אני לא מפחד לומר, שאני מאמין בלב שלם, באמונה מלאה, כמו יום בהיר, בחיים משותפים עם העם הפלסטיני. אני רואה בעם הפלסטיני, כשותף מלא לחיי. אמנם חייתי חיים שלמים, בתרבות וחברה שהתעלמה ממנו, אבל ברגע שהתעוררתי, לא אוכל לחזור לישון. אני חולם, ומתעורר בחזון אחד, חיים אוהבים, שווים וצודקים, של העם היהודי והעם הפלסטיני. גם כשאני בחו"ל, וגם כשאני בארץ הקודש, הגאולה אחת, והחזון הוא אחד, שיוויון מלא, לאחיי ואחיותיי הפלסטיניים.
אז לא בנט, ולא נתניהו, ולא ליברמן, ולא שרון, ולא דיין, ולא בגין, ולא גולדה, ולא מאיר הר ציון, לא אושיסקין, ולא הרצל, ולא חובבי ציון, ולא אחרים, מפחידים אותי. האדם נולד שווה בצלם האלוהים, וימות שווה. יהודי, או ערבי, פלסטיני או ישראלי, מזרחי או אשכנזי, אישה או גבר, כולנו בני ובנות אנוש, ונחיה ביחד, וההיסטוריה תקלל את הימים שביזבזבנו במלחמות מיותרות, מבלי להכיר לעומק את העומד מולנו.
סובחאן אללה, אם אני חושב ככה, זה עוד יקרה.

עכשיו אני מזמין את כל חברי וחברותיי, לכתוב את החזון שלהם ולהפיץ אותו, כי זאת הדרך היחידה להתגבר על הפחד, האיבה והשינאה.