רוני סומק, אמירה הס ועמיר לב כותבים בעקבות "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים"

בזמנו חשבתי להוציא את הספר החדש, דרך הדסטארט. אבל דברים בסוף הסתדרו מעצמם. יחד עם זאת שלחתי את הספר לכמה יוצרים שאני מעריך ולקבל את רשמיהם מהספר: המשוררת אמירה הס, המשורר רוני סומק והיוצר עמיר לב.

נתחיל כמובן עם זוכה הטרי של פרס אריק איינשטין, המשורר רוני סומק:

"עברית מחוץ לאיבריה המתוקים", ספר שיריו השישי של מתי שמואלוף, תופס את השפה בצווארה ומכריח אותה לדבר בשפה שאין בה מלים מצוחצחות.
"העברית", כתבה יונה וולך, "היא אשה מתרחצת". מתי בשיריו מגיש לאותה אשה מגבת שנארגה מחוטי תיל.
השירים בספר החזק הזה מהשפלת העיניים מול העיר חאלב שגופה נוקב בכדורי המלחמה בסוריה ועד בדיקה מחודשת של מפלס הגעגועים של מי שכותב שירים בדיו ברלינאית על נייר ישראלי כל כך.
אני מחכה מאד להריח את ריח הדפוס של הספר הזה.

המשוררת אמירה הס על הספר:

זהו ספר מרגש של משורר שהמילה היא הבית שלו, ואתה הוא הנודד בעולם שבו הוא נבנה, ושהוא יסוד לקיומו. הוא מגיע עד גרמניה, הארץ שחיסלה את עמו בכבשנים, וזו הופכת לארצו. הנפש חוזרת לחיות בתוך ניכר, להשיב את האבדה, והאבדה היא אוסף אותיות שמקיימות את הנפש, המחפשת להיאחז בארצי. שם בגרמניה המילים עושות דין וחשבון לגורל היהודי שנותר ״ בלי רגליים, ידיים, / בלי פה." [ללא כותרת, כחלק מהמחזור "עברית מחוץ לעורקיה המתוקים"].

הוא המהגר אל ארץ ההרגה לדבר בשפה גרמנית שאינה שפתו. ושואל שאלות מבלי לקבל תשובה, כי מה שבוער בקרבו בבטנו הוא ״ ספר תורה בוער ולא אוכל לי״. בארץ גרמניה יש לו שאלה שחוזרת על עצמה והוא נותן לעצמו את התשובה התהומית. ״איש בין יודן.. ובתוכי ספר התורה בוער״ [מתוך השיר "איש שרייבה היבראיש"]. והבערה הזו מכלה את היהודי עד שהוא נשרף בכבשנים, ואין זה משנה אם הוא בא מן המזרח. תחילה היה בארץ ההגירה ישראל, שצריכה הייתה לשמש לו מולדת, אבל הייתה לו לאם חורגת. גרמניה במעשיה הצליחה גם לעשות בתוך ארצו סלקציה בין יהודי ליהודי.

בשיר "עברית מחוץ לעורקיה המתוקים", עובר בתוך הקורא מצב של קסם. הוא צופה בתקווה וברגע ההבראות של המהגר המחפש את עצמו. המהגר עזב את ארצו כי נעזב ממנה, מגיע אל הדבש והתקווה שהיא עצמו ומוצאו, וכל זאת בתוך הניכר של גרמניה, והוא הולך והולך ומקבל צורה של דמות בתוך השלג ומגפיה שחורים. איזו סמליות, אדם בתוך השלג הלבן נועל מגפים המזכירים את מגפי הקלגסים. הוא צומח בתוך השלג איזו דמות הזויה. כל המהגרים באו לרדות דבש במקום הזה שהשמיד וכבש כל חלקה של אנושיות. עד מה עצומה התקווה. אדם מחפש תיקון בתוך ארץ שהעלתה את חייו בכבשן הזמן. ואין לו מקום אחר חוץ מהמילים שכובשות אותו ואת הקורא.

בקצור, אני לא מבקרת ספרותית, אני משוררת שנכבשה במילות הספר הזה של מתי שמואלוף. כל ההיסטוריה של היהודי הנודד גלומה בו. יש בו שירים רב גוניים בנושאים שונים, אבל עיקר התרשמותי היא חוט הנשמה המיוסר שעובר היהודי המהגר אל תוך ההגירות ומחפש תשובה. זהו ספר חזק שהותיר בי רושם ורטט בגוף ומעורר בי שאלות, שאין להן תשובה. רק ריבון העולם יודע את סוד תהייתנו.

היוצר עמיר לב

אני קורא שוב את השירים בספר השירה החדש שלו "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים". קראתי מהתחלה לסוף (איך שמתי התכוון שניקרא). אחר כך קראתי מהסוף להתחלה, שזה סיפור אחר. ואז חזרתי אל כמה מהשירים שרציתי לקרוא שוב. השירים חזקים, מתי קרוב לעצמו וככה גם אני מרגיש כשאני בשירים. מרגיש גולה כמוהו, בלי לחיות בברלין. חושב על הרגעים של חברי ושלי, שילוו אותנו עד הסוף, כמו הקינה של ניק קייב, שמתי שמע ונצרב. אני יודע שמוסיקה נשמעת אחרת, כשהיא יוצאת מטייפ דאבל קסאט, שעומד על שולחן בקריות. אחר כך אני מצלם לי כמה שירים, שיהיו איתי בטלפון. מה עוד בן אדם יכול לבקש, אני חושב לעצמי, לקרוא שירים ולשכוח לשנייה את הכול, או להיזכר במה ששכחת. ספר מקסים מתי.

"עברית מחוץ לאיבריה המתוקים", ספר השירה השישי שלי עכשיו במכירה מוקדמת, באתר הוצאת פרדס.

 

עוד על הספר:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s