נרטיבים ישראלים וגרמנים: בעקבות הרצאתו של דקל פרץ

10952390_10152911710050845_693154129_o

ציור: אפריה משה ליליאן

אני יוצא מהבית לכיוון הגלריה מתקשר לחבר ישראלי. הטלפון שלו לא עובד. אני מנסה עוד פעם. לא עובד. שולח הודעה בפייסבוק. מגלה שהוא בישראל, כי דודתו נפטרה. מי יכתוב על המוות כסוכן נסיעות.

הלכתי לגלריית השפראכסל לשמוע את ההרצאה של הדוקטורנט החביב דקל פרץ, כחלק מהפרויקט "Die Asporas Project". הפרויקט הזמין הרצאות גם מעוד ישראלים יוצרים בברלין ביניהם מעצב הגרילה אבי בוחבוט, גלי כנעני, טל חבר-חיבובסקי (שהזכרתי את כתב העת הדיאספורי שלו בטור הראשון שלי בסדרה) וגבריאל מוזס. ההרצאה של דקל עמדה על שאלת הנרטיבים היהודים והגרמנים וכיצד הם משיקים בתוך האמנות האירופית היהודית, שליוותה את הקונגרסים הציונים.

בכניסה לגלריה ישבתי עם חברה ודיברנו על הפרידה שלה מחברה אחרת, ודיברנו על כמה הפרידות בחיים שלנו נעלמות מן העין, ורואים אותן רק כשהר הגעש מתפרץ. רק ברגע ההוא אתה מגלה שמתחת לזוגיות היה נהר של מאגמה רותחת ביותר. אם זוגיות משולה לציור, אז עלינו להסתכל בתחתית כן הציור, היכן שהנוזלים של הציור מתנקזים ולעקוב אחריו, אבל איננו יכולים ברגע האמת לראות תהליכים לא מודעים.

כך גם האמנות הציונית לא יכלה ברגע האמת לדעת כי היא מכילה נרטיבים גרמניים של פנטזיה על המזרח. הגרמנים היו קולוניאליסטים, והיו די ברוטאלים. דקל דיבר על התפנית של הגרמנים מפנטזיות קולוניאליסטיות למימושם במאה ה18 כאשר מזרח אירופה וה"קולוניות" היהודיות בתוכם היו המטרות הראשוניות. רצח העם, בדיעבד, לא היה הסוף אלא עוד עלית מדרגה ברצחנות האימפריאליסטת שהיכתה שוב בשואה, כמובן בעיקר על אדמת אירופה.

אט אט לתוך האמנות שלהם חדרה הפנטזיה על המזרח. והיה זה מיכאליס ששיכנע את ממלכת דנמרק השכנה לשלוח משלחת של אמנים וחוקרים לחקור את המזרח. חלק מהחוקרים אמנם מתו בדרך, אך היצירה שלהם נותרה איתנו. וכך למדנו על איך היהודי הקדום מדומיין בעינים מודרניות. לתוך הדמיון של משה בהר סיני, חדרו הפירמידות של מצרים ולמדנו שהיהודי הקדום בעל אף ארוך ופרצוף מיוסר. וכך במקום להגיע ליהודי, או למזרח, החוקרים יותר אישרו את גבולות הזהות שלהם, כלומר את הדרך בה המערב רואה את עצמו, ומשתמש במזרח בכדי לאשר את תמונת ראי הזאתי.

היהודים רצו להיות הכי מעודכנים באמנות האירופית ולהתקבל לתוכה, אימצו את הנחות היסוד שלה, אך שילבו אותה עם הרעיון החדש האוונגרדי של תחיית היהודים. אפשר לראות למשל את הגלויה של אפרים משה ליליין עם הציור של מלאך הנוצרי ששולח את היהודי אל אדמתו… או ציור אחר ברקע פירמידות שמזכירות את יציאת מצרים, והשמש הזורחת צובעת את הנילוס באור ראשון.

המקורות האנטישמיים של הציונות, כפי שאפשר אולי להגדירם כטפיל, שחי על גבה של חיפושית שהלכה דרך רחוקה מביתה והגיעה למזרח הממשי, בעודה מתקיימת בתוך פנטזיות קולוניאליות גרמניות על המזרח.

יצאנו מהגלריה והלכנו לשתות במרכז קוטי, בבר שנקרא "פהימי". אוירה חשוכה, כהה, נירות, ומוזיקה רועשת. מעשנים בפנים. הודלקו כמה ג'ויינטים. ודיברנו על המון נושאים, בהתחלה פוליטיים אבל עברנו מהר מאוד לנושאים אישיים. ומשם המשכתי עם חבר אחד, למועדון שבו שומעים רק מוזיקה של אייטיז. מאות בחורות שצווחות שירים בנוסטלגיה דביקה ושיכורה.

יום ראשון ואני מתעורר בהנגאובר, ואני מנסה לחבר אחד ועוד אחד. איך הנרטיב הגרמני, היהודי, מתחבר עם הנרטיב של הבדידות של אלו (שנפרדו החודש מהזוגיות שלהם), עם הנרטיב של גלולת הנוסטלגיה של האייטיז, הנרטיב של הסמים הקלים והנרטיב של האבל מהמוות של יקירנו בגלות. לכל רגע בחיינו יש נרטיב, עם היסטוריה של נרטיב אחר. ויש משהו נהדר, כשאתה שומע הרצאה שעוצרת את הזמן ומבודדת שני נרטיבים ומסבירה להם את החיבור ביניהם. ויש משהו עצוב, כשאתה מבין שרוב חיינו עוברים בלי שום היסטוריון, גלריה וקהל שיבודדו את שבילי הנרטיבים שבהם פסענו במהירות לא אנושית.

 

עוד טורים של ישראלי בברלין

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s