מול המסך הגדול בברלין נגלו לי חיי הקודמים כמשורר

2014-12-15 21.28.14אני זוכר לא פעם, כשיצאתי עם בחורה, פחדתי שהיא תבוא להוריה ותגיד להם שאני משורר. הבושה אכלה אותי מבפנים. מחשבות בעקבות הסרט "הגננת"

פתאום הבנתי שהשתנו הקוארדינטות התרבותיות שלי. אני רואה תרבות ישראלית שבאה אלי ופחות כזאת שאני טס אליה בגטו הישראלי. יש פתגם סיני שאומר: "מי שיושב במקום אחד, כל העולם עובר לפניו". והנה הגיע הבימאי והתסריטאי נדב לפיד עם סרטו החדש "הגננת". הוא הציג אותו בפסטיבל בינלאומי שיזם ערוץ "ארטה", שכלל יוצרים מ-14 מדינות ברחבי העולם, והוא הזמין אותי לצפות בו.

הלכנו חברתי ואני לצפות בסרט ומול המסך הגדול בשכונת "מיטה" נגלו לי חיי הקודמים, כמשורר. בסרט, הגננת מנסה להציל ילד אשכנזי מוכשר שכותב שירה. הגננת משתמשת בשירתו של הילד בן החמש כחלק מסדנאות שירה, וחושפת את אהבתה האידיאליסטית לאמנות השירה.

כשנשאל לפיד, אחרי הסרט, האם זה סרט פוליטי או לא, הוא לא ענה תשובה ברורה. לכאורה, הסרט מנגיד את אמנות השירה אל מול העולם העסקי־כלכלי, שבו אין מקום למשורר. אביו של הילד הכשרוני לא מוכן שהילד ימשיך להיות משורר. ואני זוכר לא פעם, כשיצאתי עם בחורה, פחדתי ביותר שהיא תבוא להוריה ותגיד להם שאני משורר. הייתי תמיד משביע אותה: אל תגידי להורייך שאני משורר, והיא היתה מתפלאת. "מדוע? הרי פירסמת כך וכך ספרים, ואתם עושים הפגנות חברתיות ב'גרילה תרבות'". אבל הבושה היתה אוכלת אותי מבפנים. ידעתי שמשורר הוא לוזר, אין לו סיכוי להביא פרנסה טובה ובטח לא לתמוך בהקמת משפחה והבאת ילדים לעולם.

יצאנו מהסרט וחיכינו לנדב לפיד, שחשב שיוכל לבוא אבל בסוף ביטל. הסברתי לחברתי שהוא בטח חוגג עם מזמיניו. הלכנו לשבת על בקבוק יין בדירתה. בחוץ געשו הרוחות ובפנים תרבות ישראלית הפכה לתרבות גרמנית ולא יכולת להבדיל ביניהן. הסברתי שלדעתי הסרט אינו באמת מנגיד את עולם השירה, שפעם הייתי אחד משחקניו. הילד בן החמש שכתב שירה בסרט היה משורר מחורבן. הגננת שהעריצה אותו, בעצם היתה קצת אינפנטילית ולא הבינה באמת מהי שירה טובה. ועולם השירה עצמו היה נכלולי וריק מתוכן, מלא עסקנים, פאתוס וחשיבות עצמית חסרת תקנה.

 

געגועיי לצ'יקי
געגועיי לצ'יקי

חברתי ניסתה להבין מה באמת הסרט מציע, ושנינו נהפכנו ליותר ויותר אדומים אל מול החלון בקרויצברג. אני זה שפוחד מהשלג והיא זאת שמעריצה אותו. בחוץ אפילו השיכורים השכונתיים הסתלקו למאורות אחרות.

היא עישנה סיגריה אחר סיגריה והמטבח שבו ישבנו התמלא בעשן. וניסחתי מחדש את דברי. הסרט של לפיד בעצם מראה לנו שהאמנות נכנעת לפסיכולוגיה ילדותית ומאבדת את כוחה אצל המעמד הבינוני. ההערצה העיוורת לאסטתיקה של הילד מאפשרת את אובדן האופוזיציה לכוח המצמית של ההון. סוף הסרט, שנראה לא כל כך שייך לסרט, רק מדגיש את חוסר הבנה של הגננת בשירה, את האידיאליזם הריק שמסתיר מאחוריו רצון לכוח אגרסיבי.

היא חייכה אלי ושאלה אם אני מתגעגע לעולם השירה, והבנתי שבשאלה שלה היא כיוונה אותי פנימה. בטח שאני מתגעגע, עניתי, אבל אני לא מתכוון לחזור אליו. חציתי את הנהר אל הפרוזה. אבל בתוך תוכי רציתי להיות רק עוד פעם בפסטיבל שירה במדבר עם קומונת המשוררות של צ'יקי; לקרוא שירת אבנים יבֵשות בעירום; להשתין על הקבר של בן גוריון הקולוניאליסט שבחר לו את המקום הכי יפה במדבר; בלילה לעשות מדורה גדולה של מלים ריקות מתוכן; ביום, להקים פסלי אותיות חתרניות עם ילדי המדרשה נגד המלחמה שפורצת בכל פינה; ובעיקר להתמסר לכוח העוצמתי של השירה, שפרחה, למרות השוליות שלה.

ובדיוק בתום השיחה שלג עדין ורך ירד וכיסה את הרחוב בלבן.

הדברים התפרסמו לראשונה בתרבות וספרות הארץ.

*

ממליץ לקרוא סיפור שלי שהתפרסם באנגלית במגזין לגהו

*

טורים נוספים:

סרטוני השקת "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" בברלין | היכן ממוקמת הגרמניות בתוך היצר הישראלי |זוג מהגרים איראנים בברלין |פגישה עם הפילוסופים הישראלים של ברלין  |מהאקדמיה לדפוק, וזרוק בברלין |מצרים בין קרויצברג ונויקלן | סונטת קרויצברג: מתי שמואלוף על העזיבה לברלין וספר הפרוזה החדש  | אלוהים אדירים, זה היה רק סיוט: מעלילות ישראלי בברלין | העיתון העברי שמלמד אותנו על המהגרים החדשים בברלין |להיות ברלינאי-ישראלי | מה קורה כשפתאום התרבות הקיבוצניקית נוחתת עלי בגרמניה |ופתאום הבנתי שאני, השחור, רוצה להיות לבן. שייסה | המשורר מתי שמואלוף בהפגנה נגד המשורר מתי שמואלוף | איך הפכתי אנטישמי בעל כורחי | מדוע המכתב של מח"ט גבעתי לא עוזב אותי | הבליץ-קריג הספרותי מברלין יגיע בקרוב לפתח דלתכם | טילים לא נופלים על ברלין | מה זה להיות סופר ישראלי בברלין |ראיון במגזין שפיץ בברלין עם שירים מהספר וסיכום שירת הגלותוצילומים נהדרים של כפיר חרבי  | ספר שירים דיגיטלי: פרידה בברלין | הנה אני יושב עם שני פליטים ממשהד | מלאך יהודי בשמי ברלין החשוכה: רשימות של גולה עיראקי | מברלין באהבת מלאך: רשימה ראשונה של בן מהגרות | ישראלי בברלין ליאיר לפיד: "יש שואה כלכלית" | סוכות, גלות וברלין | כואב לנסוע, כואב יותר להישאר

סיפורים:

* הייתי קבורה כשנפגשנו  פורסם עם איור מדהים בכתב העת כביש ארבעים

* הפרעת אכילה שפעם הכרתיגם ב"קורא בספרים")

* שאריות מהספר המקולל

* נצטרך מכונות אחרות בכדי לעצור את הזמן

* בכל רעל יש יותר מדי קסם

* לחכות לסיים סיפור בתוך גופה בלתי מזוהה

* פורטונה כבר לא גרה בקומה ה-23

* אני הילד שנרצח בשכונה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s