מדוע יש להתנגד להסכם השלום עם האמירויות

התקשורת, הפוליטיקה והחברה הישראלית נפלו לתוך הפח של השלום עם האמירויות. אך האפקט שנוצר בפועל הוא הפוך. אנשים מתלהבים ומברכים. אז אני רוצה להרחיב קצת בנושא, ובתוך כך לענות לעיתונאי והסופר שי גולדן שכתב בפייסבוק שלו, "יש מצב שאנחנו בפתחו של שחר מדיני חדש במזרח התיכון. מסתמן גם שבין כל המשפטים, ההפגנות והבחירות, הוא אשכרה טווה מאחורי הקלעים את אחד המהלכים המדיניים הגדולים בהיסטוריה של ישראל. אם ההסכם עם האמירויות ייצור באמת אפקט דומינו של הסכמי שלום ויחסים עם מדינות ערביות ומוסלמיות חדשות, יתחיל במזרח התיכון אביב ישראלי-ערבי בלתי צפוי לחלוטין."

כאמור האמת רחוקה מהדברים הללו:

1. הסכם השלום הזה מעניק לבן זאיד, מנהיג האמירויות כרטיס "יציאה מהכלא" (כמו במונופול) בפני הדיונים העתידיים בקונגרס האמריקאי למקרה שטראמפ יפסיד בבחירות בנובמבר ליריבו ג'ו ביידן. יש רצון בארה"ב להעניש את המעורבים באסון ההומניטרי הגדול ביותר של המאה עשרים אחת, המלחמה בתימן. אמנם האמירויות צמצמו את מעורבותם ואף חיזקו את חיבורם המחודש לאיראן. אך הדברים שהם ערכו בתימן, לא יכולים להיות מטואטאים מתחת לשולחן. האמירויות הרעיבו אוכלוסייה שלמה וסגרו את הנמל לסחורות שייכנסו, דברים שחייבים לקבל מענה מוסרי במערכות המשפט הבינ"ל. ישראל בעצמה התעלמה לגמרי מהמרכיב הזה, וניקתה את הדם מידי בן זאיד.

2. הסכם השלום מעניק לבן זאיד, אפשרות להתחמש בנשקים אמריקאיים, כך שזה רק חיזוק יחסים בין ארה"ב לבין הבסיס שלה במפרץ, על חשבון ישראל, שההסכם כמו נכפה עליה (ואולי בימים אחרים, היא הייתה מתנגדת לחיזוק מעצמה גרעינית ערבית עתידית גם במטוסים מתוחכמים).

3., ההסכם בעצם מרוקן מתוכן את הרעיון של היוזמה הסעודית להסכם שלום עתידי. במאבק על הכוח והיוקרה בין האמירויות לבין סעודיה, ברור יותר מתמיד, שהאמירויות שמו להם מקל גדול בגלגלים. אם מדינות אחרות יצטרפו ליוזמה של האמירויות, ההסדר העתידי הזה עם הפלסטינים יהפכו למסמך לא רציני. בישראל חוגגים, אך הדורות של הילדים והילדות שלנו, שייוולדו להמשך הכיבוש העם הפלסטיני, והיעדר ברית אמיתית עם האזרחים הפלסטינים בישראל, הם שישלמו את המחיר על העמידה עם הגב לפתרון מדיני. חס ושלום איני תומך בMBS מוחמד בן סלמאן, שהעולם כבר היום מבין את הטעות בתמיכה בו, ולא במקרה הוא לא נסע מאז רצח העיתונאי חשוקג'י לארה"ב.

4., האמירויות, רודנות שאין בה זכויות אדם או זכויות אזרח, שאין בה זכויות נשים, או זכויות מיעוטים, היא גם זאת שתומכת בהמשך המלחמה הלא חוקית של הגנרל ח'ליפה חפתר בלוב. האמירויות שייכת לקואליציה של מצרים, סעודיה, אלג'יריה, אבו דאבי ומדינות מערביות כצרפת, ומאחורי הקלעים, ארה"ב, ואומרים שאף ישראל נתנה אור ירוק לכך. כך או כך, ישראל כרגע תומכת באמירויות ובתוך, כך שמה את רגלה במזרח התיכון החדש, של האימפריה של האמירויות, שנלחמת בקטאר, ובתורכיה השייכים לקואליציה של הממשלה החוקית של לוב שמוכרת על ידי האו"ם. ישראל הצטרפה לאסון שממיטה האמירויות על אזרחי לוב, בכדי לגנוב ולשדוד את הנפט המקולל של המדבר הצפון אפריקאי.בעבר, נאמר שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אך בפועל, עם השנים שעברו ישראל הצטרפה למדינות המזרח התיכון, כשהפנתה גב לרעיון הליברלי. ישראל הצטרפה לאמירויות, סעודיה, ומדינות דיקטטוריות אחרות, שראו איום אדיר באביב הערבי.

ישראל מחזקת את סעודיה והאמירויות בכל שיתופי הפעולה המקומיים והאיזוריים, ואף מוכרת את הכוח הסימבולי שצברה במערב, בברית עם ארה"ב ובדרכים אחרות, בכדי לתמוך בדיקטטורות. בתוך כך, ישראל ממקמת את עצמה עם הגב לאביב הערבי, ותהליכי הדמוקרטיזציה במזרח התיכון. הצעירים שרצו שינוי בכל העולם הערבי, נאלצו להתמודד מול הכוח האדיר של נסיכויות המפרץ, וישראל מצטרפת אליהם בתמיכה בחיזוק המזרח התיכון, שיישלט בידי גברים חזקים, ברוני הנפט. התהליך הסתיים, אפשר לומר, בהסכם השלום עם האמירויות שהפך את ישראל למדינה ערבית, בהקשר הזה של יציאה נגד דמוקרטיזציה, וזכויות אדם ואזרח. כנראה הכיבוש הפלסטיני, והמלחמה נגד חיזבאללה והחמאס, הפכו את ישראל למרה, והמיטו אצלה כל תקווה, למזרח התיכון, ובתוך כך, ההעדפה הצינית לברוני הנפט והבשורה שלהם.

ישראל לא מביטה כיצד סעודיה למשל רודפת עד היום את הגולים הסעודים הדורשים שינוי מתוך ישיבתם במערב. בעצם ישראל אומרת לפלסטינים, אנחנו לא מחויבים לפתור את הכיבוש, וגניבת האדמות ואומרת לדורות החדשים של העולם הערבי, איננו נסייע לכם להפוך את המדינות הערביות לדמוקרטיות, כי אנחנו תומכים בציר ברוני הנפט. המלחמה בתימן או המלחמה בלוב, לא מעניינת את ההנהגה הישראלית, כהמשך של שתיקת לתמיכה של ישראל במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה בעבר, או בדיקטטורים אחרים כמו למשל החיבור של נתניהו לאורבן, מנהיג הונגריה, לדודה, מנהיג פולין, למנהיג הפיליפנים ועוד.

ישראל יוצאת נגד האביב הערבי, כשהיא תומכת באמירויות, ומחמשת אותה בנשקים חדשים. לא רק זה, כפי שנודע לנו מהעיתונות, חברה ישראלית מסייעת לכל מדינות המפרץ הרודניות באמצעים לפרוץ טלפונים סלולריים, כך שאותן מדינות רודניות במפרץ, יכולות לפרוץ לתוך הטלפונים של מתנגדי המשטר, ואלו שגולים. הסעודים, האמירויות ואחרים נלחמים בתהליכי הדמוקרטיזציה במזרח התיכון. ישראל מצטרפת למלחמה הזאת, בעוד שהיא ממשיכה לטעון שהיא דמוקרטיה. את הפרדוכס הזה אפשר להבין, רק דרך השינאה של ישראל לפלסטינים והעומק של הכיבוש הפלסטיני, שמחפש לעשות הכול, בכדי לא להגיע להכרה מלאה בזכויות הפלסטינים לצדק ושיוויון ושלום. ומה הכי עצוב, שכל התהליכים הללו, לא נעשים בשום דרך, תוך כדי דיון ציבורי. אלא רק חתימה על הסכם שאליטה שמרנית קיצונית אמריקנית אחת, חתמה בשביל שישראל תביא חתימה. אבל ההמון מריע, אז מה זה משנה.

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: