אוסף את חרוזי ההיסטוריה של אבותיי: יותם ראובני על "בגדאד | חיפה | ברלין"

בגדאד – חיפה – ברלין "עדייו מחפש להיטמע, איזה טמאע"

בספרו העמוק והרציני ביותר, שהתפרסם במהדורה דו־לשונית בגרמנית ובעברית, המשורר מתי שמואלוף מתבונן על ישראל שעזב ועל ברלין שבה הוא מנסה להתאקלם

 

סוגה: שירה
קהל יעד: לא רק ישראלים בברלין
מדף: ליד ספרי השירה הקודמים של שמואלוף, ובהם "פרידה בברלין" ו"עברית מחוץ לאיבריה המתוקים"
לסיכום: יצירה בוגרת של משורר גולה

"בגדאד — חיפה — ברלין", ספרו החדש של המשורר מתי שמואלוף, הופיע בהוצאה ברלינאית במהדורה דו־לשונית, בגרמנית ועברית. 40 השירים הנכללים בו נהגים בגרמנית ובעברית, וכמעט לא משנה באיזו שפה הם נכתבים לבסוף. דרך הביוגרפיה של המשורר, אנו מתוודעים לשלושת מקורות ההשפעה העיקריים על שירתו — שלוש הערים שאליהן קשורים חייו — ואין ספק שזהו ספרו העמוק והרציני ביותר עד כה.

עטיפת הספר בגדאד חיפה ברלין
 

כבר בשיר הראשון , "באמת", שמואלוף פונה אל דרך חדשה: "היום אני מלקט את חרוזי ההיסטוריה של אבותי / רחוק מחנויות התכשיטים המקומיות / ואוסף את אבני החן של הזיכרון, שצללו לאיבוד / באוקיינוס הבושה". השיר השני, "אִיש בִּין יוּדֶן דִּיכְטֵאר" (בגרמנית: אני משורר יהודי), הוא חשבון נפש, שחציו בגרמנית וחציו בעברית. כבר בהגדרה העצמית הזאת כמשורר יהודי מתרחק שמואלוף מכל ויכוח דמוגרפי. וכך הוא כותב בשיר: "איש שריבה הבראיש / איש כותב עברית. / דו פראגסט וארום שריבה איש הבראיש אין ברלין / ואללה, לא יודע". המשורר אחראי אפוא רק לשיר ולא לנסיבות כתיבתו. בכך שמואלוף משיב ובה בעת מתחמק מתשובה על השאלה המרכזית — מדוע לכתוב שירה עברית בברלין?

"ברלין" הוא שיר הפצרה לעיר שבה חי המשורר בשנים האחרונות: "תני לי לכתוב ברחמך את הרומן הראשון שלי / תני לי לגמור בתוכך את סיפור שירה־הגירה שלי / תני לי עוד קצת מהעלים הנמסים אל תוך שירת השלג השחור". ההפצרה המופנית לעיר הבירה הגרמנית שתשמש מוזה — אף היא חלק מהרצון לבסס את השהות בברלין בלי שיהיה עוד צורך להסבירה. משורר יהודי יושב בברלין כי הוא משורר יהודי שיושב בברלין. אשרי המאמין.

מתי שמואלוף
תומר אפלבאום

עוד איזכורים לספר

  1. ראיון עם מיה סלע ויובל אביבי, מה שכרוך בתרבות, כאן
  2. "בגדאד חיפה ברלין" מאת מתי שמואלוף: עז-מבע, עתיר ברגש ומעורר כמיהה, הבלוג "חי בתרבות", 3.10.2019
  3. "מדובר בספר עם אסופת שירים מקסימים", סקירות הספרות של יפעת ארניה, 23.10.19
  4. המעבר לברלין, כרמית ספיר ויץ, מעריב, 27.10.19
  5. "ברלין היא בית להמון משוררים מכל רחבי העולם", ראיון עם איריס קול, רדיו 103FM, 15.11.2019
  6. סקירת ההשקה בתל אביב, חגית בת אליעזר, יקום תרבות, 13.1.2019
  7. "ספר נהדר, בעריכה, במראה, בהתייחסות. ממליץ מאוד להשיגו (כריכה קשה). ", אילן ברקוביץ', 15.1.2010

אבל על מה כותב המשורר היהודי בברלין? הוא כותב על עזה, שזוכה לשלישיית שירים. ב"עזה I" נכתב: "עזה יא ג'מילה / יא מסעודה / יא חמאמה, יא עזה / יא עזיזה / יא ג'ווהר / יא חביבת אלבי / עוד תשובי אל יופייך".

