איך מילים הפכו לספר

 

המשורר והעורך אלון בר על תהליך העבודה בספר "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים"

את מתי הכרתי בפסטיבל שירה בינלאומי שהתקיים בחודש דצמבר במצפה רמון בגלל שמשרד התרבות תומך רק באירועי תרבות שמתקיימים בפריפריה כמו מצפה רמון. כשהגענו אחד העובדים בסופר אמר לנו בזמן שעמדנו בתור – "חבל שלא פרסמתם את הפסטיבל הזה גם במצפה". שילמנו את החשבון . נכנסו לחדר. אני לא זוכר אם מתי הוזמן לפסטיבל בתור משורר ישראלי או בתור משורר גרמני או אולי בתור משורר מישראל שהיגר לברלין או כנציג המזרח במערב או כנציג יהדות אירופה או כולם, או רק חלק, או אף אחד מהם וכל תשובה נכונה ולא נכונה באותה המידה. נשארנו בחדר. בחוץ היה פסטיבל. נושא הפסטיבל היה – הגירה וככה התחילה החברות והעבודה המשותפת על השירים של מתי שהיום כבר הפכו להיות ספר – "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים". הגיבורה של השירים בספר הזה היא השפה העברית והדובר בהם הוא גוף שמחפש להתממש, שורשים שמחפשים אחר אדמה או זיכרונות שמחפשים אחר זוכר.
בגלל שאני "משוחד" אני מציע לכל מי שמחפש מתנה לחג לקנות את הספר, לקרוא ולהקריא את השירים שבו לאנשים שאתם אוהבים בטלפון או בלחישה לפני שינה או בהפגנה, מרחוק ולזרים וכו'. במקרה הזה. כל התשובות נכונות.

קישור למכירה מוקדמת

*
מְאַהֵב שֶׁל שְׁתֵּי יַבָּשׁוֹת
מְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ גּוּף בְּלִי קַרְקָעִית.
וְהַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ נוֹתַרְתִּי מֵאָחוֹר
הָיְתָה לְהִפָּרֵד מִכָּל הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁהֵבֵאתְ אֶל פִּי בַּתְּפִלָּה,
שֶׁתְּסַיֵּם אֶת סִפּוּר הֵעָלְמוּתִי
כִּי אֵין טַעַם לְדַבֵּר עִבְרִית
לְלֹא אֱמוּנָה שֶׁיֵּשׁ תַּכְלִית בְּעַנְנֵי הַקֶּרַח,
מֵעֵבֶר לְמַעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים "שַמְס"
מחְכַּהָ אִמִּי,
מְכִינָה אוֹתִי לַהֲפֹךְ לְכִשָּׁלוֹן,
אָרוּס עִם אֲרוּסָתוֹ,
גּוֹלֶה עִם גָּלוּתוֹ.

לאחר חמישה ספרי שירה וקרוב לעשור במהלכו ניצב שמואלוף במרכז הצומת הסואן שבין זהות, פואטיקה ופוליטיקה, יוצא אל האור ספר זה — עברית מחוץ לאיבריה המתוקים. נראה כי היציאה מהמקום ומהגוף המסומנים ביותר (כיהודי וכמזרחי בישראל), היא גם החזרה הגדולה של שמואלוף 'פנימה', אל תוך שירת הזהות — "מֵעוֹלָם לֹא הִפְסַקְתִּי לִהְיוֹת בַּהֲגִירָה / אֶל הַלֵּב" (והרי את). שמואלוף כותב אך הפעם כמהגר בעצמו ולא כדור שלישי להגירה. משבר ההגירה בא לידי ביטוי בקובץ שירים זה בהיעדרה המוחלט של השפה העברית ולא בהדרה של היהודי־המזרחי מתוכה, והמהלך הפואטי ששמואלוף עושה על מנת להתמודד אל מול משבר זה, הוא גילוי מחדש של העברית; מציאת העברית שנמצאת 'בחוץ'. עברית המתרחקת ומתנתקת מקשר למקום או לחוויה 'שבתוך' גבולות החברה הישראלית הופכת להיות לשפה הפרטית, שלא נשמעת ולא מדוברת בעולמו החדש ("תֵּן לִי עוֹד רֶגַע בְּתוֹךְ הַבַּזְזְזְ בָּזַז" — מתוך המחזור: עברית מחוץ לעורקיה המתוקים). עם זאת, זו גם העברית החוזרת ומעמיקה במקורות ובתרבות מתוכן צמחה. "אַךְ דַּוְקָא בְּתוֹךְ אוֹתוֹ הַכְּלוּם, יֵשׁ הַבְטָחָה גְּדוֹלָה" כותב שמואלוף, ונראה כי אכן מימש הבטחה זו בספרו החדש.
(אלון בר, עורך הספר)

 

הדברים התפרסמו לראשונה בעמוד הפייסבוק של אלון בר.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s