כריתת ברית ומשיכה של קשר אינסופי: רוני צורף על עברית מחוץ לאיבריה המתוקים

כשהייתה קורונה וכל יום היה כמו שבת והיה לי יותר זמן לקרוא שירים (קוראת רק שירים, תוכן אחר לא עובר, ולא שזה טוב, אלה עובדות חיי) קראתי את "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים" של מתי שמואלוף היקר מאוד. וכתבתי למתי כמה אהבתי ובכיתי מהספר שכבר הספיק להתיישן (שלוש שנים זה פשוט נצח בעולמנו) ומפה לשם אחרי התכתבויות בינינו כתבתי לו את מה שהיה לי לומר על הספר. וזה היה ניסיון ראשון בכתיבה על שירה, ובכלל על ספרות, מאוד נמנעתי מכך עד כה. ושלחתי לפרסם ולא צלח ומכיוון שכך מפרסמת פה. אז – זה פוסט ארוך מידי שאמור להיות טור איפשהו במקום פיקטיבי, שלוש שנים אחורה. ודווקא מתאים ליום כזה שגלות וריבונות מתערבות בו בעיר הקודש. ובכל אופן, הנה –

אפתח ואומר שעד שקראתי את הספר, שיצא לפני כשלוש שנים, התלבטתי איך לגשת אליו. השם של הספר הרתיע אותי כסימון של המקום הגברי המסוכן בשירה, בו דימויים נשיים מתפרצים על פני הדף והמשורר מתענג מן היכולת להתבונן בגבריותו. פחדתי ממשורר המכריז על שפה שהוא נמצא מהחוץ אליה ומתענג על זכר "איבריה המתוקים". אבל אולי דווקא הדבר הזה בדיוק – אותה ישירות מינית, של השפה, של הכתיבה, של המקום, של הזיכרון – אול זה המהפך ששבה את ליבי בספר הזה וחיבר אותי אליו ממקום ישיר וברור כל כך. זכיתי להכיר את מתי ולשמוע אותו מקריא משיריו ויכולתי לקרוא לעצמי את השירים יחד עם ההד של קול בס גברי, בטוח, אבל לא מ'צאוסיטי, אלא נוכח במי שהוא, על חולשותיו והמקום בו גברים ונשים נוגעים בנפשו עמוקות. אין איך לא להתאהב במופע כזה. יחד עם החשש הטבוע בי מגבריות באשר היא, הכנות והפשטות ניצחו, וחברתי למסע בו "אפשר לראות / את ספינות הפליטים / מתקרבות".


השירים בספר מתחילים ומסתיימים בפרידות, פרידות שהן לא רק עזיבה אלא גם כריתת ברית ומשיכה של קשר אינסופי, ואפשרות לספר משהו שלפני כן היה סתום בפקעת. סובייקט שמכונן את חייו כחיי גלות, חיים שמחוץ "אני זוכר שהייתי מחכה לחברים שלי שיחזרו / מחוץ לארץ, כי לא האמנתי שיש חוץ מהארץ הזאת". אבל הסובייקט הזה לא מצוי בין לבין אלא עם ועם, וגם בלי ובלי – "מאהב של שתי יבשות / מהלך בתוך גוף בלי קרקעית. / והדרך שבה נותרתי מאחור / היתה להיפרד מכל האותיות / שהבאת אל פי בתפילה". יש כאן את המודל של סובייקט המכונן על ידי פרידה, אך זו אינו פרידה בה בשר נחתך מבשר ונותר יחידי בעולם, אלא סוג אחר. פרידה המאפשרת לומר לא למה שלא היה ניתן לומר זאת לפני כן, כמו בשיר "בזמן בו הבטנו בכם דרך כוונות הרובה" ומתי כותב, "שכחנו לקלף את השירה מהסברס / שלחנו דור אחרי דור להיות אטומים כקליעים [….] / הזמן שלא יחזור לאחור /אני זזתי הצידה". ובנוסף, פרידת ה"פקעת" שכולה געגוע ומשיכת הסיפור האישי-המשפחתי-הקולקטיבי לאורך המרחב והזמן, "אתה שואל, כמה אני מתגעגע? / אני שואל – כמה גדול היקום שמסביבנו? / אתה שואל מתי תחזור? / כשאלוהי החורף ישחרר אותי, לבוא".

 

הפרידות האלה מאפשרות למשוך את היחסים המשפחתיים, לאם החיה ולאב המת, לחברים המתים ולאלה החיים, שהפרידה הנכיחה את חרדת המוות גם לגביהם "כמו המות אני כבר לא עונה" או "היא פותחת, מעלעלת, מנקה את האבק, / ומגלגלת, מתי מת המשורר / שכתב את השיר". הפרידות מאפשרות לספר את הסיפור בין המרחבים, לשוב ולתאר את המעברים מבגדד אל תל אביב דרך חלב ואודסה ועד לברלין. ומובן שמתי חווה את התשוקה אל הערים אבל את התוכחה הקשה מפנה אל המדינות והממשל, חציצה שמאפשרת ללמוד ממנו איך להתאהב ולהתנגד בה בעת. כי מתי בספר הזה ובמקומות רבים אחרים, לפחות בחוויה שלי, הוא מי שמלמד אותי על המזרחיות ועל התנגדות והוא גם מי שסולל בשפה שלו את השביל של מאבק שלוב בעוצמות חיים ומוות ותשוקה "והייתי מכור למלח הזה של הים התיכון / נולדתי בבגדד של מעלה, / פשטתי קלפים של אהבות, / גויסתי לסיוטים של ממשלות / באהבה שהיא דאגה / בקדושה שהיא גלות, / בגן עדן שהוא בושה / אין קמטים של שלוה / כי נקשרנו בחטא / אם לא שלחו כוחות סיוע לשכונות שלנו/ זה כי אף אחד עוד לא כתב על קורות חיינו / ואם התעוררתי בבוקר יומולדת בוכה / זה לא כי דור רודף דור / זה כי דור לא ממשיך". הספר עורר בי הזדהות עמוקה, הספיקה לי המילה "געגוע" ואחר כך תיאורי הקיץ והחורף כדי לזהות אצלי חוט דומה שנמשך מהפקעת ונארג גם הוא אל השירים. תודה לך מתי, מעולם אל תפסיק "להיות בהגירה אל הלב".

Roni Tzoreff

הספר "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים" בהנחה של 40 אחוזים בהוצאת פרדס.

 

***

עורך: אלון בר | עורכת סדרת שירה: לי ממן. | עיצוב עטיפה: שחר סריג.

על הספר:

השקה ברלינאית – נערכה ב-29.11.17 בקפה "קפטיש" עם המשורר הגרמני מקס צ'ולק, העיתונאי והעורך האנו האנושטיין והפסיכואנליטיקאית איריס חפץ אמסלם ולירן לוי. לאירוע הפייסבוקבסרטון תוכלו לראות קולות נבחרים מתוך ההשקה, רגע שבו הפסיכואנליטיקאית איריס חפץ אמסלם מדברת על השבר ששולח אותי לכתוב את השיר "בצד האחר של השירה", המשורר היהודי מקס צ'ולק קורא מהשיר "חלב" ולבסוף לירן לוי מבצע שלושה מהשירים של הספר.

השקה תל אביבית – השקת הספר נערכה ב-16.10, יום שני, בקפה שפירא, רחוב רלב"ג 15, תל אביב, בשעה 20:00 בהשתתפות: ד"ר אושרה אלפסי, עמיר סגל, אלון בר וגונן ויזל וגלעד רוט בחאפלה מוזיקאלית. לאירוע הפייסבוקאושרה אלפסי ועמיר סגל: הדברים שנאמרו בהשקהאלבום נפלא של יאיר בן חיים מהאירוע.

השקה חיפאית – ההשקה נערכה  בתאריך ה-20.10 בבר/קפה "הטיפול", בשעה 12:00. אירוע פייסבוק. השתתפו: אבי מוטהדה, – סופר;  ג'והני ספקטור – משורר;  גליה אביאני – פעילה פוליטית; ליהי יונה – משפטנית ופעילה חברתית; לילא נאטור – פעילה חברתית; לילך ובר – משוררת ועורכת "אלת מסטיק"; נועם לוי – משורר; נעמה לזימי – הפעילה החברתית; מיטל ניסים – משוררת ורביד רובנר – חוקרת שירה. לסרטונים.

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: