רשמים מסדנת כתיבה בפרנקפורט

טוב. הייתה סדנא מעולה שפתחה בתוכי צוהר למקום שארצה לפתח בגרמניה. תחילה בירכתי על נירות חנוכה, אכלתי סופגנייה ממש טעימה (בתמונה) ופתחתי בהקראת השיר שלי, בשלוש שפות, "על העזיבה":

"השיר יתחיל עוד מעט ליפול

כי

עזבתי את חיי הפיקדונות

למצוא חיים חדשים בברלין

דיברתי אנגלית שבורה, חמישה שקלים ליורו

סגרתי את הטלפון היהודי

נפרדתי מאּמי

מספריי

מאותיות אהבות חיי

חבריי" (פרידה בברלין, 2014)

מה קורה לעברית שהופכת לשפת מיעוט? מהן הבחירות של המהגרים הישראלים בשאלות של שפה? האם הם מהגרים מכורח או מרצון? מה קורה לעברית כשהיא נזרקת לחופי האנגלית והגרמנית? מהו האופי של הספרות העברית שנכתבת מחוץ לישראל? ועוד ועוד שאלות שאין עליהן תשובות פשוטות אבל בכל זאת כמו ששם צחקנו, לא בכינו שנים (משפט נפלא של האדמו"ר מאיר אריאל זצ"ל).

בחלק השני עברנו לקרוא את השיר של יהודה עמיחי:

"וַהֲגִירַת הוֹרַי לֹא נִרְגְעָה בִּי.

דָּמִי מַמְשִיךְ עֲדַיִן לְשַקְשֵק בְּדַפְנוֹתַי

גַּם אַחַר שֶכְּבָר הֻנַּח הַכְּלִי עַל מְקוֹמוֹ.

וַהֲגִירַת הוֹרַי לֹא נִרְגְעָה בִּי.

רוּחוֹת זְמַן רַב עַל אֲבָנִים.

הַאֲדָמָה שוֹכַחַת צַעֲדֵי דוֹרְכים בָּהּ.

גוֹרָל נוֹרָא. קִטְעֵי שִֹיחָה אַחַר חֲצוֹת.

הֶשֵּג וּנְסִיגָה. לַיְלָה מַזְכִּיר וְיוֹם מַשְכִּיחַ.

עֵינַי שֶהִסְתַכְּלוּ זְמַן רַב לְתוֹך מִדְבָּר גָּדוֹל

וְנִרְגְעו מְעט. אִשָּה אֶחָת. כְּלָלֵי מִשְחָק

שֶלֹּא הִסְבִּירוּ לִי הֵיטֵב. חֻקֵּי כְּאֵב וָכֹבֶד.

עוֹד עכְשו לִבִּי, בְּקֹשִי יִשְֹתַּכֵּר

בְּלֶחֶם אֲהַבָתוֹ היוֹמְיוֹמִית. הוֹרַי בְּמוֹ הֲגִירָתָם.

עַל אֵם הדֶּרֶךְ, בָּהּ אֲנִי תָּמִיד יָתוֹם בְּלִי אֵם,

צָעִיר מִדַּי בִּשְבִיל לָמוּת, זָקֵן מִדַּי לְמִשְֹחָקִים.

וַעֲיֵפוּת חוֹצֵב וְרֵיקָנוּת הַמַּחְצֵבָה בְּגוּף אֶחָד.

אַרְכֵאוֹלוֹגְיה שֶל עָתִיד, בָּתֵי נְכוֹת

שֶל מַה הָיָה. וַהֲגִירַת הוֹרַי

לֹא נִרְגְעָה בִּי, וּמֵעַמִּים מָרִים לָמַדְתִּי

שָפוֹת מָרוֹת לְמַעַן שְתִיקָתִי

בֵּין הַבָּתִּים, אֲשֶר דּוֹמִים לָאֳנִיוֹת תָּמִיד.

וּכְבָר עוֹרְקַי וְגַם גִידַי כִּסְבָך

של חֲבָלִים שֶלֹּא אַתִּיר. וְאַחַר כָּךְ

מוֹתִי וְסוֹף לַהֲגִירַת הוֹרַי."

(מתוך האוסף "המקום שלא הייתי בו)

נתתי משימת כתיבה. לכתוב דף על סיפור או שיר שמתחיל במשפט "אני היגרתי ל…". הלכתי רגע החוצה. כשחזרתי מצאתי את הנוכחים כותבים במרץ והיה שקט מפליא. אפשר היה לשמוע את המוזיקה של הכתיבה. קראנו ביחד סיפורים חדשים לגמרי שנכתבו מההריון של הסדנא. סיפורים ושירים שדיברו והסבירו על מה קורה מעבר לגבולות המילה, לגבולות השפה, לגבולות ההגירה.

הכרתי חבורה חדשה של חברים וחברות חלקם ישראלים וחלקם גרמנים וחלקם יהודים מכל רחבי תבל. בסוף הערב טיילנו בעיר היפה, הגענו לטירה מוקפת אגם דומם וחשיכה מוארת באורות עם ציורי ילדים המוטבעים הפנסים. פתאום התגעגעתי לבתי, שהיא הדבר החשוב בחיי.

תודה לרננה וטל וכל הספרייה העברית בפרנקפורט/ The Hebrew Library in FFM

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

%d בלוגרים אהבו את זה: