מה קורה כשאני פוגש את האנטי ציונים בברלין

WP_20141214_12_53_32_Pro

התעוררתי לערפל. התגלגלתי להקשיב לדיויד שיין עיתונאי קנדי שעבר לישראל, שנאלץ לעזוב את התיאטרון של  פולקסבינה (Volksbuehne) שם הוא הוזמן לדבר בביקורתיות על "צוק איתן". מצאתי את עצמי קופץ לבר אנרכיסטי, לא רחוק מהתיאטרון, בשכונת מיטה ושם הקשבתי לדבריו. הוא עבר מהגזענות נגד הערבים לדבר על הגזענות נגד הפליטים האפריקאים. שמועות אומרות שמנהיג מפלגת "דה לינקה" השמאלנית היה מעורב בהזזת הפאנל מהמרכזיות של התיאטרון שבו גם הוצגו לא פעם גם מחזותיו של ברכט. משום מה שיין לא הזכיר את בג"ץ חולות. אך הסביר למאזינים, חלקם פלסטינים, חלקם גרמנים, על הפחד של ישראלים לאבד את תודעת הרוב שלהם ולהפך למיעוט. אכלתי בוטנים מלוחים במיוחד, שתיתי תה חם, ומיהרתי החוצה אל תוך ענן מעורפל לפגוש מתרגם נפלא מגרמנית לעברית.

בנויקלן, גדי גולדברג, הסביר לי את כל הגילגולים של התאריך המיוחד הזה בהיסטוריה הגרמנית: הבריחה של הקייזר וההכרזה על הרפובליקה ב-1918, הפוטש שהיטלר ניסה לעשות למשטר חמש שנים אחר כך ב-1923. ההתכנסות של כל ראשי הנאצים לזכר אותו ניסיון פוטש כושל ב-1938, דבר שאפשר את הוצאתו המהירה לפועל של ליל הבדולח. גולדברג פירסם בבלוג שלו "העולם כמקור וכתרגום" הצהרה מרגשת של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית שפורסמה כמה ימים אחרי הפוגרום, בכדי להשמיע אולי דבר ביקורת על הווה, דרך שימוש בעבר.

מיהרתי לגשר שבין נויקלן לקרויצברג, לפגוש את השחקן שי אביבי, שביקר בעיר. לא פעם אמרו לי שאני דומה לי. הסתכלנו אחד על השני. והאמת, שהוא הזכיר לי את אבי רגע לפני שהוא מת. לקחתי אותו לקפה קוטי, וישבנו בחוץ. הבטנו על העיר הקפואה, ודיברנו על אמנות. עצרתי את עצמי מלהזכיר את המערכונים שאני אוהב מהחמישייה הקאמרית. אבל כשהלכנו לאכול קינוחים טורקיים, אורז מתוק, וצלחת של חומוס וחיטה מתוקה, הכול השתחרר: והתברר שהוא זה שהביא את הרעיון למערכון על המרחק בין עכו, עיר הולדתו, לתל אביב. מערכון שהגיע איתי גם לברלין.

לא הספקנו לסיים את הקינוח ופגשנו חברות שלקחו אותנו לראות את הפרחת הבלונים מעל תוואי החומה שנפלה בפוסטדאם פלאטז. אלפי סמאטרפונים מקליטים את האנשים שעומדים מחכים שמספר בלונים לבנים יעלו לשמיים הקודרים (מתוואי החומה שנפלה) וייבלעו בערפל הגדול. אין בדיחה יותר גדולה מזו, לחגוג את נפילת החומה באקט כל כך שבלוני. אך החומה שנפלה היא מכונת זמן לישראלים. הם יכולים לבקר במה שיום אחד יקרה במדינה שלהם, אולי אחרי שכבר ימותו.

הפלסטינים בישראל מרגישים נרדפים, אל מול המשטר, כמו היהודים בגרמניה עם בתקופה שלפני הפתרון הסופי. ובכל העולם מסתכלים על תמונות שבו הם פורצים את גדר ההפרדה באופן סימבולי. החומה מפרידה בין שני חלקים מחוברים. היא מציינת דווקא את החיבור הכל כך טבעי, ולא את ההפרדה. ואין אדם שיודע איך היא תיפול בין ישראל לפלסטין. האירופאים חיכו אלף שנה עד שנגמרו כל מלחמות הדת, אבל לישראלים יש סבלנות לעוד תשע מאת שנים.

לפני 25 שנה, החומה במזרח גרמניה נפלה בגלל שהמשטר היה קפוא, אבל העם המזרח-גרמני עבר שינוי. המנהיגים המזרח גרמנים ראו את הטבח של המשטר הסיני בככר טאינימן ולא רצו לעמוד מול העם השתנה. כייף לשמוע את המזרח גרמנים שהביאו את השינוי, שהרי הם אור כוכב נוצץ בתוך הערפל הקפיטליסטי שלתוכו הם נבלעו.

חומות קמות וחומות נופלות, והשלג שיקבור אותנו בקרוב, הוא זה שילעג לאלו שמפילים את החומה, ולאלו שמרימים אותה.

 

עוד טורים מברלין

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מה קורה כשאני פוגש את האנטי ציונים בברלין

  1. איה הגיב:

    מתי, אני קוראת לעתים את הבלוג שלך ואף פעם לא יצא לי להגיב. אתה כותב ברגישות וכשרון, אבל תחושתי שאתה לא מקפיד לעשות הפרדה בין התחושות והרעיונות לבין התממשותם במציאות. ניסיון פשוט, נסה להעלות היפותזה ולבדוק כעבור כמה שנים אם היא מתממשת, באיזה דיוק, ומה היחס בין מה שאתה חושב/ מרגיש לבין מה שקרה? לפעמים אנחנו מרגישים כל כך חזק שהמציאות היא עוד דרך להעצים את רגשותינו.
    האם הפלסטינאים של היום באמת נמצאים במצב של יהודי 1937? האם ההגירה לגרמניה, שהיא חלק מגל הגירה בהיקף גדול יותר שרואים בכל אירופה, ואף ארצות הברית (בצורה אחרת) ובאוסטרליה, היא אכן מהלך נכון עבור אירופה לטווח הארוך של שלושים ארבעים שנה? מדוע מתנגדים להגירה, למה בכלל רוצים לשמור על צביון אירופי/ אמריקאי? האם יש בזהות המעוניינת לשמור על עצמה (למשל זהות מערבית) משהו שלילי המצלצל עם גזענות? זוהי לא נטייה מערבית אלא נטייה אנושית. הרי רק מתוך שמירה על זהותנו אנחנו יכולים להגן או לאהוב או לקבל זהויות אחרות משלנו.
    ראה את אנגליה לדוגמא. אנגליה קלטה מליוני מהגרים. לונדון של היום ולונדון של 85' הן שני ערים שונות. כנ"ל בירמנגהאם ורוצ'סטר ועוד ערים מעורבות. מה המחיר של חברה הטרוגנית? דבר זה תלוי במרכיביה. אוכלוסיה מאפריקה והמזרח התיכון נושאת מערך ערכים שונה בתכלית מזו של המערב (אתה הרי מרבה לזעוק על כך שבתרבות הישראלית הודגש רק החלק האשכנזי מערבי ולא המזרחי/ צפון אפריקאי, משמע קיים הבדל משמעותי). אדם פשוט, אנגלי, שמסיבה זו או אחרת לא מתחבר למערך הערכים הערבי/ אפריקאי, ובוחר שלא להגיע למדינות אלו, כיצד הוא יגיב אם מדינות אליו יגיעו אליו? מה אפשרויות הבחירה שלו וההתמודדות?
    אלו שאלות אנושיות שמעלות סוגיות אתיות, ולכסותם במילה גזענות אומר לעשות עוול לרגשותיהם של מליוני אירופאים מן השורה, אנשים רגילים, שחשים אחרת (כנראה) לגבי חברה הטרוגנית/ הומוגנית וחלוקת היחסים. האם אין להם זכות להיאבק על אמונותיהם?

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s