חשבון נפש דוקר: ארלט מינצר על "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים"

ספר השירה השישי שלי ממשיך לקבל התרשמויות. הנה דברי ארלט מינצר על הספר, שנמצא כרגע במחיר מבצע בהוצאת פרדס.

 

שלום מתי,

למרות שאין בינינו היכרות אישית, מיד עם קריאת השיר הראשון בספרך, "העברית מחוץ לאיבריה המתוקים", חשתי הזדהות עם הפיצול הזהותי המובע בו – "מאהב של שתי יבשות / מהלך בתוך גוף בלי קרקעית". כבת זקונים שנולדה וגדלה בעירק ועלתה ארצה בגיל 6, חשתי בחדות את הפיצול בין השבט המשפחתי העירקי לבין הוויית חיי מחוצה לו. באשר לך, הפיצול הוא בין זהותך כישראלי לבין הוויית חייך בגרמניה. זה פיצול שלא נוצר בתוכך, אלא נכפה עליך בכוח המבט עליך מצד הישראליות – "ופתאום אני זה שגר בחוץ. / אבל אני, גר בארץ, בגרמניה, / בחוץ לארץ אין את המלה "חו"ל" / אנשים מתגלגלים חופשי מחוץ, לחוץ / מארץ לארץ משפה לשפה".

ספרך מצטיין בביקורת פוליטית וחברתית נוקבת – "בזמן בו הבטנו בכם דרך כוונות הרובה", שילחנו דור אחרי דור להיות אטומים כקליעים /…/ במקום ספריות בנינו בתי קברות"; "ולא יתנשא ולא יתהדר ולא יתעלה ולא יתהלל שם מדינת ישראל"; "הורשנו לילדים שלנו את המילה – זוועות, / כדי שהם ילמדו את הילדים שלהם את המלה ביטחון", במילונים שלנו חסרה המלה 'פשרה"'; "אשמים היינו / כשגנבנו את העתיד, / כשרוקנו את התקוות, /…/ כשהפכנו את האדם לאבק /…/ אשמים, אשמים אשמים".

נגעו ללבי שירים, שבהם אתה עורך חשבון נפש דוקר ונוגע ללב על יחסיך עם האם והאב וההרגשה שאכזבת אותם – "מעבר למערכת הכוכבים "שמש" / מחכה אמי, / מכינה אותי להפוך לכישלון /…/ גולה עם גלותו"; "ואני מתחרט שפספסתי את הדרך לליבו"; ומה נותר ממני, חרטה עמוקה /…/ והזיכרונות מתגלים במערומיהם".

תיקון מה מגיע בסוף חיי אבא – "אבל לפחות הוא הספיק לקרוא שיר / אחד שלי ולחזור אל הבית שמח", למרות שבעבר ציפיותיו היו – "תמצא עבודה ותסתדר".

חשבון הנפש אינו פוסח גם על השירה – "אבל אין מקומות עבודה למשוררים, / אין מקום בספריות לשירים"; כתיבה היא הדרך הקשה להגר"; "והכי מפחיד לגלות שנשכחנו, / שהגיעו דורות חדשים שלא יידעו ולא יכירו / את החשיבות העצמית שלנו". אישית, אני מחבבת את עמדת הצניעות הזאת. היא תורמת לאיכות השירה וגם לשלוות הנפש – מי שלא מצפה לא מתייאש…

"בצד האחר של השירה" ושל "החמיצות שחצתה את גיל הארבעים", נמצאת האהבה. היא לא דורשת, לא מאכזבת, היא מעניקה – "בכל פעם שאת מחבקת אותי בלילה, / משהו בי ניצל"; "תהיי לי עיר מקלט, לב ושיר". פסוק זה מזכיר את פסוקו של ביאליק – "ויהי חיקך מקלט רֹאשי…".

תודה, מתי על משלוח ספרך. קראתי בעניין רב והזדהיתי עם תכניו.

 

🌹 הספר במחיר מבצע של 34 ש"ח באתר פרדס

🌹 עוד התרשמויות, ביקורות ואיזכורים לספר  

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: