על המרכז הספרותי העברי בברלין

ארבעה ספרים חדשים של שירה עברית שראו אור בברלין מעלים שאלה גדולה לגבי הזהות של המרכז העברי: האם הוא יהיה פרו פלסטיני ויבקר את ישראל, או שיהווה המשכה של ישראל בדרכים אחרות?


בחודש אוקטובר-נובמבר בשנת 2019 יצאו שלושה ספרים לאור, אסופת Was es bedeuten soll: Neue hebräisce Dichtung in Deutschland בהוצאת  Parasitenpresse שממוקמת בקלן שבגרמניה. האסופה כולל 13 כותבים מתוכם 12 ישראלים שחיים בגרמניה וכותבת גרמניה אחת מקלן, שגם היתה בין העורכים של הספר. הספר אמנם נערך ויצא לאור בקלן, אך רוב רובם של הכותבים בספר הזה שייכים לעיר ברלין. הספר יצא לאור רק בתרגום מלא לגרמנית, כלומר, בלי השירים המקוריים שנכתבו כולם בעברית. ספר נוסף שראה אור בווינה שבאוסטריה, אך שייך ברוב רובו לברלין, הוא Zwischen den Zeilen. הספר כולל כותבות עבריות וגרמניות, כחלק מאירוע פמיניסטי עברי שנערך בעיר ברלין. גם באסופה הפמיניסטית הזאת רוב הכותבות הינן מברלין. הספר השלישי שראה אור הוא ספרי הדו-לשוני Bagdad | Haifa | Berlin בהוצאה הברלינאית AphorishmA.

שלושה ספרים שעוסקים בשירה עברית שנכתבת ברובה בברלין ובגרמניה בחודש אחד. לא צריך לחכות שהאופנה של האקדמיה תשתנה ותגיע למפות את התופעה החדשה הזאת. אפשר כבר להכריז שקם לו מרכז ספרותי חדש מחוץ לישראל. ולמרכז הזה יש היסטוריה, כי בין מלחמות העולם היה מרכז שוקק של הוצאות ספרים, משוררים ומשוררות שהוציאו לאור ספרים בעברית, הרבה יותר מהמרכז העברי בפלסטינא.

ספר רביעי יצא רק בחודש מאי 2020 בברלין, גם הוא בהוצאת אפוריסמא. מדובר בספר “החיים הם הרע במיעוטו”, אוסף הסיפורים מאת ארז מירנץ (אמהי”ד). לפי מירנץ, הספר מתמודד באמצעות הומור שחור עם מה שקורה בישראל ועצם הוצאתו בברלין היא אמירה על היות הישראלים, במובן הרחב של המושג, פליטים של הסכסוך או פליטים תרבותיים.

*

החיים בברלין כנייר לקמוס למתרחש בישראל/פלסטין ייבאו את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני לגרמניה. מצד אחד, עומדים הארגונים, המוסדות והיוצרים שתומכים במאבק הלא אלים של הב.ד.ס. התנועה של הב.ד.ס מציבה מראה בפני כל יוצר ישראלי שחי מחוץ לישראל ומחייבת אותו לשאלה, היכן הוא עומד אל מול המאבק הפלסטיני לצדק ולשחרור וסיום הכיבוש. מצד שני, עומדת שגרירות ישראל, שביחד עם המוסדות הממשלתיים, כגון הסוכנות היהודית, קק”ל, תגלית ועוד, משקיעים הון עתק בגיוס כל יוצר ישראלי שמתגורר מחוץ לישראל, על מנת לשלוט בתכנים שלהם, לגרום להם לקואופטציה ולעצור כל רדיקליזציה של המרכזים התרבותיים.

כעת עלייתו של המרכז הספרותי מחייב אותנו לשאול את השאלה, האם הוא ימשיך את ישראל בכתיבה שלו, כלומר יענה להנחות היסוד הללו:

  1. אסור לבקר את ישראל. כל ביקורת על ישראל הינה אנטישמית.
  2. אסור להזכיר את הכיבוש, כי זאת תמיכה בלאומנות ערבית.
  3. הספרות והשירה צריכות להתרחק בכל דרך מהפוליטי.

אך דווקא המרחק מישראל, מאפשר לקהילה הישראלית בברלין, להיות רדיקלית ולייצר שיתופי פעולה שלא יכלו לקרות בישראל. למשל, ערבים מכל המזרח התיכון מופיעים ביחד עם יהודים פרוגרסיביים במוזיקה, שירה, ספרות, אמנות ועוד. אפשר לראות הפגנות משותפות של ישראלים ופלסטינים נגד המצור על עזה, ועוד.

המרכז הספרותי העברי לא חייב להתפקד לב.ד.ס או לקבל כספים מהשגרירות הישראלית. הוא יכול לעמוד בפני עצמו ולהתקיים כמרחב שבו אפשר לדבר על הדעות השונות ולהחליפן ולהשתנות. אמנות מעולם לא היתה חייבת להיות מגויסת לשום אידיאולוגיה כזאת או אחרת. אך במקרה של המאבק הפלסטיני לשחרור ולעצמאות, יש מחויבות מוסרית של כל ישראלי מחוץ לישראל לפעול לסיום הכיבוש של העם הפלסטיני. זאת מחויבות ספרותית, אבל גם יהודית, ומוסרית. ברור שלרוב הישראלים אין את האפשרות להצטרף לב.ד.ס כי אז הם מאבדים את הקהל שלהם בישראל. ומאידך אנשים רוצים לשמור על הזהות הישראלית. אך בזמנים שבהם ישראל ממשיכה עם המצור על עזה, מרחיבה את ההתנחלויות ומונעת כל התפתחות לאומית של העם הפלסטיני – והכי גרוע, לא מקיימת משא ומתן להגיע להסדר של חיים לטווח ארוך בישראל ובפלסטין – על האמנות לדמיין את הבלתי מדומיין.

איך לייצר ז’אנר ספרותי שמתנגד לכיבוש, מבלי לכתוב מניפסט פוליטי

בשיר היחיד בספר שלי שכתבתי באנגלית, ניסיתי באופן ספרותי לחשוב על החזון הזה של מזרח תיכון מאוחד. החזון שלי דומה לאיחוד האירופי. אחרי שתי מלחמות עולם, קולוניאליזם ואינסוף יריבויות ארוכות שנים, אירופה התאחדה לגוש. אני מאמין שגם המזרח התיכון, ברגע שיהיה שלום אמיתי וצודק עם הפלסטינים, יכול להתאחד לתוך איחוד מזרח תיכוני. הישיבה שלי בברלין, לצד פלסטינים, איראנים, לבנונים, סורים, נתנה לי השראה. והצלחתי להכניס את הרעיון הזה לתוך שיר. מאוחר יותר הוזמנתי לכתוב גם תסכית לרדיו הגרמני שעסק בכך. הנה השיר:

אני חולם על ישראל

אֲנִי חוֹשֵׁב עַל יִשְׂרָאֵל
תּוֹהֶה מָה יִקְרֶה בֶּעָתִיד שֶׁיָּבוֹא עָלֵינוּ
אֲנִי רוֹצֶה לִקְרֹא חֲדָשׁוֹת טוֹבוֹת בָּעִתּוֹנִים שֶׁלָּהּ
אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר עַרְבִית
וּלְחַיּוֹת בְּשָׁלוֹם עִמָּהּ.

אֲנִי רוֹצֶה לִקְרֹא אֶת שִׁירַי בְּעַזָּה, וּלְהַעֲלוֹת עַל הָרַכֶּבֶת הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹנִית
יָשָׁר לְחֵיפָה [אֲנִי אֶקַּח כַּמָּה בְּגָדִים וּסְפָרִים]
אֲנִי מִתְכַּוֵּן לִנְסֹעַ לִמְסִבַּת הַפְתָּעָה שֶׁעוֹשִׂים לְסָבָתִי
בְּבַגְדַד

אֲנִי חוֹלֵם עַל יִשְׂרָאֵל,
שֶׁהִצְטָרְפָה לָאִחוּד הַמִּזְרָח-תִּיכוֹנִי [MEU]
כְּמוֹ הָאִחוּד הָאֵירוֹפֶּאִי,
יִשְׂרָאֵל, לָמָּה אַתְּ צוֹחֶקֶת בְּפָנַי,
הַמְּצִיאוּת הֲרֵי נוֹצֶרֶת מֵהַאֲבָקָה הַבִּלְתִּי נִרְאֵית שֶׁל הַחֲלוֹמוֹת

אֲנִי רוֹצֶה לִדְאוֹת בְּחָפְשִׁי בָּאֲוִיר שֶׁנִּמְתַח בֵּין חֵיפָה לְבֵּירוּת
אֲנִי רוֹצֶה לִנְדֹּד כְּמוֹ הַצִּפּוֹרִים הַנּוֹדְדוֹת לָאֹרֶךְ אֵירוֹפָּה, אַסְיָה וְאַפְרִיקָה,
אֵין לַהֵן דַּרְכּוֹנִים, וְאֵין לַהֵן זֵהוֹת לְאֻמִּית
הֵן יוֹדְעוֹת עָלֵינוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאֵין פַּעַם נֵדַע.

הֵן רוֹאוֹת אֶת הַקּוֹנְפְלִיקְטִים שֶׁלָּנוּ, וּבְכָל זֹאת הֵן מְהַגְּרוֹת כָּל שָׁנָה מֵחָדָשׁ
[לְצַעֲרִי בְּדִיּוּק קָרָאתִי שֶׁהֵן הוֹלְכוֹת וּמִתְמַעֲטוֹת]

אֲנִי חוֹלֵם עַל יִשְׂרָאֵל, בַּדֶּרֶךְ נוֹרְמָלִית
מְדַמְיֵן אֶפְשָׁרוּת חֲדָשָׁה לָשִׁיר לָהּ.

שיר נוסף שיכול להוות דוגמא נפלאה למפגש בין פליטי ברלין הפלסטינים לישראלים הוא של מאיה קופרמן:

תמונה שמכילה טקסט

התיאור נוצר באופן אוטומטי

השיר שלי קורא להפוך את עזה לשווה לחיפה, לבגדד. כי הגורלות של עזה, חיפה ובגדד מאוחדים במרחב אחד, שהוא גם חלק מהזהות שלי, כי משפחת אימי נולדה בבגדד. וזהו השיר שמסיים את ספרי שיצא לאור בגרמנית, כסוג של חזון מזרח תיכוני. בשיר של מאיה קופרמן, היא כותבת “בחצות אשיר עם מגורשיך / שיר תוגת המהגרים”. אני לא חושב שקראתי בהרבה שירים הזדהות טוטאלית עם ירושלים ובו בזמן גם עם אלו שגורשו מתוכה ב-1948.

הכותבת זהבה כלפה שספר שיריה "לאן על זה הולך", זכה במלגת Zurückgeben לנשים יהודיות לשנת 2020 ויוצא בחודש הקרוב בהוצאת עיתון 77. היא מתארת בְּשִׁירָהּ "שפת אם" שהופיע באנתולוגיה של אלמוג זמיר, 2019, את המפגש המיוחד עם פליטים מארצות ערב, מה שלא היה מתאפשר בישראל, כמו גם את יכולת להתבטא בשפת אִמָּהּ – הערבית, שזוכה לביטוי ולגיטימציה דווקא בברלין.

הציונות, הספרות והפוליטיקה

הציונות אינה תנועה סטטית. בכל רגע נתון היא מחליטה את דרכה בצמתי החלטות, ובתוך כך קובעת את זהותה. עם התחזקות דעות ימין קיצוניות בשלטון בעשור האחרון, הציונות הפכה למבוססת על החשיבה כי כל החיים היהודים מחוץ לישראל הינם כאלו שמובילים להתבוללות או ואיום על קיומה. לישראלים שחיים מחוץ לישראל אין זכות הצבעה, אלא אם כן הם נוסעים לישראל להצביע. כך נוצרת אוכלוסיה של יותר ממיליון איש שאינה יכולה להצביע, ואף נתפסת כאיום על מדינת ישראל.

לא פלא שלפני מספר שנים, כשכעשרת אלפים ישראלים ויותר עזבו לברלין, הפוליטיקה הישראלית ראתה בכך איום על זהותה. לא רק בגלל העבר הנאצי של ברלין, אלא גם בגלל שהרבה מן מהמהגרים לברלין היו שמאלנים פרוגרסיביים עם מטען של ביקורת על ישראל. כעת, עם צמיחת המרכז הספרותי העברי בברלין, יש לו אפשרות להיות חלק מהכוחות שידחפו לסיום הכיבוש בישראל/פלסטין. ישראל מודעת לפוטנציאל הגלום בקהילות של ישראלים מחוץ לישראל ולכן היא מנסה בכל דרך להשפיע על התכנים וההתארגנויות.

על המרכז הספרותי העברי לדחות כל השפעה של שגרירויות והגופים הקשורים אליהם, ולהבין את הפוטנציאל המהפכני של יציאה מגבולות הלאום, על השתחררות הדמיון וחשיבה בערכים חדשים, עם המפגש עם גולי ופליטי המזרח התיכון.

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

תגובה אחת על “על המרכז הספרותי העברי בברלין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: