I am afraid these protests will disappear and nothing will change

MATI SHEMOELOF gave ten years to activism years ago. Attending the Berlin protests against Netanyahu has rekindled bittersweet memories.

I WAS ALL EXCITED to go the demonstration in Berlin called “Defending Israeli democracy”, which was was announced by Israelis living in Berlin who have watched their fellow Israelis protesting since the start of July in front of Benjamin Nethanyahu’s residence in Jerusalem.

In a previous rally they protested in front of the Israeli embassy. This time they chose the Berlin Wall Memorial, which commemorates the Germans who lost their lives trying to cross the border when the city was split in two. When I arrived at the protest, I saw many flowers laid down in their memory.

About 30 people stood around the memorial on a day when the temperature was over 30 degrees. The police warned the protesters not to come too close to the memorial site. I started imagining that the organisers had maybe moved the protest to the Berlin wall memorial to remind us of the Israeli separation wall between Palestine and Israel.

But when I asked one of the group, the answer was more about democracy: the fall of the Berlin wall was an allegory of the fall of Israeli democracy through corruption.

The protesters shouted: “Bibi go to Jail”, “Bye bye Bibi”, “Bibi nach Hause”, or “Bibi let us people be”, in which Netanyahu the Jew became the Egyptian Pharaoh. One of my favourite slogans was a recitation in Hebrew of the three police cases (called 1000, 2000, 4000) against the prime minister for accepting bribes, fraud and breach of trust.

I came as an observer but became one of protesters. I sang the songs, shared videos, and took lots of pictures. The protesters were mainly women, which made it even more powerful. I imagined if Palestinians were also there, like in Israel when Palestinian members of the Knesset Ayman Odeh and Ahmed Tibi joined the protests. They also wanted to undermine the idea that these protests are only Jewish, and they boosted the cause by attracting their voters to come to Jerusalem.

Now, in Berlin the demonstrators brought instruments of percussion, took forks, or hit metal bottles for some real bad and loud sound. This copied the noise that drives the Netanyahu family crazy every week.

The organisers wrote in their bilingual pamphlet: “We believe in freedom, financial stability, peace, and security for all! We believe in a government for the people and by the people, a government that hears and serves the needs of its citizens. To the protesters in Israel, we say – we hear you and we stand with you!”

The sound was real, and maybe our voice was being shared on social media. However, we have left Israel and the country is no longer looking at us as. And the German media did not cover the protest either. Maybe this protest was more about our own need to reassure to each other of our opposition to Netanyahu’s corruption.

The whole time, I thought of my own past involvement with demonstrations. I was deeply involved in the social protests in 2011 in Israel. We had big hopes to not only topple the government but also change the economic situation. Then came 2012 and another war, and to this day the gap between poor and rich grew even larger. I learned the hard way that political change is far away from the noise of the street. In the meantime, democracy in Israel has gone down the drain. So will these protests force Netanyahu to finally resign, or will he remain in office?

On one hand, I want to go back to Israel and be part of the new movement that rises with such power and hope. At the rally, I suddenly remembered how I held the megaphone myself and shouted in front of thousands, and I wanted to give the organisers some tips.

On the other hand, I already gave ten years of my life to activism. They were fulfilling but not very productive workwise. And maybe I am afraid that the same thing will happen once again: The protests disappear and nothing changes. I could not take that a second time.

The article was first published on Plus61J | August 28, 2020

 

מה המשותף לכל הערים האלו: בוסטון, וושינגטו די.סי., מדרריד, סן פרנסיסקו, אוסלו, וונקובר, ברלין, קופנהגן, קיימברידג', מיאמי, ניו יורק, אמסטרדם, לוס אנג'לס, טורונטו, סן פרנסיסקו, שיקגו, אטלנטה? ובכן, ישראלים שהיגרו לכל הערים האלו מתאחדים מדי שבוע במחאה השבועית של "עולים לבלפור" להפגין אל מול ביתו ראש הממשלה המואשם בשלוש עבירות חמורות של שוחד, שחיתות והפרת אמונים. רק לאחרונה הוידאו מתוך הדברים שלהם הוקרנה בהפגנה, כחיבור של ישראלים מישראל ומהעולם במטרה אחת – הפלת שלטונו של ביבי ושינוי ערכי יסודי לחברה בישראל.

מאות מפגינים ישראלים מ15 ערים ברחבי העולם הצטרפו למפגינים ומפגינות בבלפור. הפגנת הסולידריות העולמית, מכל רחבי העולם, של ישראלים וישראליות היא עוד אות לעומק המשבר בישראל. ברגע האמת, אפילו ישראלים שהיגרו החוצה ושלא דיברו פוליטית במשך שנים החליטו לדבר באופן ישיר ולהתאחד.  כמובן שיש לזקוף זאת לזכות האנרגיה האדירה שיוצאת כל שבוע מתוך ההפגנות בבלפור נגד ראש הממשלה, ובו בזמן מעומק התהומות אליה הגיעה החברה בישראל/פלסטין, וגם מתוך העובדה, שחלק מהמפגינים עזב או יצא מישראל בשל שאלות פוליטיות, חברתיות וכלכליות.

האיחוד העולמי של ישראלים החיים מחוץ לישראל, בשביל הפלת ממשל המושחת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא רגע נפלא להביט ולשאול, מהם הזכויות והחובות של ישראלים הגרים מחוץ לישראל. ובכן, כלכלית, רשות המס רוצה לקבל דיווח על כל הנכסים שאוגרים הישראלים מחוץ לישראל ולא משנה להם אם הם משלמים מס במדינה אחרת. פוליטית, כל הישראלים החיים מחוץ לישראל מאבדים את זכותם להצביע. רוצים להצביע ולהשפיע על החברה הישראלית, ובכן תצטרכו לטוס לישראל (לפעמים שלוש פעמים בשנה אחת, כפי שקרה לאחרונה). בניגוד למדינות אחרות כמו ארה"ב או בריטניה ואחרות שניתן להצביע מחוץ לישראל, ישראל פוחדת מהיום שבו אזרחיה המהגרים החוצה יוכלו להשפיע על המתרחש בתוך תחומה. לבעיה הזאת יש הרבה הסברים, אחד מהם, הפחד שכל היהודים החרדים ואחרים, יחזרו רק בכדי לקבל תעודת זהות, ואז יחזרו למדינות שלהם וישפיעו על החברה הישראלית בצורה ניכרת. תרבותית, ישנו עוד חומת הפרדה בין ישראל לבין האזרחים החיים מחוץ לישראל. פרס ספיר לספרות, שפעם היה פתוח לכל ישראלי שכותב בעברית ברחבי העולם נסגר לאזרחים החיים מחוץ לישראל (2015) זאת לאחר זכיית הסופר הישראלי רובי נמדר (2014). רוחות הלאומנות שמנשבות ברחבי העולם לא איחרו להגיע לישראל, שחזרה להאמין שלעברית יש גבולות, ושהן צריכות להתאים לגבולות המדינה הגיאוגרפית.

במשך השנים המשטר הישראלי לעג לאזרחים הישראלים החיים מחוץ לישראל. שמות שונים ניתנו, כמו נפולת של נמושות, בוגדים ועוד. תהליך הסטריאוטיפיזציה התעצם ככל שהימין הפך יותר לאומני במשך השנים. אני זוכר שבזמנו כתבתי בישראל היום במדור הדעות. ברגע שיצאתי מישראל, נאמר לי ממערכת העיתון שאסור לי לכתוב דעות בישראל היום, אם אני מתגורר מחוץ לישראל.

באופן פרדוכסלי רואה המשטר בישראל את כל היהודים שייכים לו. דבר זה עוד הוכח במשפט אייכמן, שבית המשפט קבע שמדינת ישראל אחראית על גורל היהודים בעבר, גם לפני הקמתה, גם בהווה וגם בעתיד. ההתבוללות של יהודי העולם, וגם הישראלים שמהגרים החוצה מישראל, מעסיקה את שר התפוצות כמו גם את ממשלת ישראל. בעבר קבע שר התפוצות הקודם ח"כ נפתלי בנט, כי ההתבוללות של יהודי העולם, היא השואה השנייה. לא פחות ולא יותר. במקביל הרבנות האורתודוכסית של ישראל לא מכירה ביהדות ובטקסים היהודים של זרמים יהודים אחרים, למשל הרפורמים בארה"ב. כך ישראל מנסה לשלוט בסדר היום הדתי, אך גם הצביוני של יהודים בכל רחבי העולם. יתרה מכך, ישראל לא מאפשרת ביקורת על ישראל מישראלים שהיגרו החוצה, או מיהודים, וראינו זאת גם בחדירה של מערך ההסברה הישראלי לבירות העולם, אך גם למשל בפרשה האחרונה עם הביקורת שהשמיע השחקן והבמאי ס'ת רוגן.

במידה וישתנה המשטר בישראל, על אותו איחוד עולמי של ישראלים מכל רחבי העולם (המערבי) לשאול את עצמו, כיצד הוא יכול גם לשנות את מעמדו. במידה ואותה תודעה פוליטית תבין את עצמה, ולא רק תתנהג כאילו לא אירע דבר והיא נמצאת במקום אחר, שינוי יוכל להגיע לאותם ישראלים שהגירו החוצה. במידה ואותם ישראלים שהיגרו החוצה לא יפתחו את התודעה הפוליטית לגבי זכות ההצבעה שלהם, או הזכות שלהם להיות שייכים תרבותית לעברית, ולספרות הישראלית, הם יישארו באותה המצב, גם אחרי שביבי ייפול.

שאלות כלכליות, פוליטיות, תרבותיות וזהותיות צריכות להיות בפתח סדר היום של הקבוצה העולמית הזאת שמבקשת לשנות את פני ישראל בסולידריות עם תנועת המהפכה של עולים לבלפור.

 

 

***

 

On August 14, neo-Nazis apparently burned an Israeli-owned bar called “Morgen wird besser” (Tomorrow will be better) in the Lichtenberg neighborhood in Berlin. The Star of David was engraved on the spot by the criminals.
 
According to a report in the Der Tagespiegel, the alarm went off at 6.20pm and residents called police. No one was injured (there are apartments above the bar). According to the testimonies, the owner of the place has received threats in the past, and even spray-painted antisemitic graffiti. A demonstration took place in Berlin on August 18 against the attack, led by journalist Ze’ev Avrahami and other Israelis in Berlin.
 
Police said they are investigating the attack, and that the Interior security of the State Department is also investigating whether there was a political motive. This is the fourth arson attack on the place in several years.
Read the full article | PHOTO:  Yedioth Ahronoth Zeev Avrahami (Big Thanks)

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: