מי מסתתר מאחורי ההחלטה של הקשחת הגבולות של הזוכים בפרס ספיר לישראלים המתגוררים בישראל בלבד

NIR HOSBAUM

טוב הידיעה יצאה החוצה ולכן אני מרשה לעצמי לחשוף את הסוד. בקצרה אספר כי פרס ספיר מעכשיו מוגבל לישראלים שחייבים להיות אזרחים או תושבי קבע ישראלים. והנה התגובה שלי: אחרי הזכייה של רובי נמדר, בפרס בשנה שעברה, עם ספרו המצויין "הבית אשר נחרב" נדמה כי התרבות הישראלית נתנה לעצמה רגע של שחרור. רובי שמתגורר בניו יורק, רואה את עצמו כישראלי, אך כרגע עם הקשחת גבולות של זהות הזוכים של פרס ספיר,הוא וכשרונות רבים, כמאיה ערד יישארו מחוצה לפרס. התרבות הדיאספורית היהודית תמיד העשירה את התרבות העברית עם היצירה למשל של ברדיצ'בסקי ואחרים. אז מדוע ישראלים שרואים עצמם חלק מהישראליות ויוצרים בעברית, צריכים להישאר מחוץ לתרבות הישראלית.
אין פה דבר מלבד קנאת סופרים, שלא יכלו לחיות עם ההצלחה של סופר שאינו מוכר שבא וניצח את התחרות בגלל כשרונו. נכון, אפשר גם לקרוא את הקשחת הגבולות של הפרס כמהלך פוליטי ואידיאולוגי אך מהיכרות עם עולם הספרות. זה קודם כל מגיע מקינאת הסופרים.

ארחיב בקרוב בטור שלי ב"הארץ".

אגב הידעה בעיתון Israel Hayom ישראל היום חושפת את גועל הנפש מאחורי הקלעים עם התגובה של "איש ספרות בכיר" שמלכלך על רובי, וזה מראה כמה צרה עיני אנשי הספרות בזכייה של כשרון שכזה.

מספר דברים שאמרתי לוואלה בעקבות ההחלטה המצערת של פרס ספיר

"השאלה היא אם אתה חיית בישראל 30 שנים ואתה מפרסם ספר, האם הישראליות שלך מתבטלת כי אתה גר עכשיו שנה, שנתיים או אפילו 5 שנים בחו"ל? האם כל ה-30 שנים ששילמת מסים, שירתת בצבא או תרמת בדרכים אחרות לחברה הישראלית, האם כל הרגעים האלו, כל התרומה שלך לחברה הישראלית וכל ההשתתפות שלך בחברה הישראלית צריכים להישאר מחוצה לה ביצירה התרבותית? לדעתי זו החלטה מצערת, וצריך לבחון אותה לא בתוך חדרים נסתרים של ועדות מפעל הפיס, אלא להעמיד אותה לשאלה רחבה לציבור מה הוא חושב על כך. אני חושב שהספר של רובי נמדר הוא הדוגמה הכי טובה שהיתה לנו בשנים האחרונות, לראות כמה הדבר אפשרי לכתוב יצירה שהיא בו בזמן היא גם יהודית, גם ישראלית וגם ניו יורקית. וגם ממשיכה את התרבות ההיסטורית היהודית בארצות הברית. בחיים בעידן הגלובלי אנחנו נמצאים כל הזמן בכמה מקומות. בכמה זהויות. רוב החיים שלנו היום באינטרנט עוברים בהרבה מדינות, לא נשארים רק בישראל. נראה לי שזה ניסיון קצת אנכרוניסטי להגדיר את התרבות הישראלית כטריטוריה וכהישארות בישראל. והדבר הכי נורא בהחלטה הזאת זה שדברים שרואים מכאן לא רואים משם, כלומר אנשים שיושבים בזמן חלקי או ארוך מחוץ לישראל רואים בעצם רעיונות חדשים להביא לתוך הישראליות, שהישראליות זקוקה להם. אסור לשים חומות בתרבות. תרבות צריכה להיות פתוחה, וההגדרה היחידה יכולה להיות אזרחים ישראלים. הפרס הזה צריך להפתח לכל מי שכותב בעברית, בכל מקום, כי העברית היא המטרה של פרס ספיר, ולא הגדרת הישראליות".

http://e.walla.co.il/item/2858072

 

Screenshot 2015-05-19 11.31.28

צילום: ניר הוסבאום ותומר אפלבאום

שני סופרים מהוצאת כנרת זמורה דביר עם אותו עורך [פרופ' יגאל שוורץ], מאותה עיר בפרס [משהד], שחיים בין ישראל לבין ברלין וניו יורק, נפגשים לשיחה על ספרות, יהדות, ישראליות, מזרחיות, גלותיות, דיאספוריות, מילים, אותיות ושפה. צפו בתוצאה בסרטוני היוטיוב הנפלאים שהועלו על ידי רובי נמדר, עם ספרו "הבית אשר נחרב" זוכה פרס ספיר לשנת 2015!

האירוע בפייסבוק

לקריאה נוספת:

* המשמעות הדיאספורית של הזכייה של רובי נמדר בפרס ספיר – הטור שלי שהתפרסם לראשונה בתרבות וספרות – עיתון "הארץ"

העברית מתחילה לחיות, ליצור, ולאהוב מחוץ לישראל – דברים שלי שהתפרסמו בגירסא מקוצרת בישראל היום

ראיון מעולה של בת קיסילף במגזין "The Tower" עם סופרים ישראלים החיים בדיאספורה, ביניהם אסף גברון, רובי נמדר ואנוכי (אנגלית)

* עוד על היצירה:  ד"ר שירלי סלע-לבבי, צור ארליך, שלמה פאוסט, סיגלית בנאי

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s