בטרור של זהויות עם שולר [סיפור]

2016-04-06 00.33.48

אני ושולר יושבים בבר מואר באור זהוב בקרויצברג. הבר מלא צעירים. על הקיר גבוה מימין לנו, ציור מעוות של נערה עם דובי, שאולי מרמז לאליס בארץ הפלאות. אני מזמין פרנו, שיזכיר לי בבלנד החום שלו את הערק. שולר מזמין לימונדה, כי תכף הוא הולך לכנס של העבודה. הכרתי את שולר כשהלכתי לקנות מעיל לחורף, ולא סמכתי על המוכר בחנות. שאלתי את שולר, שגם הגיע לקנות מעיל, אם הוא בטוח שהמעיל יחזיק אותי בשעות הקפואות של מינוס עשרים וחמש מעלות, והוא הבטיח שכן. התברר לי ששולר עצמו חיפש במשך שבועות אחרי מעיל, אך לא ידע מה לקנות. זאת אחרי שבאמצע החורף האחרון הוא נשבע לעצמו שלא יקמץ עוד בקניית מעיל. בחורף האחרון הוא השתמש בטכניקת לבוש של קליפות בצל. ונמאס לו מכל השכבות. הוא קנה מעיל בצבע צבאי שהגעיל אותי, ואני קניתי את אותו מעיל בצבע חמים יותר. אחר כך הלכנו לקפה ובירה, והיה יום נפלא. זה המעיל הכי יקר שקניתי בחיי. כבר בפגישה חשבתי ששולר מתחיל איתי, כי הוא גיי. אבל איך מזהים גיי? הרי זה לגמרי לא אני, להיות כל כך מזהה אחרים, בדיוק כמו שלא הייתי רוצה לזהות את עצמי. זאת הרי הדעה הליברלית. ואין מה להסתיר שכך חשבתי, והייתי בעייתי, בדיוק כמו שאלו האחרים שבעייתיים כלפַּי. העובדה שהיה נחמד כגבר, מסורק, מגולח, עם שיער בלונדיני מעוצב וחיוך מפליא, ההבנה שלו במעילים — הכול התחבר לי.
שולר לא הפסיק לחזר אחרַי אחרֵי הפגישה הזאתי. ואני, שפוחד מחברים חדשים, לא באמת נעניתי. מה שהפך אותי לבחור עסוק בעיניו. אבל בכל זאת שמחתי לראותו. בחור בלונדיני, יפהפה, עם גלח בצדדים, מעיל אפור (עדיין לא עברנו ממעילי סתיו לחורף), סוודר בהיר, מכנסיים עוד יותר בהירים ונעליים עוד יותר בהירות. עיניים צרות וחיוך שחושף שיניים לבנות ואף קטנטון כבוטן.
"על מה אתה כותב עכשיו?" שאל אותי שולר.
"אני כותב ממואר על הסיפורים שמתגלגלים אלי בברלין. זה מעין זיכרונות שלי מהחודשיים האחרונים."
"אין לי הרבה סיפורים מעניינים, אבל יש לי אחד שאולי יתאים לך."
"לך על זה," אני אומר, ושם לב שבחורה עם שיער שחור על הבר מחייכת אלי. אחר כך התברר לי שהיא אנגלייה, שבאה במיוחד למסיבת יומולדת של חברים בברלין.
"כשהייתי בן עשרים ואחת הייתי משועמם מהחיים בברלין והחלטתי לנסוע למקום אקזוטי, אז קניתי כרטיס ליפן. גרתי בטוקיו בתוך הוסטל של גאיג'ין, שזה זר ביפנית, עם עוד שני בחורים. הם היו טיפוסים. אני אומר לך. האחד היה אמריקאי, חבר בבונים החופשיים, שידע להתחיל עם כל בחורה מערבית שהוא רצה. הייתי די מופתע כשהוא הראה לי את הטכניקה שלו, אבל אט־אט הבנתי שהבנאדם רציני. ועוד בחור אוסטרלי שהראה לי תמונות איך פעם היה לו שיער אדום וזקן, והיום הוא היה לגמרי שונה, עם שיער שחור ובלי זקן ובייבי פייס. אחרי כמה זמן נסעתי לקיוטו לטיול קצר והתקשרתי לשאול את החבר האמריקאי מה קורה. הוא אמר לי שדברים מוזרים קרו עם הבחור האוסטרלי. שאלתי מה בדיוק, והוא אמר לי שהוא השאיר את הדברים שלו ונעלם. אמרתי, בטח נסע לטיול, כמוני. האמריקאי ביטל את דברי והוסיף שהגיעו חוקרים אמריקאים ויפנים לחפש אחריו. כשחזרתי, לאמריקאי היה מידע נוסף שהאיר את כל הפרשה בצורה מפחידה ביותר. מתברר שבאותו זמן היה פיגוע בשגרירות האמריקאית ביפן. הבחור האמריקאי השתמש בקשרים שלו בבונים החופשיים, שכללו גם סוכני סי־איי־אֵי. אחד מהם גילה לו שהבחור האוסטרלי נחשד במעורבות בפיגוע. מתברר שחייתי לצד טרוריסט ושתיתי איתו בירות, וזאת הסיבה שהוא החליף זהויות."
"אז הוא בטח בך," אמרתי לשולר, מנסה למצוא את הצד הטוב בסיפור, "הרי הוא הראה לך את כל התמונות שלו."
"כן, ואני חשבתי שזה סתם כי שתינו בירות ביחד, ואנשים אוהבים להראות לך תמונות כשהם שיכורים."
שולר המשיך לדבר, ואני חשבתי אם הוא יודע מה דעתי על טרור וטרוריסטים, ומה היה קורה אם הוא היה קורא את השיר "מחבל בשירה" שכתבתי במיוחד לקטלוג של האמנית אניסה אשכר.
2016-04-04 20.08.03
אני חושב מה היה קורה לו הייתי מספר לשולר על אהבתי לטרור, ללחימה על החופש, לניצחון של הגוף למען אחרים, אך לא באמצעי אלימות כי אם בטרור סימבולי של כתיבה, יצירה, דמיון וחזון, של התמוטטות גופֵי מחשבה בתוך תרבות ההתנגדות, וההתנגדות בתרבות, יעני כל מה שעשינו בשנים האחרונות לפני עזיבתי לברלין. אבל הוא היה כל כך מבוהל מהסיפור שסיפר לי. ודווקא בגלל הזרות בינינו יכולתי לא להיות לרגע השחור, הזר והערבי המחבל שאני כל כך אוהב ומתמרד בשיר נגד האמריקאים.
אני מנסה להעביר נושא בשיחה ולשאול מדוע חבר שלו לא בא איתו לשתות איתי, כי ראיתי בפייסבוק שהוא נשוי לבחור, וציפיתי שבחור יפה כמוהו יהיה גיי. אבל הוא מבין את הרמז וצוחק ואומר לי שהוא לא גיי וזה רק בדיחה. ואני נופל חזק ומספר לו על היחסים שהיו לי עם גברים. והוא נבהל קצת אבל בולע את הגלולה המרה, ואני לפתע מבין כמה דפוק הייתי. כי כל פעם שהוא דיבר איתי על נשים, חשבתי לעצמי שהוא פשוט מדבר על גברים ומתחפש לסטרייט. ועכשיו אני מבין שהוא דיבר ברצינות, ואילו רק אני הייתי כלוא במחשבה שהוא הומו. אז אני חושב שהוא הומו, והוא חושב שאני פוחד כמוהו ממחבלים, ושנינו דפוקים באותה המידה.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s