל כך גדולה עוקבות אחריך ללא אישור משופט.

העונש הכי חמור על הפרת הסדר החברתי – בסרט למדנו שההעמדה לדין של סנודן הינה על אשמה הכי חמורה של ריגול (1917 Espionage Act). האשמה החמורה באה לשים מקל בגלגלים של כל יוזמה אזרחית להציג את פעולתו כתרומה לדמוקרטיה ולדון בשאלת העונש שלו בצורה עמוקה ורחבה יותר. סנודן הופך למעין פרומיתיאוס שהעביר את חוכמת האש, הטכנולוגיה, האמנות והתרופות לבני האדם מידי האלים ונאלץ לשלם מחיר כבד על הפרת הסדר החברתי. ובתוך כך שווה להזכיר סרט נוסף שבו אהרון שוורץ, גאון טכנולוגי, מהפכן חברתי (תודה לאתר "העוקץ" על ההמלצה) שהיה בין הראשונים לתכנת את הר.ס.ס וטכנולוגיות רשת אחרות, התאבד אחרי שנרדף על ידי רשויות הביטחון הפדרליות בארה"ב, לאחר שלא הסכימו לקבל את משיכת התביעה של MIT על גניבה וכוונה להפיץ של למעלה מארבע מיליון מאמרים אקדמאים. הרשויות הפדרליות ביקשו לעשות משפט ראווה להאקר, שהתאבד בדירתו (קיראו עוד כאן וכאן).

    • ראיון עם אדוארד סנודן ממקום שהותו ברוסיה:
  • ראיון מרתק עם לאורה פויטרס, יוצרת הסרט איך היא פגשה את סנודן, איך הוא פנה אליה מבלי שידעה מי הוא, אך הוא הכיר את עבודתה

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: