קשיסטוף בצ'ינסקי, גיבור פולני, משורר טראגי – ויהודי

1937 rok. Krzysztof Kamil Baczynski, zdjecie z okresu egzaminu tzw. "malej matury". Reprodukcja z albumu 05.1967 r., Image: 429981730, License: Rights-managed, Restrictions: , Model Release: no, Credit line: Forum, Forum

קשיסטוף בצ'ינסקי, גיבור פולני, משורר טראגי – ויהודי

תרגומים חדשים לשירתו של בצ'ינסקי, משורר שנפקד מקומו ממדף השירה העברי במשך עשורים, שופכים אור חדש על המשורר בשנה בה פולין מכבדת את שורשיו היהודים.

לא הרבה מכירים בישראל את שירתו ופועלו של בצ’ינסקי. אך הוא אחד המשוררים הכי ידועים בשירת פולין המודרנית לצד זוכת פרס נובל ויסלבה שימבורסקה, זביגנייב הרברט וחתן פרס נובל צ'סלב מילוש. בסוף נובמבר 2020 הכריז הפרלמנט הפולני שהשנה הנוכחית תהיה שנת קשיסטוף קאמיל בצ’ינסקי (Krzysztof Kamil Baczyński). חייו הקצרים (1921-1944) נקטעו כמו מחזור שנותיהם של דור שלם של צעירים פולנים שלא הספיקו לטעום מהחיים וכבר מצאו את עצמם בתוך הלחימה נגד הנאצים והסובייטים עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. הדור שאליו השתייך בצ’ינסקי נקרא "דור הקולומבוסים" (Generation of Columbuses). את המונח טבע הסופר הפולני רומן ברטני  (Roman Bratny), ברומן שלו משנת 1957 קולומבוביה, שנת העשרים (Kolumbowie Rocznik 20) שתיאר את צעירי פולין שלחמו כנגד הכובש ועשה לשם כך שימוש מטאפורי במסעו של קולומבוס לגילוי ארץ לא נודעת. היה זה דור שנולד זמן קצר לאחר שפולין זכתה בעצמאותה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה ונאלץ להתבגר תוך כדי טרגדיה של כיבוש כפול, נאצי וסובייטי.

בצ’ינסקי נולד בוורשה (3.1.1921). הוריו היו אינטלקטואלים. אביו, סטניסלב ביטנר, היה פטריוט יהודי וסוציאליסט שלחם למען עצמאות פולין תחת יוזף פילסודסקי. אימו, סטפניה ז'ילנצ'יק, הייתה יהודייה שהתנצרה והפכה לקתולית אדוקה. הוא הוטבל לנצרות הקתולית בשנת 1922.  

בקיץ 1939 בצ'ינסקי סיים את לימודיו בתיכון, באחד בספטמבר אותה שנה פלשו שני צבאות, הנאצי והסובייטי, אל פולין. בשישי באוקטובר התרברב אדולף היטלר שכיבוש פולין הושלם. אפשר לשמוע את הדי הכיבוש הנאצי בשיר אִשָּׁה שנכתב בדצמבר 1939:

"אִשָּׁה אוֹתָהּ אַהֲבַת נָמוֹגָה אֶל תּוֹךְ מִכְתָּבִים,

אַתָּה פּוֹגֵשׁ אוֹתָהּ בְּחַלּוֹן כָּל קָרוֹן חַשְׁמַלִּית.

בִּמְנוּחָתְךָ תַּחַת כּוֹכָב בְּשׁוּלֵי הַכְּבִישׁ,

עֲיֵפִים מֵאֹמֶץ, עוֹצְרִים עוֹבְרֵי אֹרַח

בִּשְׁתִיקָה.

אַל תְּמַהֵר, יְגָרְשׁוּךָ לְסִמְטָה,

גְּשָׁרִים מְפֻצָּצִים לֹא יַשִּׂיגוּ עוֹד אֶת קֶצֶב הַפְּסִיעוֹת.

הַרְחֵק, לַחַלּוֹנוֹת עוֹד שׁוֹרְרוּ אוֹרוֹת:

אֵלֶּה אֶצְבָּעוֹת מֵאֹרָכוֹת בְּמֵלַנְכּוֹלְיָה רָפָה,

עוֹרְכוֹת אֶת שׁוֹפֶּן בָּאַקְרוֹסְטִיכוֹן."

בתוך השיר אפשר לשמוע את נגינת המלחין הפולני פרדריק שופן. הקטסטרופה עדיין לא ביטלה אותה לגמרי. האפוקליפסה מופיעה בדמות גשרים מופצצים, והגירוש (בידי הכוח הכובש ) לסמטה. האזרחים עייפים, אך עדיין יש תקווה לרוחני, לנעלה, בדמות המוזיקה הרומנטית של שופן. לא במקרה מופיעה המוזיקה של שופן בשיר של בצ’ינסקי, שהרי גם שופן שילב בנגינתו את התשוקה לעצמאות לאומית ולבו קבור בוורשה בכנסיית הצלב הקדוש. 

בשיר זיכרון שנכתב במאי 1940 בצ'ינסקי לא יכול להביט החוצה אל פולין מבלי לבכות את גורלה:

"אֶרֶץ, אֶרֶץ הַנִּבֶּטֶת מִבַּעַד לִזְכוּכִית יְרֻקָּה.

חֲמוֹרוֹנִים אֲפֹרִים זוֹרְמִים כִּדְמָעוֹת בְּקַרְקָעִית סְבוּכַת זִכָּרוֹן.

הַנּוֹפִים הַלָּלוּ, לִפְנֵי נְשִׁירָתָם, תְּלוּיִים בְּרֶטֶט עַל רִיסִים.

חֲמוֹרוֹנִים אֲפֹרִים זוֹרְמִים כִּדְמָעוֹת –בְּקַרְקָעִית סְבוּכַת זִכָּרוֹן.

בָּתִּים מִינְיָאטוּרִיִּים, רְחוֹקִים בִּמְּלוֹא הָאֲוִיר,

מֵעֵדֶר יָמִים וְעָבִים, רְחוֹקִים מִמּוֹתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי.

זוֹרְמִים דַּרְכִּי חֲמוֹרוֹנִים בְּקַרְקָעִית סְבוּכַת זִכָּרוֹן

וְצוֹמְחוֹת בִּי הַשָּׁנִים, כְּמוֹ שֵׂעָר שָׁחֹר וְסָמוּר."

בשיר קינה I שנכתב באפריל 1941, אפשר לשמוע את הד הזעקה המגיעה מעומק הבור שאליו הדרדרה האומה הפולנית:

I

חָשׁוּךְ, חֵרֵשׁ, אֻמְלָל

עַמִּי שֶׁלִּי. חֳשָׁכִים

מִתְפָּרְצִים. הוֹ! מִדַּי,

יוֹתֵר מִדַּי אַהֲבָה,

פָּחוֹת מִדַּי אַהֲדָה.

עָשָׁן שָׁחֹר מִתְפָּרֵס.

הַפְּרָחִים – אוּדִים מֵתִים,

הַבָּתִּים כַּאֲרוֹנוֹת קְבוּרָה

בַּכְּנֵסִיָּה הַהֲרוּסָה,

בָּהּ יֵשׁוּ מְנֻפָּץ

וְעֵינָיו – פְּצָעִים.

וּכְאֵבְךָ בְּלִבּוֹ,

עַם סְעָרוֹת וְשֶׁבִי.

II

רוֹאֶה אוֹתְךָ, רוֹאֶה בָּרְעָמִים

בֵּין דְּיוֹקָנַי פְּסָלִים

מְנֻפָּצִים. הוֹ אַתֶּם הַחֲשׁוּכִים,

פְּרוּעִים כְּצַמְּרוֹת עֵצִים,

נְפִילִים. שַׁלְשְׁלָאוֹת אֲנִי שׁוֹמֵעַ

וְיִלְלַת הַשּׁוֹט, וּדְמָמָה.

III

הוֹ עַמִּי, עַמִּי הַחֵרֵשׁ,

בִּכְאֵבְךָ לְבַדְּךָ,

הָעוֹדְךָ גּוּף

אוֹ כְּבָר רוּחֲךָ בִּלְבַד,

אַף לְאַחֵר לֹא דּוֹמֶה,

בְּמוֹתְךָ לְבַדְּךָ,

לְבַד בְּלֵדָתְךָ.

IV

עָצוּב עָצוּב עַמִּי שֶׁלִּי,

רָאשִׁים יִפְּלוּ וַיָּקוּמוּ,

יָדַיִם תִּפֹּלְנָה וַתָקֹמְנָה

בְּטֶרֶם נֵס. וְתִזְכֶּה לְנֵס.