בשיר הארוך "ישראל", המוקדש לאלן גינסברג, מפנה שמואלוף שורה של שאלות אל הארץ שעזב: "ישראל, מתי אני אכיר אותך? / אני יושב, מחכה ורואה סרטים על מוזיקה מהפכנית. // ישראל, מתי תפסיקי עם המלחמות שלך? / עזבתי את הצבא ואני לא בחור עשיר. // ישראל, אני מחפש עבודה, דירה ואהבה / ומוות שיבוא בלי שאגסוס". ועוד הוא שואל: "ישראל, מה יקרה אם תחטפי התקף / ואשאר לבד, התתני לי לשרוף את גופתך?" אבל ישראל אינה עונה, ושתיקתה היא כשתיקת האלוהים: אתה יכול לקחת מהשתיקה הזאת כאוות נפשך, והאפשרות הזאת רק מכבידה על הנשמה. זה כובדן של הערים שבהן עבר הכותב ובהן צבר שאלות שאין עליהן תשובה.

בתחילת השיר "הלוואי ויכולתי לחזור בין סכיני הזמן" נכתב: "שכונת הדר בחיפה חיכתה לסבי בשמלת חתונה בלויה / ולכבוד הפנסיה היא העניקה לו שתי קוביות שש־בש שחוקות, / ומזגה לו כוס ערק". לעומת הפנייה הרמה אל ישראל בשיר המוקדש לגינסברג, כאן הכל בלוי ושחוק, מעורר רצון לברוח הרחק ככל האפשר — כאילו לא ברור לבורח שהבעיות הישנות ייגררו עמו אל המקום החדש.

הבגרות של שירי הספר הזה באה לידי ביטוי בשורות הקצרות של "כשהורי ילכו": "כשהורי ילכו / ייעלם החסד מעל / האדמה // ואתחנן אצל / הורים אחרים / בשביל קצת / נחמה". הורינו הם הגשר המגונן עלינו מפני אימת המוות. עם מותם אנחנו נחשפים לחלוטין למצב שאין בו חסד ובו נתחנן אצל הורים אחרים, והרי יש כל כך הרבה הורים, לקצת נחמה, אלא שלא נזכה בדבר חוץ מן הביזיון שבעצם ההתחננות. "אבל דמם / לא יהיה דמי / וחסדם כבר לא יהיה / חסדי", מוסיף שמואלוף ביחס להורים האחרים.

רוח של ייאוש שורה על שירי הספר, כאילו המשורר נמצא כפסע בלבד בינו ובין ההודאה בכך שגם המעבר לברלין לא היה אלא מעשה חסר שחר. ב"סיבת המוות: נחנק משירי אהבה" הוא כותב: "תני לי, לא את ידך. // מימיננו ביירות / משמאלנו קהיר / מאחורינו עמאן, ומלפנינו רמאללה / ואיפה אנחנו? // עכשיו תני לי את ידך ונלך רחוק מהשירה העברית".

ההיזכרות בישראל נושאת אופי מיליטריסטי, כפי שמתחוור מהשיר "בזמן בו הבטנו בכם דרך כוונות הרובה": "שכחנו לקלף את השירה מהסברס / שלחנו דור אחרי דור להיות אטומים כקליעים / התחבאנו מרוב בושה וסיפרנו לעצמנו רק את סיפורי ההצלחה". אבל כעת נגמרה האשליה העצמית. אין יותר בגדאד, אין יותר חיפה, אין יותר המזרח התיכון על כל בעיותיו. ברלין היא העיר־האם החדשה, המולדת שקשה היה להאמין כי תהיה כזאת. ברלין שמשתדלת לשכוח מתאימה לגולֶה שאינו רוצה לזכור.

אחד השירים החזקים בספר הוא "נוסע ברכבת מלאה רוחות". ככל שטוב בברלין, רכבת הדמיון בכל זאת חוזרת אל העבר — העבר הכללי, זה של בגדאד, וכן העבר הפרטי של המשורר בארץ, המלא פגיעות ועלבונות. המשורר מספר כי "חבר שלי עזב אותנו / הוא משתעשע עם תודעות אשכנזיות / עדייו מחפש להיטמע, איזה טָמַאע / הם לא יקבלו אותו לעולם למוזיאון / השעווה בגן הזיכרון".

אט אט מתברר לכותב כי עם כל הרצון העז להיאחז בברלין, אין היא אלא עוד תחנה במהלך חייו. "חלודה גדולה, אמא, אני נשבע שראיתי אותה נוגסת בהריסות / בתיאבון, והפרשותיה הן התרבות אשר / אוכלת ולא שבעה לעולם", הוא כותב ב"בכפר שלום הרוס ובגירוש יפו". ב"וזה לא ציטוט, זה אות צורב על צווארי" הוא אומר: "הגיע הזמן לומר הדיכוי לא הסתיים / האדמה לא מזרח־תיכונית / הזעם מבקש לכתוב שיר אנאלפביתי / שחור מתוך מחילות לבנות / מלים נקרעות בכלא / קומו התחברו למרד בשפה".

המאבק נשאר אפוא מאבק עם השפה, מרד בשפה. הנופים שנקלטו בזיכרון, המעשים שנעשו, ההגירה — כל אלה הם תוצאה של מרד בשפה, אותה שפה מזרח־תיכונית שאי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה, והיא התובעת את העיקר.

התפרסם לראשונה בספרים "הארץ"

 

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: