למה אני כבר לא כותב שירה פוליטית או איך ויתרתי הפסדתי למפלצת החלולה והנבובה

 תמונת השער: אליסה, מתוך הסדרה הוורודה, גרפיטי; ניצן מינץ עם Signor Gi

תמונת השער: אליסה, מתוך הסדרה הוורודה, גרפיטי; ניצן מינץ עם Signor Gi

הדברים התפרסמו לראשונה בעריכה שונה בעיתון "77" המוקדש לשירה ופוליטיקה, גיליון מיוחד; עורך אורח: אסף מידני. גליון 379-380  כסלו-טבת תשע"ה דצמבר 2014-ינואר 2015  

חשוב לי לומר שלא, לא הפסקתי להאמין בפוליטי. אבל אחרי עשור, הדרך למימוש הזכויות – הפוליטיות, החברתיות, האתניות – נדמית רחוקה מתמיד. אני לא רואה את עצמי הופך לאבק תחת הגושים הפוליטיים. הם גדולים ממני והם זורמים עם או בלי ביקורת שלי ושל אחרים על מעשיהם הנבובים והחלולים.

אני לא בא לגרוע מחשיבות המאמץ שבכתיבה פוליטית וחברתית הנכתבת היום בישראל/ פלסטין. ואני מודע לפריוולגיוּת שבעמדה שלי. אבל הגעתי אל שלב שבו אדם מביט אל הסוף כדי להגיע להתחלה. יש מצב שבו יוצר מבין שחייו קצרים ואי-אפשר לשרות עד אינסוף בתוך המתח, התסכול והמלחמה. מגיע זמן שבו צריך אדם להיכנס לד' אמותיו, אל ההנאות הקטנות של חייו: אהבה, ילדים, ויצירה.

 

לעמוד מול המפלצת

כשכתבתי שירה פוליטית, מצאתי את עצמי מקבל לא פעם את הנחות היסוד (האפיסטמולוגיות) של המפלצת שמולה התמודדתי. כי אין דרך לכתוב נגד המפלצת הזאת בלי למקד בה את המבט. והמבט שחוזר ממנה הוא מצמית. אתה צריך להיות בתוך ההגדרות שלה, בתוך מערכת ההפעלה שלה, כדי לנסות לפרק אותה לגורמיה הממאירים. להפוך את הלא אנושי לאנושי. אין בכוונתי לעצור כותבים וכותבות חדשים מלהיכנס לקרבי הלוויתן ולפרקם לגורמים. אני מעודד זאת ושמחתי מאוד לתת במה לאסופות של 'ערס פואטיקה' בהוצאת גרילה תרבות, אף שכבר חדלתי לכתוב שירה. 'גרילה תרבות' עם דם חדש בעורקיה ממשיכה לסייע בכתיבה החברתית, והרומן החדש של אייל בן משה יראה בה אור בשנה הקרובה (באמצעות פרויקט גיוס המונים מוצלח). גם ספרה של המשוררת עדי קיסר נדפס במהדורה שנייה. העובדה ש'ערס פואטיקה' קיבלו את הבמה הראשונה מידי הוצאת 'גרילה תרבות' היא הוכחה נוספת לנחיצות של תרבות פוליטית, חברתית ומזרחית בישראל/ פלסטין, והחיבור הזה נוצר כי עבדנו עליו במשך שנים, כמו נחל קטן שחצב קניון גדול. המדור 'באסטה' של שירה שהקמתי באתר החברתי של 'העוקץ' ממשיך גם הוא לפעול, ומפעילי האתר בחרו בעדי קיסר לערוך אותו. גם איגוד המשוררים ממשיך לפעול, כך שבמות שהקמתי וכאלה שהייתי שותף לחזונן, ממשיכות לחצוב דרך ולקום כדי לשנות את פני השירה/החברה בישראל.

עזבתי את עולם השירה הפוליטית משום שמצאתי בכתיבת סיפורים קצרים את היכולת לחבר בין האישי לפוליטי. חיבור שבשירה הפוליטית הייתי אבוד בקשר אליו. לא הצלחתי להכניס חלק נכבד מהחיים שלי לתוכו; למשל, חשוב היה לי להכניס לכתיבתי גם שאלות של זוגיות ולא להשאירן בחוץ. (אני מודע לכך שזוהי תופעה אישית ולא כללית, והיא מאפיינת את כתיבתי). כאמור, כרגע אני מתמקד בכתיבת סיפורים קצרים לספרי השני.

ספרו של מתי שמואלוף מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים ראה אור בהוצאת זמורה ביתן (2014)

 

*

שוברת לקמילה

 

המלאך גבריאל, צדקת

אני מוכן למות בסמים

אני לא מוכן למות ללא אשה

אני מבקש עוד רגע אחד של נס עם הבן

שלא נולד בחסד, עוד משחק עם הבת

שלא נשמה אפילו נשימה אחת של תקווה ואלוהים

לא מקשיב. ואבא המת שלי מתחנן על חיי השירה

שהפסיקה לנשום מחבואי אייפונים

אבל חטאתי ונאפתי וגזלתי ועוונותי

גדולים ובאש הגיהנום אני כותב עוד בחיי

זועה שוברת לקמילה בבור שנפער מתחתיי

אין נאצים ופשיסטים רק אותיות

מענישות לכלותי

בלחסן ואני בחושך

 

(התפרסם לראשונה בכתב העת "מיטען")

בוטלג שמואלופי

בוטלג שמואלופי

 

 

 

 

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s