בְּטֶרֶם עֹז. וּכְבָר מְחַכָּה וּמַקְשִׁיבָה

רוּחַ אֱלוֹהִים – לְרוּחֲךָ שֶׁלְּךָ

בשנת 1942 התחיל ב'צינסקי ללמוד ספרות ופילולוגיה פולנית באופן מחתרתי מתחת לאפו של הכיבוש הנאצי. בתי ספר מחתרתיים כאלו, שכללו בחינות לבגרות ולימודים גבוהים, התקיימו בכל שנות הכיבוש. במהלך לימודיו הוא פגש את ברברה "בסיה" דראפצ'ינסקה; הם נישאו ביוני אותה שנה. בשבילה כתב את שירי האהבה האירוטיים יוצאי הדופן שלו. באוקטובר 1942 הוא כותב את השיר השתקפות שבו כבר מרכיב מערכת היחסים שלו מותך באלמגם חדש אל תוך השירה שלו. האהבה הזאת היא הכוח שיעמוד מול הברוטליות של המלחמה:

"אֲנַחְנוּ חַיִּים בְּתַחְתִּית הַגּוּף. בְּקַרְקָעִית עֶצֶם הָאֵימָה.

מְגַלֵּף אוֹתָנוּ רָעָב סַבְלָנֵי וּכְפוֹר לָבָן מְשַׁסֵּעַ.

עוֹצְרִים לְיַד חַלּוֹן. הַלַּיְלָה בַּחוּץ מְחַכֶּה

וְהַמָּוֶת מִסְתַּמֵּר בִּדְמָמָה כְּשֶׁהוּא בְּאָדָם צוֹפֶה

וְאַט אַט אָנוּ נְמַסִּים. לְמָחֳרָת לֹא נַבִּיט בָּעֵינַיִם

זֶה לְזֶה. שׁוּב אָדָם טָבַע בֵּין עַרְבַּיִם.

אֵין זֶה עֶצֶב אֱמוּנָה. כָּךְ הַלְּבָבוֹת מַאֲפִירִים

וְהֵם הוֹלְכִים וְקוֹפְאִים, בְּאַהֲבָה וּבְתִקְוָה.

וְיוֹדְעִים אָנוּ. זֹאת רַק יוֹדְעִים: בַּחֲלוֹם סֵבֶל הָאַחֲרוֹן

יֶשְׁנוֹ בַּיִת מְגֻלָּף בַּשֶּׁמֶשׁ, וְתַחְתָּיו אֲדָמָה חַמָּה,

וְשָׁם בְּזֶרֶם זַךְ כְּמוֹ בִּצְלִילוּת הַחֶרֶב

הִשְׁתַּקְּפוּת – נְזַהֶה פָּנִים אֱנוֹשִׁיּוֹת לְלֹא הֶרֶף."

בקיץ 1943 בצ'ינסקי מצטרף ל"ארמיה קראיובה" (צבא המולדת) למרות בריאותו החלשה, שכן היה חולה באסתמה ובעל לב חלש. למרות רצון חבריו לשמור עליו מחוץ לקווי החזית הוא השתתף בפעולות חבלה במתקני הצבא הנאצי בורשה. באוגוסט 1944 הוא הצטרף לשורות הלוחמים במרד ורשה. ביום הרביעי של אותו אוגוסט הוא נורה בידי צלף גרמני בעיר העתיקה של ורשה ונופל. אשתו ההרה של בצ’ינסקי נורתה ב-1 בספטמבר 1944 ונקברה לצדו. הכוחות הגרמנים החריבו חלקים נרחבים מוורשה בתור עונש, כולל העיר העתיקה, שנבנתה מחדש בידי הפולנים לאחר סיום מלחמת העולם השניה.

בשיר וְהָיִיתָ כְּעֵץ עַתִּיק עֲנָק שנכתב בשנת 1943 בצ'ינסקי מדמה את העם הפולני לעץ אלון חצוף וקורא למרד בכיבוש הנאצי:

"וְהָיִיתָ כְּעֵץ עַתִּיק עֲנָק

עַמִּי שֶׁלִּי הוּא כְּאַלּוֹן חָצוּף,

גְּדוּשׁ עָסִיס אֵשׁ אַרְסִית

כְּעֵץ אֱמוּנָה, עָצְמָה וְזַעַם.

וְהֵחֵלּוּ הַנַּגָּרִים לַחֲרֹשׁ בְּךָ

וּבְמַפְסֶלֶת אֶת שָׁרָשֶׁיךָ לַחֲרֹץ,

וְאֶת קוֹלְךָ לְשַׁנּוֹת, אֶת דְּמוּתְךָ,

לַהֲפֹךְ לְחָלוֹם בַּלָּהוֹת.

וְהֵחֵלּוּ לִתְלֹשׁ וְלִקְצֹץ אֶת עָלֶיךָ,

שֶׁתַּעֲמֹד עֵירֹם בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן.

וְהֵחֵלּוּ לַעֲקֹר אֶת אֵשׁ עֵינֶיִךָ,

שֶׁמָּא בְּמַבָּט לְגוּפוֹת תְּהַפְכֳם.

וְהֵחֵלּוּ אֶת גּוּפְךָ לְפוֹרֵר עַד אֵפֶר,

לַעֲקֹר אֱלֹהִים מִתּוֹךְ נֶפֶשׁ חַיָּה.

וְהִנֵּה עוֹמֵד אַתָּה חָשׂוּף, בְּגַפְּךָ,

כְּעָנָן נָמוֹג מוּל סוֹרָג וּבָרִיחַ,

חֶצְיוֹ סוֹבֵל חֶצְיוֹ גּוֹסֵס,

חָרוּשׁ בְּאֵשׁ, בְּשׁוֹט וּבִדְמָעוֹת.

בְּגַדְלוּתְךָ – מְפֻלָּג וּמֻשְׁלָךְ,

בְּאַהֲבָתְךָ – כְּגֶדֶם נֻקְשֶׁה,

נָעַצְתָּ אַנְקוֹלֵי טְפָרִים בְּפִצְעֵי

אַדְמָתְךָ. וַחֲלָמְתָ חֲלוֹמוֹת שֶׁל בּוּז.

אַךְ שְׁעוֹן הָרְקִיעִים סוֹבֵב

וְחֶרֶב הַזְּמַן בַּמָּגֵן מַכָּה,

וְתִתְנַעֵר עִם בֹּהַק הַשָּׁמַיִם,

וָתַאֲזִין לַלֵּב: הַלֵּב עֲדַיִן דּוֹפֵק.

וְתָּקוּם כְּמוֹ הָאֵל מִקִּבְרוֹ לַתְּחִיָּה

בִּנְשִׁיפַת הוּרִיקָן לָעֹרֶף,

זְרוֹעוֹת אֲדָמָה נִפְעָרוֹת

לְפָנֶיךָ. עַמִּי שֶׁלִּי, לַנֶּשֶׁק!"

שתי ההתייחסויות הספרותיות הראשונות בעברית לשירת בצ'ינסקי התרחשו בשנת 1994, חמישים שנה לאחר מותו. חוקר הספרות שלום לינדבאום, בתרגום הראשון של בצ'ינסקי לעברית, שפורסם במגזין הספרותי מאזניים (גיליון 78) טען שבצ'ינסקי התגייס לצבא המולדת:  "…על אף ניסיונות להניעו מכך, כדי לא לסכן משורר מבטיח מאוד, כנראה, כדי לנקום את חיסול הגיטו ורצח העם היהודי. העם המדובר בו הוא העם היהודי…" אם כך בשיר וְהָיִיתָ כְּעֵץ עַתִּיק עֲנָק לינדבאום טוען כי בצ'ינסקי כתב על מרד גטו ורשה.

ההתייחסות השנייה נמצאת במאמר משוררים יהודים על ניירות אריים של נתן גרוס בכתב העת משואה (כרך כ"ב). גרוס טוען שיהדותו של בצ'ינסקי טושטשה על ידי היסטוריון הספרות הפולנית פרופסור קזימייז וויקה (Kazimierz Wyka). לטענתו של גרוס, ויקה: "כה טשטש את מוצאו היהודי של המשורר, עד שרוב קוראיו אין להם מושג על כך… עם זאת, להיטלר הייתה דעה משלו על מוצאו של בצ'ינסקי, לכן כאשר הלכה והורמה החומה סביב גיטו וארשה, החליטו בצ'ינסקי עם אימו היהודייה ומשפחת אחיה, פרופ' אדם זילנצ'יק, להצטייד ב"ניירות אריים" ולהישאר ב"צד הארי" של וארשה. אביו של בצ'ינסקי, סטינסלאב ביטנר, ליגיונר של פילסודסקי, אשר ידע יידיש בדיבור ובכתב – מת לפני המלחמה. כאמור האם התנצרה לקתוליות."

גרוס המנוח, יוצא קרקוב שעשה רבות לקידום ההבנה אודות התרבות הפולנית בישראל, ביכה את הקריאה הפולנית החד ממדית בשיריו של בצ'ינסקי והשטחתם למימד אחד, סבל הפולנים הקתולים ותו לא. לכן, הציע גרוס לבדוק את התאריכים בהם נכתבו שירים טרגיים מסוימים ומגלה כי שירים כגון קינה I וגם וְהָיִיתָ כְּעֵץ עַתִּיק עֲנָק נכתבו, בהתאמה, בעת מרד גיטו וורשה ובתאריך בו גילו חיילי הגסטאפו את מחבואו של דודו האהוב פרופ' ז'ילנצ'יק ושלחו אותו למחנות ההשמדה.  

השיר וְהָיִיתָ כְּעֵץ עַתִּיק עֲנָק שבקריאה הראשונה שלנו הובן כקינה על גורל העם הפולני ורק לאחר מכן כקינה על סבלו של העם היהודי בשואה מקבל פרשנות שונה – בצ'ינסקי מתאבל על אובדן דודו. הדוד הוא העץ העתיק, הענק. גרוס אף מציע קריאה מרתקת נוספת לפיה קינה I אינה עוסקת בפולנים אלא היא תגובה רגשית אל האקציה בגיטו ורשה בספטמבר 1942. השורות מקבלות באופן זה משמעות אחרת לגמרי: "הו עמי, עמי החרש / בכאבך מבודד. / האם אתה עוד גוף / או רק הרוח של עצמך, / לא דומה לאף אחד, / בודד במותו / בודד בהיוולדו…/ עמי העצוב, העצב שלי/ ראשים יפלו וירומו/ ידיים יפלו וירומו / בטרם נס, אך תזכה בנס". (תרגום מילולי של נתן גרוס).

במאמרו המקיף,  הכולל התייחסות מרתקת לשיריהם של מייצ'יסלב יאסטרון, סטניסלאב יז'י לץ, וזוזננה גינצ'אנקה – כולם משוררים יהודים שניסו לשרוד תחת ניירות מזוייפים –  מציע גרוס את התובנה המטלטלת שהעיניים היהודיות הן אלו שעלולות היו להסגיר גם את היהודי המעורה ביותר בתרבות הפולנית, אפילו אם דיבר את השפה באופן מושלם והזדהה כפולני. המטאפורה המרכזית בזיכרון, כמו גם את השילוב וְעֵינָיו – פְּצָעִים. בשיר קינה I והשורה וְהֵחֵלּוּ לַעֲקֹר אֶת אֵשׁ עֵינֶיִךָ בשיר וְהָיִיתָ כְּעֵץ עַתִּיק עֲנָק ניתן להבין בהקשר זה. הקורא העברי יכול ללמוד על גורלה הטראגי של גינצ'נקה, שחיברה שיר שהנציח את אלו שהסגירו אותה לידי הגרמנים, הודות לתרגומיו של צביקה שטרנפלד לשיריה בספר קנטאורים שיצא במהדורה דו-לשונית בהוצאת אבן חושן בשנה שעברה.

כתבי היד של בצ'ינסקי נשמרו הודות לאמו, סטפניה, שהגנה עליהם. רק בשנת 1961 פורסמה מהדורה מקיפה של כל כתביו בעריכתו של וויקה שהכיר את שירתו עוד כשבצ'ינסקי היה בחיים.המשורר ההירואי הותיר למעלה מאלף דפים בכתב יד, הישג אדיר בהתחשב בכך שמת בגיל 23.  ההילה סביבו המשיכה והתעצמה, לא מעט הודות לכך שברטני כתב עליו ב קולומבוביה, היום הוא נחשב לאחד מגדולי הכותבים בדורו.

גרוס ראה בבצ'ינסקי נביא יהודי-פולני שחזה את הנולד, שהרי העם היהודי זכה במדינה משל עצמו. בסוף מאמרו הוא טוען שבעוד שהמבנה הפואטי-טראגי של שירת באצ'ינסקי אומץ על ידי העם הפולני כדי לתאר את כאבו, הצד היהודי בשירה זו נמחק. לדעתי שירתו של בצ'ינסקי שייכת לשני העמים, הפולני והיהודי. אולי הגיע הזמן לקרוא במאמר זה לתרגום מקיף של שירת בצ'ינסקי, כפי שנעשה עם גינצ'נקה, כדי שקוראים משתי השפות יוכלו ליהנות מקריאות חדשות ומאירות בשירתו.

את השירים במאמר תרגמה ענת זגורסקי ביוזמת המכון הפולני בישראל, שגם סייע בשליחת חומרים למאמר זה.

למאמר המלא שהתפרסם בהארץ.

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: