כך הפכה ברלין ל"בירת הגולה הערבית"

 

בברלין – אומר הסוציולוג הערבי אמרו עלי – הגולים הערבים גילו שהם לא צריכים להסתכל מאחורי גבם בפחד. זה המקור לרנסאנס האינטלקטואלי והאמנותי הערבי בה. ראיון עם אינלקטואל שמאמין שהאביב הערבי עוד לא נגמר למאמר המלא.

 

כך הפכה ברלין ל"בירת הגולה הערבית"

בברלין – אומר הסוציולוג הערבי אמרו עלי – הגולים הערבים גילו שהם לא צריכים להסתכל מאחורי גבם בפחד. זה המקור לרנסאנס האינטלקטואלי והאמנותי הערבי בה. ראיון עם אינלקטואל שמאמין שהאביב הערבי עוד לא נגמר

 
מאת:  

ברלין הפכה למגנט עבור גולים פוליטיים מהמזרח התיכון בשנים שחלפו מאז ההתקוממויות הכושלות של 2011 במצרים ובסוריה. אמרו עלי, אקדמאי מצרי-אוסטרלי הדגיש באחרונה את מעמדה של העיר כמוקד משיכה לוותיקי "האביב הערבי" במאמר שכתב על התפקיד שממלאת בירת גרמניה כמרכז החיים האינטלקטואלים הערביים במערב.

 
 
לקח לו זמן לפרסם את המחקר על התחייה הערבית בברלין. אמרו עלי בספריה וחנות הספרים הערבית Baynatna בברלין (באדיבות אמרו עלי)

לקח לו זמן לפרסם את המחקר על התחייה הערבית בברלין. אמרו עלי בספריה וחנות הספרים הערבית Baynatna בברלין (באדיבות אמרו עלי)

מאמרו של עלי עורר דיון רחב יותר על עתידם של הגולים האלה בברלין, ועל האופן שבו העיר מאפשרת להם לעצב חזונות והתנהלות פוליטיים חדשים. נפגשתי אתו לשיחה על מה שהשתנה במצרים מאז המהפכה ב-2011, מדוע ערבים צעירים בגרמניה מתחילים להיות יותר מעורבים פוליטית, ועל החלטתו להתמקד בתופעת הגלות בברלין.

איך נולד הרעיון למאמר הזה?

עלי: "כשהגעתי לברלין ב-2015, הלכתי לכל הגלריות, ההצגות, הקרנות הסרטים, מחזות הזמר – כולם של ערבים שהגיעו לעיר. הסתחררתי מהעושר הזה. אנשים התבדחו שברלין הפכה לבירת העולם הערבי. והתחלתי לחשוב: אולי ברלין היא באמת עיר הבירה של הגולה הערבית? הגשתי את הרעיון לכמה אוניברסיטאות גרמניות כהצעה לפוסט-דוק, אבל הן דחו אותו. בסופו של דבר, שלחתי את המאמר למגזין Dis:Orient, מגזין מקוון שמפרסם דיווחים אינטלקטואליים על המזרח התיכון וצפון אפריקה בגרמנית ובאנגלית. כל העורכים הם מתנדבים, והם מקצועיים מאוד".

אתה כותב: "ברלין היא המקום שבו הערבי שהגיע זה עתה מבין פתאום (אבל לא תמיד) שהמנהג המפחיד להסתכל מעבר לכתפך – ירושה כואבת מהבית – מתחיל להתפוגג". אבל הגולים בברלין לא יכולים להשתתף בחברה האזרחית; הם לא יכולים להצביע בבחירות, למשל.

"אני לא סבור שהמכונה הביורוקרטית של הפוליטיקה היא משהו שמסוגל לגרום אושר או להוביל לחירות ציבורית אמיתית. ההשקפה שלי קרובה יותר לזו של חנה ארנדט, שאמרה שפוליטיקה יכולה להתרחש רק במרחב פלורליסטי משגשג, שבו אנשים מתכנסים ומטפחים סוג כלשהו של קונצנזוס אזרחי".

מתי ביקרת בברלין בפעם הראשונה?

"הפעם הראשונה שביקרתי בה בברלין היתה בספטמבר 2011. בבית קפה בקרויצברג פגשתי ישראלי שסירב לשרת בצבא, ושחש אשמה כבדה על התפקיד שמילא במשטר הצבאי הדכאני. אחרי שנודע לו שאני מצרי, הוא שאל: 'אתה שונא אותי?' השבתי שאני ממש לא שונא אותו. השאלה הזאת היא מוזרה, ממש כמו שפלסטיני היה שואל אותי אם אני אוהב אותו. נראה כאילו שהוא סובל מטראומה, והוא אמר שאינו יכול לחזור לישראל".

 
 

If there was one graffiti message from Egypt 2011 that stood the test of time, it was this one: "You can crush the flowers, but you cannot delay the spring."

צפייה בתמונה בטוויטר
 
 

ברלין מוקפת באנשי ימין קיצוני שחיים בברנדנבורג ובסקסוניה, ואנשים שבורחים מהאלימות במזרח התיכון מוצאים את עצמם שוב בסביבה גזענית. איך זה משפיע על יכולתם להתגבר על הטראומה?

"אנחנו צריכים להפריד את ברלין משאר גרמניה. ברלין היא עדיין מקום מאוד קוסמופוליטי עם רוח סובלנית. העיר הזאת היא אנומליה בהקשר הכלל אירופי. זה לא אומר שהדברים לא ישתנו לרעה. אני לא חושב שזה בלתי אפשרי. לזכותה של גרמניה ייאמר שיש להם מוסדות חזקים שפועלים באופן אקטיבי נגד הימין הקיצוני".

ספר לי עוד על הכתיבה מהזווית של ה"אנחנו".

"אחד מהמשברים הגדולים ביותר של המאה ה-21 הוא משבר השמות והשפה. אנחנו כבר לא יודעים מה המשמעות של 'שמאל' או 'ימין' יותר. יש אנשים שמכנים את עצמם שמאלנים ועדיין תומכים במשטרו של בשאר אל-אסד בסוריה, מכיוון שהם תופשים אותו כאנטי-אימפריאליסט. אי אפשר למצוא פתרון אם שואלים את השאלות הלא נכונות. ערבים צעירים בגרמניה מעורבים יותר בפוליטיקה מאשר הדורות המבוגרים יותר. אני מכיר למשל הרבה סורים צעירים שחושבים על סוריה ומשתוקקים לחזור אליה אחרי שאסד ייפול. סטודנט סורי אחד בברלין אמר לי לפני חודשיים שעד שהוא קרא את המאמר שלי, הוא אף פעם לא חשב על הגוף הגולה; אבל אחרי שקרא אותו, הוא רואה את עצמו כחלק פעיל של הגוף בתנועה הזה".

השתתפת באביב הערבי? מה עשית לפני כן?

"לפני ההתקוממויות בעולם הערבי ב-2011, התעניינתי בקריירה בתחום הדיפלומטיה הבינלאומית. כשההתקוממות התפרצה במצרים בינואר 2011, טסתי מיד לקהיר ואפילו שקלתי מחדש את דרכי בחיים: פתאום עולם הדיפלומטיה נראה מזויף, לא אותנטי. האירועים שהתרחשו ברחובות תוניסיה ומצרים הרגישו אנושיים ואותנטיים במובן העמוק ביותר. האביב הערבי היה כמו חלום. הרגשתי כאילו ששערי ההיסטוריה נפתחו לרווחה. קהיר הפכה שוב למרכז לא רק עבור העולם הערבי, אבל אולי גם לתנועות מהפכניות מתפתחות נוספות".

ברלין היא אי של סובלנות יחסית בתוך סביבה של גזענות בגרמניה. שרידי חומת ברלין (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

ברלין היא אי של סובלנות יחסית בתוך סביבה של גזענות בגרמניה. שרידי חומת ברלין (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

לאור ההפגנות האחרונות במצרים, אתה חושב שניתן לצפות לצמיחה של תנועה מהפכנית מחודשת מקהיר?

"משהו השתנה, אבל לא ברור מה ואנחנו עדיין מנסים להבין את זה. ההיסטוריה מראה שיש גבול לכמה שאפשר ללכת רחוק עם הדיכוי, כמדכא, או כתומך בדיכוי. אנחנו שוכחים שאנו חיים בעולם של סיבה ותוצאה. אי אפשר לכרות ברית עם המדכא או עם כוחות של שנאה ולצפות לתוצאות חיוביות כל הזמן. אם אתה מבצע פשע, אתה נענש; אתה עובר חרדה ופחד אינסופיים שמסיטים אותך מיכולתך להפוך לאדם טוב יותר. מטוטלת הצדק תנוע בסופו של דבר למה שהוא טוב וצודק".

הראיון פורסם לראשונה באתר 972+. תרגום: יונית מוזס

מתי שמואלוף הוא סופר, משורר, פעיל חברתי ועורך שחי בברלין. אסופת השירה החדשה שלו, "בגדד/חיפה/ברלין" פורסמה על ידי AphorismA Publishers. קראו עוד כאן

How Berlin became the ‘capital city of Arab exile’

 

The Arab sociologist Amro Ali has illuminated Germany’s capital city as the center of an intellectual and artistic renaissance, fueled by Arab exiles from the authoritarian crackdowns that followed the 2011 uprisings.

 

 
 

Berlin has become a magnet for political exiles from the Middle East in the years since the failed 2011 uprisings in Egypt and Syria. The city’s status as a hub for veterans of the Arab Spring was recently brought to life in an essay by Egyptian-Australian academic Amro Ali, who wrote about the role Berlin has come to play as the center of Arab intellectual life in the west. Ali’s article sparked a larger conversation about a future in what could be their city to reconstruct new political visions and practices. Mati Shemoelof interviewed him for +972 Magazine about what has changed in Egypt since the revolution of 2011, why young Arabs in Germany are becoming more politically involved, and his decision to focus on the exile phenomenon in Berlin.

 

How did you come up with the idea for this essay?

When I came to Berlin in 2015, I went to all these art galleries, plays, film screenings, musicals — all done by Arabs who had come to the city. I was dizzy with the richness of it all. People joked that Berlin had become the capital of the Arab world. And I started to think: What if Berlin were indeed the capital city of Arab exile? I submitted the idea to several German universities as a postdoc proposal, but was turned down. Ultimately, I pitched the article to Dis:Orient, an online magazine that publishes intellectual reporting about the Middle East and North Africa in German and English. The editors are all volunteers, and very professional.

You write: “Berlin is where the newly-arrived Arab suddenly (but not always) recognizes that the frightful habit of glancing over the shoulder — painfully inherited from back home — gradually recedes.” But in Berlin exiles cannot participate in civil society; they cannot vote.

I don’t see the bureaucratic machinery of politics as capable of striking joy and real public freedom. My perspective is closer to that of Hannah Arendt, who said that politics can only happen in a flourishing pluralistic space, where people come together and nurture some sort of civic consensus.

When did you first visit Berlin?

The first time I visited Berlin was in September 2011. At a café in Kreuzberg I met an Israeli who had refused to serve in the army, and who felt very guilty about the role he had played in an oppressive military regime. After learning that I was Egyptian he asked: “Do you hate me?” I answered that I absolutely did not hate him. The question is as bizarre as if a Palestinian were to ask me “Do you love me?’” He looked traumatized and said he could not go back to Israel.

 
 

If there was one graffiti message from Egypt 2011 that stood the test of time, it was this one: "You can crush the flowers, but you cannot delay the spring."

View image on Twitter
 

Berlin is surrounded by right-wing extremists in Brandenburg and Saxony, which means that people fleeing violence in the Middle East find themselves again in a racist environment. How does this affect their ability to recover from trauma?

We have to separate Berlin from Germany. Berlin is still a very cosmopolitan place with a tolerant spirit. It is an anomaly in the European context. That doesn’t mean that things won’t change for the worse. I don’t see that as impossible. To Germany’s credit, they do have strong institutions that actively work against the right wing.

Tell me more about writing from a ‘we’ perspective. 

One of the biggest crises in the twenty-first century is the crisis of names and language. We don’t even know what “left” or “right” means anymore. We have people who call themselves leftists and yet support the regime of Bashar al-Assad because they see him as anti-imperialist. You can’t have a solution if you are asking the wrong questions. Young Arabs in Germany are engaging more in politics than the older generations. I know for example many young Syrians who think and yearn about returning to Syria after Assad falls. One Syrian student in Berlin told me two months ago, that until he read my essay he never thought about the exile body; but after reading it, he thinks of himself as actively part of this body in motion.

Did you participate in the Arab Spring?  What were you doing prior to that?

Prior to the 2011 Arab uprisings, I was interested in pursuing a career in international diplomacy. When the Egyptian uprising broke out in January 2011, I immediately flew to Cairo and even reconsidered my priorities: suddenly the world of diplomacy seemed to be mendacious and inauthentic. The events unfolding on the streets of Tunisia and Egypt felt human and authentic in the deepest sense. The Arab Spring was like a dream. I felt as though the gates of history had been opened. Cairo became a hub again not only for the Arab world but perhaps for other burgeoning revolutionary movements.

In light of the recent demonstrations in Egypt, do you think we can expect a renewed revolutionary movement to come out of Cairo?

Something has changed, but it’s not clear what and we are still trying to figure it out. History shows that you can only go so far with oppression, as an oppressor, or as a supporter for oppression. We forget that we live in a world of cause and effect. You cannot ally with the oppressor or hateful forces and expect positive effects to keep going your way over time. If you are committing a crime, you are being punished; you are going through endless anxiety and fear that detracts from your ability to be a better human being. The pendulum of justice eventually swings to what is good and just.

Mati Shemoelof is writer, poet, activist, author and editor now based in Berlin Germany. His latest poetry collection “Bagdad | Haifa | Berlin” was published by AphorismA Publishers. Read more: https://mati-s.com/.

 

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: