לאשכנזים יש בעיה שברק ואני מזרחים בברלין


הטור פורסם לראשונה ב"תרבות וספרות" – עיתון "הארץ"

לאשכנזים יש בעיה שברק ואני מזרחים בברלין

בברלין כמו בישראל ממשיך המעמד האשכנזי לזכות בפריבילגיות שלנו אין חלק בהן: לאשכנזי יש דרכון נוסף, יש הון סימבולי, זיכרון מהוריו ויחסים מורכבים עם היבשת שניסתה להכחיד אותו ושבה הוא חוזר לפרוח. היהודי־הערבי מצטרף לגלות הערבית בברלין

ברק ואני מכירים מברלין. הוא גדל בהרצליה ואני בחיפה. הוא הגיע לברלין ומצא את בחירת לבו דפנה, והם כבר ביחד יותר מארבע שנים. יום אחד שוטטנו ביחד והצטלמנו לפייסבוק, וברק כתב — "שני מזרחים. שמש. ברלין". ומיד התמונה חטפה תגובות זועמות ואוהבות. הזעם נגד המשכת המבט האתני לתוך ברלין הוביל אותי להרהורים קשים על הישראליות.

לאשכנזים יש בעיה שברק ואני כותבים שאנו מזרחים בברלין. הרי הוא לא יושב בישראל, והם שואלים אותנו: מדוע להמשיך את המבט האתני לתוך ההגירה? הרי בהגירה אדם צריך להיוולד מחדש. אבל זה לא כך. לא נולדנו מהים, רבאק. אמי נולדה בבגדאד, ולכן אני יהודי־עיראקי־ערבי; אני נסעתי מתל אביב לברלין, ולכן אני יכול להמשיך את הזהות המזרחית שלי גם בברלין. זאת זהות שהולכת אתי ולא נעלמת, והיא לא בנויה על שלילת האשכנזיות. האשכנזיות והמזרחיות חולקות הרבה צדדים משותפים, כפי שלימד אותנו פרופ' יהודה שנהב.

לדוגמה, השפות שהציונות צימצמה עדיין ממשיכות גם בלעדינו, ומחכות לפרוח מחדש. כמו שרביד כחלני חזר לשיר בתימנית, או דודו טסה שר את שירי סבו בעיראקית, כך גם גיבור אחד מסיפורי חוזר לבגדאד כחלק מזכות השיבה הפלסטינית והיהודית למדינות ערב.

יחד עם זאת, יש להזכיר שגם בברלין כמו בישראל ממשיך המעמד האשכנזי לזכות בפריבילגיות שלנו אין חלק בהן: האשכנזי שייך לאשכנז, יש לו דרכון נוסף, יש הון סימבולי, זיכרון מהוריו ויחסים מורכבים עם היבשת שניסתה להכחיד אותו ושבה הוא חוזר לפרוח. היהודי־הערבי מצטרף לגלות הערבית בברלין, הוא מזוהה ב"סלאם עליכום" כשהוא נכנס להסתפר אצל הספר הסורי, הוא ה"אאוסלנדר", זה שלא יכול להשתתף בכל החגיגה של האיחוד האירופי אלא מביט באיחוד מבחוץ, הוא זה שמזוהה כמחבל כשהוא זז בין שדות תעופה, הוא זה שהקטגוריה של הזהות שלו לא מצליחה לעבור לאירופאים בדיוק כמו שהיא מבלבלת אמריקאים וכנראה גם אשכנזים — הכל כבר נמצא בשיר הנפלא של סמי שלום שיטרית "שיחת היכרות עם יהודייה אמריקנית חביבה":

תִּסְלַח לִי עַל הַשְּׁאֵלָה הַסַּקְרָנִית, אֲנִי פָּשׁוּט חַיֶּבֶת לִשְׁאֹל, אַתָּה יְהוּדִי אוֹ עֲרָבִי? / — אֲנִי יְהוּדִי־עֲרָבִי. / — אַתָּה מַצְחִיק. / — לֹא, אֲנִי דַּוְקָא רְצִינִי. / — יְהוּדִי־עֲרָבִי?! אֶת זֶה אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִּי. / — זֶה פָּשׁוּט: כְּמוֹ שֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת יְהוּדִי־אָמֵרִיקָנִי. הִנֵּה, נַסִּי לְהַגִּיד יְהוּדֵי־אֵירוֹפָּה. / — יְהוּדֵי־אֵירוֹפָּה. / — וְעַכְשָׁו אִמְרִי יְהוּדֵי־עֲרָב… / — אֵין בִּכְלָל מַה לְּהַשְׁווֹת, יְהוּדֵי־אֵירוֹפָּה זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר. / — לָמָּה? / — כִּי "יְהוּדִי" לֹא הוֹלֵךְ עִם "עֲרָבִי", פָּשׁוּט לֹא הוֹלֵךְ. זֶה אֲפִלּוּ לֹא / מִצְטַלְצֵל טוֹב בָּאָזְנַיִם. / — תָּלוּי בֶּאֱמֶת בְּטִיב הָאָזְנַיִם. / — תִּרְאֶה, אֵין לִי שׁוּם דָּבָר נֶגֶד עֲרָבִים. יֵשׁ לִי אֲפִלּוּ יְדִידִים עֲרָבִים, / אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר "יְהוּדִי־עֲרָבִי" כַּאֲשֶׁר כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה הָעֲרָבִי זֶה / לְחַסֵּל אֶת הַיְּהוּדִי? / — וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר "יְהוּדִי־אֵירוֹפֵּאִי" כַּאֲשֶׁר כְּבָר חִסֵּל הָאֵירוֹפֵּאִי אֶת הַיְּהוּדִי" (סמי שלום שיטרית, שירים באשדודית, אנדלוס, 2003).

היהודים־האירופאים חוזרים לאותו מקום שבו אירופה חיסלה אותם, ואילו היהודים־הערבים חוזרים לאירופה שברובה לא הגיעה אליהם. לא היו משלוחים מבגדאד לאושוויץ, ובכל זאת אני חולם אפוקליפסה, אוכל ומחרבן את אושוויץ. אי־אפשר להיות יהודי בגרמניה בלי לחשוב על השואה. הישראליות לא נגמרת בהגירה. זהויות שהולבשו עלינו נמשכות הלאה. אך לשמחתי דווקא הדיאספוריות מעניקה פתאום ניגון חדש למלים הידועות. אט אט ניצנים של זהויות שלא הכרנו מתחילות לגדול בין הערוגות. 2013, 2014, 2015 נכנסת ומביאה לי סוג של חסד, אני מגלה אותו בכתיבה שמשתחררת מגבולות הטריטוריה הידועה.

נ.ב. התראיינתי לגל"צ לכבוד יום השואה. תוכלו לקרוא ולשמוע את הראיון באתר 

58q5T26j

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על לאשכנזים יש בעיה שברק ואני מזרחים בברלין

  1. ערן הגיב:

    בכיינות. אצלנו בבית לא עשו אף פעם עניין מעדה, ועד מתישהו בחטיבה לא הבנתי בכלל מה זה עדות או שאני אשכנזי לפי הראייה הזו. למי אכפת מאיפה באה סבתא שלי? אין לי שום זיקה או יחס מיוחד לאירופה ואני לא רואה בה את המוצא שלי. אני ישראלי. אין לי דרכון זר או זכאות לאחד, אין לנו הון. גם אלו סתם סטיגמות עדתיות שרואות בכל מי שסבא שלו הגיע מאוקראינה או פולין מקשה אחת שלא בצדק, גם אם זה קרה לפני 70 שנה.
    תהיה מי שאתה רוצה להיות, מי מפריע לך? בעצם נראה שכל הזהות שלך נבנית על התרסה כלפי איך שהחלטת שאנשים שכללת תחת סטיגמה מסוימת רואים אותך.

    אהבתי

  2. Mati Shemoelof הגיב:

    אחרי המילה הראשונה הפסקתי מלקרוא אותך. תצליח

    אהבתי

  3. אורית הגיב:

    אבי היה יליד עיראק שניצל מפוגרום בבגדד ואימי ממוצא פולני, כל המשפחה של אימה הושמדה בשואה.
    לא מוצאת את עצמי בכל הגזענות העדתית הזו של שני הצדדים, כמו גם בטור שלך .
    התחתנתי עם אשכנזי, בחתונה שלנו לא היו בצד שלו כמעט מוזמנים, כל המשפחה של הוריו הלכה בשואה.
    לא מקנאה באיש על רנטות מגרמניה (חמותי מקבלת ,סבתי סירבה) גם לא על דרכון אירופאי.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s