מוילנה באהבה: על החיים המופלאים של גדול משוררי היידיש של המאה העשרים

ההקרנות של הסרט הדוקומנטרי החדש, על חייו המופלאים של אברהם "אברשה" סוצקבר שביים אורי ברבש, והפיקו יאיר קדר והדס קלדרון מלאות. הסרט הינו חלק מסדרת הסרטים הדוקומנטריים "העברים" שמפיק וגם מביים יאיר קדר, אך לא קיבל תקציב מתאגיד כאן ויצא בהדסטארט מצליח. ראיינתי את הנכדה של סוצקבר, השחקנית המצליחה, הדס קלדרון. למאמר המלא.

סוצקבר היה משורר נפלא, שהשירה הצילה אותו, והובילה אותו למקום מבטחים. הוא נולד בסיביר, גדל בסביבה שנראית לנו היום קשה, מקום שאליו הגלו ומגלים עדיין מתנגדי משטר ברוסיה, אך דווקא בשבילו זה היה מקום קסום, של מראות גן עדניים ועליהם כתב שירי נוגים. אחרי מות אביו, המשפחה נעה מערבה וחיפשה מקלט בוילנא. סוצקבר לא ויתר על הכתיבה הרומנטית, למרות הבעבוע החברתי והפוליטי, ואז הגיעה מלחמת העולם השנייה והנאצים כבשו את וילנה והניחו את היהודים בתוך הגטו. סוצקבר הפך למנהיג האינטלקטואלי של הקהילה שהלכה והצטמצמה ברצח עם מחריד. ובתוך הזוועה, הוא הקים תיאטרון והכין מחזות. ברגע מסויים הנאצים החליטו שהם צריכים יהודים שיעזרו להם למיין את הספרים שיישארו אחרי שכל היהודים ייעלמו מהעולם. מוזיאון לתרבות שהם הכחידו. היודנארט נתן שמות של יהודים שיעבדו בספריה של גטו וילנה ויעזרו לנאצים למיין. אך סוצקבר היה חכם מהם, ולא הסכים לכך, הוא לכאורה עבד ועזר להם למיין אלפי ספרים, בין למסור למחזור [מספרי התנך הכינו מגפיים לחיילים הנאצים למשל] והציל ספרים חשובים של התרבות היהודית. הוא לקח והחביא בכל רחבי הגטו, במרתפים ובקירות ספרים שהם הבסיס של התרבות היהודית האשכנזית. תחשבו על זה, היהודים שפעם היו מחביאים מזון בכדי להביא לגטו, והנה סוצקבר וחבריו מביאים ספרים להחביא ולהציל מהשריפה. 


סוצקבר, כתב כל יום בשואה שיר, אפילו עם חתיכת פחם, על גופה, במחבוא בעליית הגג, הוא האמין בכל כוחו, שהשירה הצילה את חייו. וכתב את הפואמה כל נדרי על רצח העם שהתחולל ובו איבד את אימו, בפונאר, ביערות שליד גטו וילנה. ואחר כך גם נאלץ לאבד את בנו שנולד, כי הנאצים הרשעים לא נתנו ליהודים להביא ילדים לעולם. וסוצקבר לא איבד את כוחו. הוא המשיך לכתוב. ספר השירים שלו, הגיע באמצעות הפרטיזנים באמצע מלחמת העולם השנייה אל מוסקבה. ובהקראת השירה, לא היה אדם שלא הזיל דימעה והשמועה הגיע לסטאלין. וסטאלין ברגע של אומץ לב וחזון, שלח מטוס להביא את סוצקבר מיערות ליד גטו וילנה. המטוס הופל על ידי הנאצים. והפרטיזנים הכינו מזוודה ממתכת לסוצקבר משברי הכנף. סוצקבר, ואשתו שברחו מהגטו בכדי להגיע למטוס, עברו בין שדות מוקשים, בחיזיון של השירה שהופיעה לסוצקבר בתוך ראשו, והוא דילג באמצעות משקלי שירה בין המוקשים, ואכן השירה הובילה אותו למטוס השני, שתאמינו או לא, באמצע השואה הוביל אותו עד למוסקבה. שם הוא נשאר עד סיום הסיוט הזה ושם נולדה בתו הראשונה.
הוא נתן את העדות על הזוועה, מצד הרוסי, ברוסית במשפטי נירנברג והיה מכובד בכל העולם ומוזמן להרצאות. הוא היגר לישראל. אך כמו שכתבתי פעם בשיר, היגר למדינה הלא נכונה, כי ישראל בראשית ימיה לא נתנה ליידיש מקום פומבי ואסרה על הופעות בציבור ביידיש. אך סוצקבר לא מהסוג שמוותר. הוא ניגש לראש ההסתדרות ודרש כסף לכתב שערך עד ימיו האחרונים בישראל וברוך השם הוא האריך ימים. סוצקבר שאמר, אם לא פחדתי מהגוי אז לא אפחד גם מהיהודי.
הוא לא ויתר על היידיש, על השירה, וערך כל היהודים שגלו והתפזרו בכל קצוות תבל. והיידיש נתנה לו את אהבתה והוא שיכלל את היידיש שלו כמו שאף משורר אחר לא עשה.

אז מה עכשיו. כאמור בתגובה הראשונה יש ראיון שערכתי עם הנכדה שלו. וגם לכו להקרנה הכי קרובה למקום ביתכם. תודה לכל מי שעמל להחזיר את זכרו.

נ.ב. תהרגו אותי ואני לא מצליח להבין איך הערוץ התקשורת כאן שהוקם על חורבות הערוץ הראשון, לא נתן מענק לסרט ושלח את יוצריו לערוך הדסטארט מוצלח ביותר. האם גם בימינו התרבות של היידיש צריכה לסבול גם מהדורות החדשים של הישראלים?

From Vilna with love: The life of a remarkable Yiddish poet

October 20, 2018

Mati Shemoelof

About Mati Shemoelof

Mati Shemoelof is a poet and an author. His writing includes six poetry books, plays, articles and fiction, which have won significant recognition and prizes. He wrote his first radio play (Hörspiel) for German radio WDR in 2018. A German edition of his poems will be published by AphorismA in 2019.

THE DOCUMENTARY Black Honey, The Life and Poetry of Abraham Sutzkeverwhich screens this month as part of the Jewish International Film Festival, tells not only the story of the greatest Yiddish poet of the 20th century, it also shows the greatness of Yiddish culture before the Holocaust.

Born in Belarus, in the town of Smorgon, Sutzkever and his wife were sent to the Vilna Ghetto following the Nazi occupation of Vilnius. His mother and newborn son were murdered by the Nazis but he and his wife escaped to the forests and he fought the Nazis as a partisan, joined a Jewish unit and was smuggled into the Soviet Union.

A copy of his book of poems, Kol Nidre, found its way into the hands of the Soviet Union’s leaders, who were so touched by the first poetic testimony of the mass murder of the Nazis that he wanted to meet the young Jewish poet. In what sounds like a Hollywood script, the regime sent two planes to take Sutzkever from the woods near Vilna. The first plane was shot down by the Nazis and a second one arrived two weeks later. In February 1946, he was called up as a witness at the Nuremberg trials, testifying against Franz Murer, the murderer of his mother and son.

Israeli actress Hadas Kalderon is the grand-daughter of Sutzkever and is part of the Beit Lesin Theatre in Israel.  Her family connection meant that Kalderon was both a screenwriter and a co-producer in the documentary. She brings personal insights to the subject. “My grandfather didn’t want to do a documentary while he was alive. He was really serious about making his poetry work. He never engaged with the “side effects” (interviews or documentaries) of his mission to keep the Yiddish culture alive after the Holocaust. Sutzkever even turned down the famous French director Claude Lanzmann (who made Shoah) when he wanted to interview to him.

How did you come to make a film about him?

I had started to film his story, by myself, back in the 1990s. And when he died in 2010, aged 96, and hardly anyone showed up at his funeral in Israel, I decided to make a film. Ten years ago I was in a TV series directed by Uri Barbash, and I gave him a poetry book of my grandfather’s. I told him that one day we will make a film out about him. Uri was the first person who believed in the idea, and the rest is history – Barbash directed Black Honey (the film was co-produced by Yair Qedar).

How was it to grow up as the grand-daughter of Sutzkever?

I was very influenced by the story of his life, both in my life and in my art.  He told me many stories from the war but only good or heroic stories. For instance, like how he was rescued with my grandmother. Then one time, I went to Europe to an antique store, in Czechoslovakia. I saw a yellow badge, the Star of David that Jews were forced to wear, and I wanted to buy it. The clerk said it would cost US$200. I told my grandfather I didn’t buy it because of the price. He said to me with a little smile: “That is very interesting because I got it for free.”

The movie tells a beautiful story about how he wrote a poem every day.

Sutzkever believed that he was saved because of his poetry. “My Yiddish and my poetry are stronger than any German bullets. Even in the ghetto with my poetry I am a free man because I have something that is a miracle, that is more beautiful than anything else – and that is my poetry.”

We also learn how, while still in the ghetto, he was leader of the “Paper Brigade”.

The Germans wanted to make a museum of Jewish culture after the Jewish people will cease to exist. They had in mind, not only the genocide of the people but also the genocide of our culture. In the Vilna Ghetto, a group of Jewish poets and scholars were chosen by the Nazis to be slave librarians.

While other Jews were trying to smuggle food in, they smuggled in rare, important books like Herzl’s diary, and drawings by Marc Chagall. They hid them in walls, caves, basements, etc. Sutzkever rescued books that now live in New York, Vilna and Jerusalem. In that way, he rescued the human spirit.

In 1949, when he immigrated from Moscow to Israel, the young state forbade public Yiddish performances. How did he respond?

My grandfather said that if he wasn’t afraid from the Goy (the non-Jew), he wouldn’t be afraid from the Jewish people.  In 1956 Sutzkever wrote his first long poem, called In Midbar Sinai (In Sinai desert) and sent it to Prime Minister Ben-Gurion, who said was a great poem. ”But why did you write it in Yiddish and not in Hebrew?” Sutzkever send him back his answer, with a poem named Yiddish, which is about what would have happened if you try to take the Yiddish tongue out of his mouth, my skin.

“So come and try, if you succeed to do it, I will swallow it and then I will:

“…Open my mouth,

and like a lion

Garbed in fiery scarlet,

I shall swallow the language as it sets.

and wake all the generation with my roar!”

(Translated by: Yiddish book centre)

Obviously, Sutzkever had a strong spirit. Do you feel it is still alive?

The making of the movie paralleled the life of Sutzkever. It was a long and winding road with a lot of closed doors. At first the documentary was rejected by the Israeli Public Broadcasting Corporation and we asked a crowd funding platform for 145,000 NIS ($A56,000) and we got 150,625 NIS – the biggest amount ever raised for a movie in Israel. The audience became involved in the making of the movie.  And in that way. Something like a Jewish social change (“Tikkun”) occurred toward Sutzkever’s poetry and towards Yiddish culture in general’.

Main image: Hadas Kalderon, the granddaughter of Sutzkever, signing the poster of the movie

SCREENING DETAILS

Black Honey, The Life and Poetry of Avraham Sutzkever screens on October 27 at the Lido Cinema in Melbourne, and there will be eight other screenings in Melbourne and Sydney.

BOOKINGS 

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

%d בלוגרים אהבו את זה: