איך לענות לחוקרים את תופעת הישראלים בברלין

Photo by Heike Steinweg

Photo by Heike Steinweg

אין ישראלי שלא נפגש לפחות פעם אחת עם חוקרים על "ישראלים באירופה". הענף של מחקרים על ישראלים שעוזבים את ישראל מלא עד הצוואר. זה מגיע מכל האוניברסיטאות באירופה ואף מחוצה לה, זה מגיע בשיתופי פעולה בין ישראלים לבין אירופאים, מחקרים הממומנים על ידי שתי האוניברסיטאות. ספרי עיון ממלאים את הספריה על ישראלים באירופה. האוניברסיטאות כבר מתפוצצות מדוקטורטים, ממאסטרנים – כל המחקרים הולכים את הים, אך הים אינו מלא.

בהתחלה הייתי שמח מאוד להתראיין, ישבתי שתיתי קפה, אכלתי עוגת בננה בקפה שלי "הקפטיש", שהוא קולקטיב פוליטי (אין בו מנהלים, כל העובדים שותפים בצורה שווה). בכניסה לבית הקפה, יש שלט "מהגרים רצויים" תמונות קוויריות מפוזרות על קירות הקפה. יש עיתונים חינמיים לקריאה מכל רחבי העולם. ריצפת עץ מוזהבת וקולוניה של צעירים וצעירות מכל רחבי העולם שמתקתקים על המקלדות שלהם. הזמנתי את המראיינים לשבת איתי והסברתי שאין מלצרים ושצריך ללכת להביא מה שרוצים לשתות ולאכול. ודיברתי ללא סוף על כל חיי. "האם יש לך חברים ערבים? האם יש לך חברה גרמניה? האם יש לך אימא שהגיעה ממרוקו?", "מדוע עזבת? בעיות כלכליות? בעיות חברתיות? בעיות אתניות? כמה זמן תישאר? האם תחזור לישראל? האם ישראל היא בית בשבילך?".

בפעם השנייה שביקשו ממני כבר הייתי קצת יותר חשדן, אבל התמסרתי לראיון, ישבתי ודיברתי על המאמרים שלי ב"הארץ"; על החזון שלי שכל התפוצות יתאחדו ויגרמו לישראל לתת לישראלים בחו"ל זכות הצבעה. ושהפוליטיקאים הישראלים יפסיקו לדבר בשם הישראלים בחו"ל, ושנוכל לייצר חברה שמאמינה שיהודים יכולים לגור בכל מקום ולא רק בישראל. ודיברתי ודיברתי.

בפעם השלישית הייתי הרבה יותר עצבני, ולא הסכמתי לעשות פגישה. אמרתי ננסה בסקייפ. ולא הצלחתי לענות האם חברים שלי ערביים, האם חברה שלי יהודייה? מה חושבים במשפחה שלי על התבוללות?. לא הצלחתי לומר בצורה ברורה את המסר הפוליטי, חברתי, כלכלי, מזרחי שלי לגבי מדינת ישראל והיהודים בתפוצות. במקום זה כל הזמן שאלתי את המנחה מה הוא רוצה ממני. מדוע הוא עושה את המחקר. האם המחקר ממומן. מה ענו חלק מהמרואיינים האחרים. את מי הוא ראיין לפני, את מי הוא יראיין אחרי. ולא יכולתי להקשיב איך הוא שואל אותי שאלות, ועונה עליהן, כאילו גם אני צריך לראיין אותו. לא יכולתי. פשוט לא. חזרתי עצבני הביתה. חברתי חיכתה לי והכינה משהו לאכול, וכשהיא ביקשה שאעביר את המלח, התפרצתי עליה.

"המלח.. המלח… מה שמשנה לך, זה אם חסר מלח באוכל, אבל את לא שואלת אותי מה אני מרגיש. אולי היה לי יום רע בעבודה. אולי אנסו אותי. אולי שדדו אותי." היא פתחה את עיניה ושאלה אותי מה קרה. סיפרתי לה על הראיון הקשה שהיה לי. היא אמרה לי שאני לא בסדר. אני לא בסדר. שאלתי מדוע אני לא בסדר, אם מצפים ממני להתראיין מבלי לקבל כסף, מבלי לתת תמורה למרואיינים, אבל לממן פרויקט שלם שמטיס חוקרים מצד אחד של העולם לצד השני. היא כעסה. ביקשתי סליחה. היא סלחה.

בפעם הרביעית שפנו אלי לעשות ראיון, אמרתי תודה על המחשבה. תודה שפניתם אלי. אני מוכן ביותר להתראיין. החוקרים שמחו מאוד, אמרו שהם רוצים ראיון ארוך, ושיבואו מנורווגיה ויראיינו אותי שעות על גבי שעות. אמרתי אין בעיה. ואז הוספתי. האם יש לך תשלום עבור הראיון. אמרו אין תקציב. אמרתי שאני מצטער.

חזרתי הביתה הביתה שמח. מעכשיו אני מבקש כסף, הרבה כסף, העיקר שלא אתראיין לשום מחקר על ישראלים בחו"ל.

 

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על איך לענות לחוקרים את תופעת הישראלים בברלין

  1. hiladg הגיב:

    שלום מתי
    החוקרת תמר אליאור בספרה "מקומות שמורים " , על היחס של נשים מזרחיות לדתיות, שילמה כסף על הראיונות. אין שום סיבה שכעד מומחה לא תקבל תרומה על בזבוז הזמן הנגרם לך . שעה ראיון שוות ערך לשעת עבודה. או סדנה.

    Liked by 1 person

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s