שיריי בגיליון משיב הרוח "לא בבת אחת" – מחווה ליהודה עמיחי

 

 

 

גיליון עג – לֹא בְּבַת אַחַת – מחווה ליהודה עמיחי

עורכים: אליעז כהן ושלומית נעים-נאור

פתח דבר

 

הַמְשׁוֹרֵר גָּר בְּבַיִת שֶׁל מִלִּים

כְּמוֹ מְכַשֵּׁפָה בְּבַיִת שֶׁל מַמְתַּקִּים

 

את המכתם המקורי הזה מצאה חנה עמיחי בפתק שהשאיר אחריו יהודה, זכרו לאהבה, והעניקה אותו לנו, למערכת 'משיב הרוח', לצד מכתמים נוספים שהתפרסמו בגיליון במלאת שנתיים לפטירתו.

יש בו יותר ממה שנראה על פניו בקריאה ראשונה, מעט המחזיק את המרובה:

יש בו מערכת אנלוגיות שמשחקת, כבמבוך-מראות, בכפילויות ועיוותים. יש בו עולם של אגדות ילדים, שיש בהן מתיקות לצד זוועה, קונקרטיות וביתיות לצד קסם וכישוף. ו"בית של מילים" יכול להתפרש גם כשיר, שבו בית או בתי מילים, שבו גר וחי המשורר. אנחנו מוצאים את שירתו של יהודה עמיחי עצמה, שנכתבה והתפרסמה במהלך כחמישה עשורים, ועיצבה במידה רבה את שפת השיר של השירה העברית המודרנית משנות החמישים של המאה הקודמת ועד ימינו, כזו שגם בה מתקיימות הכפילויות הרבות הללו.

בבואנו להעמיד גליון מחווה מיוחד לרגל שנת העשרים לפטירתו, ומול ההיענות הרבה של כמאתיים כותבות וכותבים ל'קול הקורא' שפרסמנו, ידענו שאנו עומדים בפני אתגר גדול, דווקא בגלל שהשפעתו של עמיחי כה עמוקה ומכרעת, באופנים מודעים ושאינם. היה ברור לנו שאיננו מחפשים מחוות ברורות ונהירות מדי, ובשירים שנאספו לכאן מצאנו לרוב הד מעניין ומקורי לזוויות הראייה ה'עמיחייות', לתמות בולטות בשירתו, וזאת בלי לטשטש את קולו של השיר החדש המקורי ושל כותבו.

דווקא קולו החזק והברור והנוסח שהציב אחריו מטילים צל, צל שיכול להכביד ולהעיב, צל שיכול לרענן ולהקל. השאלה העומדת מול משוררי הדור שלאחר עמיחי היא כיצד להתייחס לשירתו של עמיחי, כיצד להגיב אל 'הנוסח'; אל השימוש במטפורות, היחס לזמן ולמקום והשרשרת הגנאלוגית, שהם חלק מטביעת האצבע הייחודית של עמיחי בדפי השירה העברית. בגיליון ניתן למצוא אופני התמודדות שונים עם הנוסח, מהטמעה וקבלה ושכלול עד לדחייה מלבד רכיב אחד או שניים.

זכינו לכך שיהודה עמיחי אהב מאוד את המפעל של 'משיב הרוח'. הוא שׂשׂ על הגליונות הראשונים, ובאחת מפגישותיו עם משוררי החבורה התבדח פעם שאולי, אם היה יודע בנערותו שיקום דבר כזה כמו 'משיב הרוח', אולי לא היה זורק את הברט (ובלשוננו: מוריד את הכיפה). קיימנו עמו גם כמה אירועים פתוחים לקהל, ומצאנו אותו כפי שמצאנו את שירתו: קשובה וענווה, מלאה באהבה למקום הזה, ובאופן מיוחד – לאהבת אדם.

במכתם מקורי נוסף, שפרסמנו לפני שמונה עשרה שנים, כתב כך:

כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר

רָצִיתִי שֶׁהַשִּׁירִים יִהְיוּ כָּמוֹנִי, כְּמוֹ חַיַּי.

עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה

כְּמוֹ הַשִּׁירִים.

 

אנו מקווים שגם השירים שנאספו לגיליון הזה ישמרו על רעננותם, חכמתם ובשלותם, ויהוו בית של מילים, בהם יכולים לדור.

 

שלומית ואליעז

 

הנה השירים שנבחרו:

 

*

 

הַשִּׁיר שֶׁמִּסְתַּכֵּל אָחוֹרָה

הַשִּׁיר שֶׁמִּתְחָרֵט כָּל הַזְּמַן,

וּבוֹחֵר לִהְיוֹת כָּל כָּךְ רָחוֹק מִמְּךָ

שֶׁמַּבִּיט קָדִימָה וְלֹא מִתְבּוֹנֵן אָחוֹרָה

מוֹתִיר מֵאֲחוֹרָיו בְּשׂוֹרָה שֶׁל אֲסוֹנוֹת

מִתְעַלֵּם מִקִּיּוּמָם שֶׁל פְּחָדִים עֲמֻקִּים

מַחֲנִיק בֶּכִי עָמֹק וְלֹא נוֹתֵן לוֹ לָצֵאת הַחוּצָה

מִתְחַפֵּר בְּעוֹר יָבֵשׁ וְקָשֶׁה וּמְגַדֵּל צִפָּרְנַיִם חַדּוֹת

לֹא מַצְלִיחַ לָצֵאת מֵהַחֶדֶר הַזֶּה

מַבִּיט בַּמַּפְתֵּחַ, וְהַיָּד לֹא זָזָה

 

 

הכניסה לשערי הנשמה אסורה

 

לֹא מְסֻגָּל לִקְנוֹת כַּרְטִיס טִיסָה לְתוֹךְ עֳמָקַי וְהָרַי

לֹא מֵבִין אֶת הַמְּקוֹמִיִּים בְּבֵית הַהַאֲרָחָה בְּבִטְנִי

הָאַלְבַּטְרוֹס עֲדַיִן מְרַחֵף בַּשָּׁמַיִם

מְסַמֵּן לִי לַעֲלוֹת עַל כְּנָפַיִם בִּמְהִירוּת הַחֹשֶׁךְ

מִקָּצֶה לְקָצֶה, מַזְכִּיר לִי אֵיךְ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת

אֵלַיִךְ.

 

 

סוכן יהלומים מנייר

 

תִּזָּהֵר מֵהַמִּלָּה גַּעְגּוּעַ, תִּזָּהֵר מִלִּכְתֹּב עַל גַּעְגּוּעַ, אֲבָל תִּתְגַּעְגֵּעַ כַּמָּה שֶׁתּוּכַל

לָאוֹתִיּוֹת שֶׁל יַלְדוּתְךָ

שֶׁהִתְקַלְּפוּ מֵהָעוֹר שֶׁל

הָעִיר הַזֹּאת שֶׁזּוֹרֶמֶת לָהּ לְפֶתַע בְּתוֹךְ גּוּפְךָ

אֶפְשָׁרוּת שֶׁל הֵעָלְמוּת מְסַמֶּנֶת נָתִיב שֶׁל בְּרִיחָה בַּמְּחִילָה

סוֹכֵן יַהֲלוֹמִים שֶׁל נְיָר, רוֹאֶה וְלֹא נִרְאֶה

הִתְאַחֲדוּת עִם שִׁירָה שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה

 

 

 

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: