ביקור של אימא ואבא בברלין

WP_20150806_16_16_32_Pro - Copy (3) - Copy

ביקור של אימא ואבא בברלין, פותח את פצעי ההגירה שלהם. מדוע הם היגרו לישראל. מדוע ישראל היא מדינת הגירה שמכחישה את ההגירה שלה, ומוחקת את הגלויות ומתנכרת למגוון השפות של ילידיה.

איזה כייף לקחת את אימא ואבא לראות את החומה שנפלה. לא משנים ענני האבק, שמעלים רגלי המטיילים במוזיאון תיירותי לנפילת החומה; לא איכפת מהפלאפל שמעלה את המחירים לתיירים. אימא ואבא יחזרו לחומת ההפרדה, הם יקבלו תצלומי לוויין שיגדירו את המזרח התיכון לפי הפרדה החומרית של הציונות בין הערבי לבין היהודי. אימא ואבא ישלחו את הילד שלהם למות בעוד אינתיפאדה, הם ישלחו אותי לצבא, ואני אבכה כמו ילד ואחלום שאגור במקום שאין חומות. שאוכל להרגיש שברלין היא כמו מכונת זמן שבו השארתי חלק ממני קבור תחת כיבוש, ועוררתי חלק אחר להתעורר, להתערבב, להיות ערב רב, להתבולל עם עמי העולם.

במפגש בין אימא ואבא וברלין מתחולל משהו חדש, הם מוצאים את הקניות הכי זולות בפרימרק, הם נהנים ממתנות העיר הגדולה הזולה, וחוזרים לביתם בידיים מלאות לכל הנכדים, והנכדות, הנינים והנינות. הם מביאים ד"ש חם מרפיק שעזב את מאג'דל אל כרום, בכדי ללמוד מכונאות ולהתחתן עם גרמניה, ולהרגיש טוב יותר, כשהוא רחוק מהשב"כ שהיה צריך לאשר את כל המורים הערביים במערכת החינוך; ההורים מביאים דש מכרמית, שמצאה את עצמה רגועה, מבלי שהחברה הגרמנית תלחץ עליה מתי תתחתן ותביא ילדים. כמו הרבה אנשים בברלין, היא מוצאת את השלווה, מבלי הצורך לעמוד בלחצי בלתי אפשריים להפוך את הנשיות שלה לרחם. ההורים יביאו ד"ש חם מסיגל שמצאה את עצמה את חייה בתוך קהילה קווירית, בעיר קווירית, מלאה בברים קווירים. אוהה אני יכול להמשיך את הרשימה הזאתי, שכל הדחויים, הזרוקים, אלו שהוקאו מהחברה הישראלית שמצאו מקלט, רובן לא יקבלו טור ב"הארץ" לכתוב את החיים שלהם. אבל אימא ואבא, הם יודעים שטוב לבן ולבת שלהם. הם מרגישים את הלב שנפתח, המעין שנובע ואת הכחול בים שגועש בגלים יפיפיים שנשברים על גבי החול החם.

ובכל מפגש עם ההורים, אין אותו הרגע שבו ישאלו, רגע אתם לא פוחדים מהנאצים, שאלה מתבקשת. ובין כל עשרה ישראלים, תמיד יהיה את אותו אחד שיענה, אתם לא מפחדים מהימין החדש, זה שלא מתווכח כבר, אלא מנתץ את כל ערכי הליברליזם. אתם לא פוחדים מהעובדה שבני נוער מתאבדים בצבא ואסור לדבר על כך. אתם לא מפחדים לתת את הילדים שלהם למות לחינם, כי ישראל החליטה לשלוט בעם אחר, ולהפוך עליה את כל האומות בעולם.ובכל זאת, הדאגה של ההורים, תמיד תחיה ותקנן בתוכנו. האהבה שלהם, תמיד תהיה האהבה שלנו. והשאלות, הספקות, ההרהורים והדאגות שלהם יהיו גם שלנו.

ההורים הולכים מתוך הבית שבו ישנו איתנו. ההורים הולכים חזרה אל תוך הבית שפעם חיינו ביחד, אגרנו זכרונות, אהבות, פרידות ומעגלי חיים. פה שיחקנו עם הדוד שמת, פה אבא או אימא נפטרו. פה צעקו לנו מהחלו לא לשחק בין שתיים וארבע עם הכדורגל, ופה הלכנו עם אימא לשמוע קונצרט של הפילהרמונית של ניו יורק שהיא באה לקונצרט האוז וראינו נברשות קריסטל גדולות, שחיות רק בדמיון של סופרים מהמאה ה19.

הבית שמתרוקן לעולם לא יתמלא, בזה שעזב. הפרידה היא חלק מחיינו. כתבתי פעם באחד משירי ש"היגרתי למדינה הלא נכונה" ולא ידעתי שהגירה היא תמיד קודם מגן עדן, היכן שכולנו היינו שווים, מבורכים ולא יכולת להבדיל בין זכר לבין נקבה.

2 מחשבות על “ביקור של אימא ואבא בברלין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s