אנטישמיות או מחאה פרו פלסטינית | Anti-Semitism or Pro Palestinian protest

מקור התמונה: מתוך הפייסבוק של מיכל זמיר

לפני חודש וחצי (14.1), מיכל זמיר, מנהלת הספרייה העברית בברלין, גילתה לפתע שמישהו הדביק על תיבת הדואר שלה מדבקה עם הכיתוב "FREE GAZA". זה לא קרה במקרה. בתיבת הדואר של הספרייה העברית בברלין שאותה היא מנהלת (הממוקמת בקומה התחתונה לדירתה) יש כיתוב בשפה העברית. ומי שהדביק את המדבקה יכול לקרוא או לזהות את השפה העברית. זמיר שיתפה תמונה של תיבת הדואר שלה בתיבת הדואר הפרטית שלה בפייסבוק. זמיר הוסיפה ואמרה, כי היא חוששת, כאימא לילדים, שגם הם לעיתים הם עומדים מול הדוור (יש השערה שזה קשור לשירותי הדואר הגרמניים, מכיוון שהדוור סירב להביא חבילה לדירתה באותו היום). בתוך כך, הפוסט שלה בפייסבוק גילה לנו את אחד העצבים החשופים של הישראלים-בברלין. החשש מרדיפה אישית, אתנית, דתית בשל פשעי ישראל וכד'. הדבר לא הפסיק לקרות גם כשהזמן עבר. המדבקות השתנו גם לfree Palestine. בכל פעם היא מורידה את המדבקה ובכל פעם היא חוזרת.

ואני שואל את עצמי, האם זהו אירוע אנטישמי, משום זיהוייה כעבריה יהודיה בברלין, והדבקה של מסר פוליטי מכוון אליה, במרחב הפרטי? או שמא זוהי התנגדות פלסטינית לגיטימית, להזכיר לכל ישראלי, באשר הוא גר בישראל או בברלין שהוא אחראי על הפשעים של הממשלה הישראלית, נגד הכיבוש?  כשגרתי בישראל, לא פעם חילקתי כאלו סטיקרים והדבקתי אותם בלא מעט מקומות. לא פשוט לענות על השאלה הזאת. אני חושב קודם כל שצריך להפריד בין ישראל לברלין. לברלין יש היסטוריה משלה, ואין פה שני מקרים שווים להשוואה. בישראל היהודים הם ההגמוניה, ואילו בגרמניה הם עוד אחד מהמיעוטים עם רקע הגירה שגרים בעיר. והדבקת מדבקה כזאת על בית יהודיה, עברייה, ישראלית שגרה בברלין רק גורמת ליותר חשש, ולפחד מאלימות גדולה יותר, מאשר לשינוי עמדות לטובת המאבק הפלסטיני.

אחרי שזמיר שיתפה את הפוסט עם התמונה של המדבקה שהודבקה על תיבת הדואר שלה, עיתונאי ישראלי המתגורר בברלין שיתף את סיפורו בעקבות פוסט זמיר על האופן בו הוא וילדיו עברו הפגנה פלסטינית והם שמעו שהוא מדבר עברית ועקבו אחריו וקיללו אותו ואת ילדיו. מגיבה ישראלית אחרת לסיפור, כתבה כי מדובר בסימן אנטישמי של יהודי, ואיום באלימות ועודד את זמיר להודיע ​​לארגון ריאס ברלין שאחראי על תיעוד אירועים אנטישמיים בעיר (והסטטיסטיקה גם אומרת שאירועים כאלו בגרמניה בשנה האחרונה רק עלו ביחס לשנה הקודמת).  אף אחד מהישראלים בברלין לא רוצה  להתעורר למצב בו יסומנו בעיר ישראלים או יהודים או מיעוטים אחרים בגלל שפתם או לאומיותם. ואני מאידך לא רוצה להשחיר בכל דרך את המאבק הפלסטיני לשחרור, צדק והכרה, אליו אני שותף בכל הוויתי.

ובכל זאת, קשה להסיק מסקנות, כי אי אפשר לדעת מי הדביק את המדבקה הזאת. באופן אינסטינקטיבי הגבתי לסיפור כאילו הוא מהאגף הימני של המפה הפוליטי. אך מה אם זה מגיע מהאגף השמאלי של המפה, מפעיל פרו פלסטיני, אולי אפילו יהודי, ישראלי, שעשה זאת?

אני לא חושב שזה אירוע אנטישמי. ואסור לכנות כל התנגדות פלסטינית כאנטישמית. אני יותר פוחד מעליית האלימות של הימין הקיצוני הלבן בגרמניה, עם רצח לובקה, הפוליטיקאי פרו ההגירה, פיגועי הטרור בהנאו ובבית הכנסת בהאלה.הסטטיסטיקה אומרת, שהאלימות בגרמניה מגיעה מדי שנה ב -95 אחוז מהאגף הימני הגרמני. והפעילים "לשחרר את עזה" רחוקים מאוד מאותם אנשי ימין. הפיגועים של הימין הקיצוני בגרמניה גרמו לכל אחד עם מראה ערבי בגרמניה, ללכת על קצות האצבעות כמו חתול, וזה כולל אותנו היהודים-הערבים בברלין. זה ברור, שעוד לפני שנפתח את הפה עם העברית או הגרמנית השבורה שלנו, המראה שלנו מסגיר שאנחנו לא גרמנים. ואם תערבב לזה את ההיסטוריה היהודית, אז בכלל תקבל תמהיל חדש שמערבל בתוכו איסלמופוביה ואנטישמיות ושנגדו צריך לצאת בכל במה.

ואני לא יכול לחשוב על הדרך שבה סיפורים כאלו, כמו של זמיר והמדבקה שהודבקה על תיבת הדואר שלה, מגיעים לתקשורת הגרמנית. לפי היכרותי עם התקשורת המקומית, מקרה כזה מיד יוסק, שהוא פרי של אנטישמיות פרו פלסטינית. וזאת טעות. אבל הפופוליזם הגיע גם לכאן. לא יהיו הרהורים מורכבים כמו שאני מציג בפניכם. אמנם המקרה לא הגיע לתקשורת הגדולה, אבל הייתי יכול לדמיין מה היו אומרים דמויות ציבוריות מרכזיות כמו פליקס קליין (שהכין את הקרקע, לצעד של סווג הBDS כאנטישמי בפרלמנט הגרמני) או ולטר בק, שסייע לכנות יוזמה של סטודנטים ישראלים בבית ספר לאמנות בברלין, "“The school of unlearning Zionism”, כאנטישמית. מדוע? כי הם העזו לבקר את ישראל בגרמניה.

אנחנו לא יודעים מי הדביק את המדבקה הזאת ולמה? אולי זה היה אפילו פעיל יהודי פרו-פלסטיני. אבל אל תבינו אותי לא נכון, אולי זה גם מקרה של אנטישמיות לימינלית. אסור לתייג כל אדם, בשל הפוליטיקה של הממשלה של המדינה ממנו הוא הגיע. המחאה למען סיום הכיבוש צריכה להתרחש בגבולות הלגיטימיים של המחאה. מותר לרשום כתובת גרפיטי על חומה בכל עיר בגרמניה, הקוראת לשחרור המצור על עזה. אבל לא לסמן אנשים במרחב הפרטי שלהם. 

 

Anti-Semitism or Pro Palestinian protest

Last month (14.1), Michal Zamir, director of the Hebrew Library in Berlin, suddenly discovered that someone had pasted a sticker with the caption FREE GAZA on her mailbox. This did not happen by chance. The mailbox of the Hebrew Library in Berlin (located downstairs to her apartment) has an inscription in the Hebrew language and the person who pasted the sticker could read or recognize the Hebrew language. Zamir shared a photo of her mailbox on her private mailbox on Facebook. Zamir said she was afraid, as a mother of children, that they too sometimes stand in front of the postman (there is a hypothesis that this is related to the German postal services, because the postman refused to bring her to her apartment). This affair spread the fear of the Jewish-Israeli community in Berlin.

As a pro Palestinian activist, I am troubled to write about this new liminal incident that can be seen as antisemitism in Berlin. I do believe in the Palestinian resistance and don’t think we can compare it with insurgence of the violence of the radical right-wing in Germany. But why or how do I react to this?

An Israeli journalist that lives in Berlin shared his story following Zamir post about how he and his children passed by a Palestinian demonstration and they had heard that he spoke Hebrew and went after him while cursing him and his children. Another Israeli respondent to the story, wrote that it was an antisemitic marking of a Jew, and a threat of violence and encouraged her to inform the organization: “RIAS BERLIN”.  I recently interviewed Rabbi Jeremy Borovitz, who was hiding with his family inside the Halle synagogue, during the lethal terrorist attack. He told me that often while walking with his Kippa in Berlin, he has been cursed, and spit from Germans and Arabs. And I also have kids and I don’t want to wake up to a situation in which Israelis or German Jews or other minorities would be marked in the city because of their language or nationality. But what exactly do we fear for our children?

It’s strange to finally understand the mechanisms once being or feeling targeted. I respond to it as if it was an attack from the right wing. I fear of being followed; I fear for my kids. I, just like Zamir, think suddenly of the terror attack on the Halle synagogue, or the murder of the pro-immigration politician Walter Lübcke, the terror attack of Hanau and other incidents….? And I don’t look what different things I am combining here. Because: all the statistics say, that the violence comes every year in 95 per cent from the German right wing. And those “Free Gaza” people are extremely far from those right wingers. The violence coming from that side is with less than 5 per cent compared to the right wing, not comparable. And as an Arab Jew, with a mother coming from Bagdad, I am a double target of the right wing with its antisemitic and Islamophobic sentiments at the same time. So yes, probably the person that posted the sticker does not have any weapons or will even go any further than that. But the immediate fantasies are suddenly going the way, that you fear for your kids. 

Suddenly one starts blending and mixing different kinds of antisemitism. And maybe people who do this should know that we Jewish people react like this. Furthermore, this very mix is how the recent debate about pro-Palestinian antisemitism can be stirred by the right-wing radicals or right wing mainstream. They are just waiting to have a story about a Jewish attack from the Palestinian or Arab side and to get our feelings mixed. Felix Klein, the antisemitism commissioner, has mainly put the ground for this kind of mixed-up fear by pushing the parliament to categorize BDS as antisemitic. And not only Volker Beck confused the “The school of unlearning Zionism”, organized by Jews, with the same. Strangely mixed fears come from strangely mixed situations. And they put new limitations on the cultural work as the “Initiative Weltoffenheit” said lately, signed by 150 German cultural institutions.

We still don’t know who did it and why? Maybe it was even a pro-Palestinian Jewish activist. But don’t get me wrong, this a – maybe liminal – act of antisemitism too. Just because you obviously speak Hebrew one should not be held responsible for the politics of one’s people. I also don’t label any Turkish person for Erdogan’s politics towards Kurdish people etc. Legitimate protest occurs within the legitimate boundaries of protest. A graffiti inscription is allowed to be inscribed on a wall in any city in Germany, calling for the release of the siege on Gaza. But it should not mark individuals in their private space.

 

 

 

 

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: