מגדלים ילדים, בכדי שימותו לשווא

(טור שלא פורסם ונגנז) מסכנים החיילים האלו סרן יוחאי קלנגל וסמל דור חיים ניני ששילמו את המחיר של הפוליטיקה הישראלית החסרת תכלית. הרי היה ברור שאם מתנקשים בבכירי חיזבאללה ואיראן לא יישארו האחרונים חייבים. אז מה השגנו בתרבות החיסולים. שומדבר. רק חזרה על שורה של אסונות שאין מי שסופר אותם, צער שאין לו היסטוריה, כללים או נשמה.
אימותיהם, שכל השנים האכילו, דאגו, ליוו, בכו ביום אחד הכול נגמר בגלל הזכרים האלו והפוליטיקה המזויינת שלהם. האבל של האימהות לעולם לא יסתיים והפוליטיקאים ימשיכו הלאה, להתנהג כאילו הכול בסדר. אבל למשפחות האלו הלכו הילדים ולא יחזרו לעולם. ייתלו על הקיר במסגרת אבן וצער שאין לו סוף. האם יש מבוגרת או מבוגר אחראי בחברה הישראלית. נראה שלא. ראש הממשלה יכול להמשיך להתהדר בשם של אדון ביטחון, אבל אין שום ניצחון, הרתעה או זר של מנצחים שאפשר לשים על הצוואר של החיילים, הגנרלים והצבא. אנו בתקופה שכולם מדברים על נרטיבים, הנרטיב היהודי, הנרטיב המזרחי, הנרטיב ההומו-לסבי, אבל אין באמת הנרטיב של המתים. הם נאגרים בתוך הקברים. בתי הקברות הולכים ומתמלאים. בשם נביאי פרשני הביטחון, בשם הזיקפה הלאומית, כולם עוברים למקלטים ובוחרים בביריון של השכונה, כשהשכונה עצמה מתמלאת רק בתוך עוד ועוד אויבים שיודעים להחזיר. יש תגובה לכל מעשה. ויש מחיר לכל פעולה. לא יכתבו, לא יזכרו, לא ידברו על הנרטיב של המתים, הפצועים, הלומי הקרב, אלו שכל חייהם יהיו סגורים בתוך חרדות. אלו שלא יידעו אך לחזור לחברה הישראלית. יהיו כלואים כל חייהם בין קירות של אבן, זיכרון שקפא ואי אפשר להפשירו גם בשום אהבה. האהבה היא זאת שלא תתן לתודה לצאת החוצה ולהוריד את המשטר שהרג לה את בנה. היא תהפוך לנוסטלגיה ותמיד ייזכרו באהבה בחיילים. ואיפה בית המשפט, ואיפה הצדק החברתי, ומי ישלם עובר החיים שנגדעו בפקודה אחת, במיטבחון סודי, במועצה של ביטחון לאומי. כן, הכול בסדר אדון שר הביטחון, הילד שלך חזר מהגן, הוא חזר בריא ושלם מהגן, מבית הספר, מהצבא. אבל ילדים של משפחה שלא בשלטון, שיושבת מכונסת באיזה בית, הופכים ריקים, אפורים ונוראיים. ואין קשר בין שר הביטחון, ראש ממשלה והעם שבחר בהם לביניהם. אולי יבקרו בהלוויה, אולי יבואו פעם בשנה, אולי ישלחו איזה דואר, קצבה, אבל מה נעשה עם סרט האימה, שלא נגמר, ואינסוף להקרנה.  
ההסבר לחזרה לשיגרה של השיחכה, נמצא בשיר "בלפור 7" של היוצר עמיר לב: "ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים / גיהינום עכשיו בג'נין הריח המסריח שזורם ברחובות / הגעגועים למתים, המרפסות השבורות / החיילים המפחידים שיכולים לעשות הכל / השמאלנים שרושמים את הדו"חות / הילדים של עזה והילדים של שדרות." הבעיה מתחילה בכיבוש, שלימד את הישראלים לגדל את ילדיהם עם עור עבה, לשים בפייסבוק סטטוס שמח כשהם מתגייסים, אבל מה שמח לתת לצבא את הילדים שגידלת בכל החיים, ולאבד אותם. ולצבא יש מחיר קבוע של מתאבדים, של פליטות כדור, עריפות ראש, בידי הצריח של הטנקים. מכיר את כל אלו. גם על אלו לא ידברו.
אז בוא נחזור לערוצים, שיקראו להכנס להם, לשמור על ההרתעה בכל מחיר, לעולם לא תראה אימא שתצרח, מבלי שתוכל לעצור, תוציא את כל הזעם, הכאב שנמצא בתוך טקסי האבלות. אז בוא נניח אבן על הקברים שעשויים מאבן, כי ליבנו אבן, כמו הגנרלים שלנו שעשויים מאבן.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s