וַאֲנִי מִתְחָרֵט שֶׁפִּסְפַסְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ לְלִבּוֹ | מתי שמואלוף

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה אָהַב לֶאֱכֹל מֵעַל לַכִּיּוֹר

בְּלִי צַלַּחַת, פְּרוּסָה פְּשׁוּטָה שֶׁל לֶחֶם שָׁחֹר, עִם גְּבִינָה מְלוּחָה

יוֹשֵׁב מְצֻנָּף עַל סַפָּה כֵּהָה עִם סֵפֶר פָּרוּס

וּמַמְצִיא כִּנּוּי מַצְחִיק, לְכָל מֵי שֶׁנִּכְנְסוּ לְבַיִת

וַאֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהוּא הָיָה מְשׁוֹרֵר חָפְשִׁי כָּמוֹנִי, לַמְרוֹת שֶׁעָבַד בַּחֲנוּת בְּכָל חַיָּיו

וְלוֹמַר אֶת הָאֱמֶת, אֵין לִי דֶּרֶךְ לָדַעַת, לִבְדֹּק וּלְדַבֵּר אִתּוֹ

מִלְּבַד לִכְתֹּב,

שֶׁהוּא לֹא הָיָה מְאֻשָּׁר מִמֶּנִּי

אֲבָל הִסְפִּיק לִקְרֹא מִשִּׁירַי בְּיוֹם אַחֵד

וְלַחֲזֹר הַבַּיְתָה שָׂמֵחַ, וְסִפֵּר לִי כֵּיצַד בַּמּוֹעֲדוֹן שֶׁבִּקֵּר בּוֹ, חֲבֵרָיו אָהֲבוּ אֶת שִׁירַי

וְאוּלַי בְּהַשְׁרָאָתִי, הוּא הֵחֵל בִּכְתִיבַת סִפּוּר, כֵּיצַד סָבוֹ עָלָה לְיִשְׂרָאֵל מִפָּרָס בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל,

(כוסאמו, לָמָּה לֹא שָׁמַרְתִּי אֶת הַדַּף הַזֶּה)

וַאֲנִי מִצְטַעֵר עַל כָּל רֶגַע שֶׁבּוֹ עִקַּמְתִּי אֶת פַּרְצוּפִי מוּלוֹ,

יָכֹלְתִּי לְחַבֵּק וּלְהָבִין שֶׁזֶּה הַסִּפּוּר שֶׁלּוֹ

וּמָה נוֹתַר מַמְּנִי. חֲרָטָה עֲמֻקָּה

וּמָה נוֹתַר מִמֶּנּוּ, שִׁיר לֹא גָּמוּר

וְהַיָּמִים מִתְמַעֲטִים, וְהַזִּכְרוֹנוֹת מִתְגַּלִּים בְּמַעֲרֻמֵּיהֶם.

***

וזה לא ציטוט, זה אות צורב על צווארי / מתי שמואלוף

Art: Irving Penn
הִגִּיעַ הַזְּמַן לוֹמַר הַדִּכּוּי לֹא הִסְתַּיֵּם

הָאֲדָמָה לֹא מִזְרָח-תִּיכוֹנִית

הַזַּעַם מְבַקֵּשׁ לִכְתֹּב שִׁיר אַנְאַלְפָבֵּיְתִי

שָׁחֹר מִתּוֹךְ מְחִילוֹת לְבָנוֹת

מִלִּים נִקְרָעוֹת בַּכֶּלֶא

קוּמוּ הִתְחַבְּרוּ לַמֶּרֶד בַּשָּׂפָה

אֲנַחְנוּ קַמְנוּ

בֵּין חָרְבוֹת הָאוֹתִיּוֹת הַגִּזְעָנִיּוֹת שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתָנוּ

בְּמַעְבָּרוֹת לֹא מְנֻקָּדוֹת

אֲנַחְנוּ הָעֶבֶד וְהַשִּׁפְחָה שֶׁל הוֹמֵרוּס וּבְיָאלִיק

קוֹרְאִים מִזְרָחִית, כְּנֶגֶד וּמֵעֶבֶר, סוּג שֶׁל

אֶ פְ שָׁ ר וּ ת   שְׁ לִ י שִׁ י ת   לַ שִּׁ י רָ ה.