בין מרד ורשה, לבין מרד גטו עזה

עזה הינה גטו שהיהודים המציאו. לפני בוא הציונות לפלסטין עזה לא הייתה קיימת בצורתה המודרנית – האיזור עם צפיפות האוכלוסין הגדול בעולם. מהן ההגדרות לגטו? תנאי מחיה ירודים באופן קיצוני, צפיפות רבה, רעב, מחסור, הגבלות בלתי אפשרויות, חשיפה להתעללויות, תנאי היגיינה ירודים ועוד. חלק ניכר מיהדות אירופה מכירה את התנאים האלו. זאת ההיסטוריה המזרח אירופית, זהו הקצה השני של הציונות. מתוכה היא ינקה את קיומה ואת ההצדקות לריבונותה. אלו ששרדו את הגטאות, הם אלו שהקימו את מדינת ישראל. ולתוך עזה אחרי 1948 התנקזו כל אלו שנוקו בצורה אתנית מתוך פלסטין המנדטורית.

רוב תושבי ישראל לא יודעים בכלל שרוב תושבי עזה הם בעצם פליטים בפועל של פלסטין. הם לא לומדים עליהם בבית ספר, לא מכירים את ההיסטוריה שלהם, ולא שומעים את השירים שלהם ברדיו. אריק איינשטין הפליא לכתוב בבורותו את הלהיט של שנות השבעים "סע לאט" – "צבי אומר שגילו כוכב שיש עליו חיים, / ואני חושב עוד מעט זה עזה, / ורק שלא יעוף איזה רימון / ונלך לעזאזל. / סע לאט, סע לאט." כן, בין גילוי כוכבים עם חיים, יש גם כוכב עם מוות, ששולח יהודים (בלי סיבה) לעזאזל. ועכשיו גטו עזה יצא למרידה טרגית, כמו מרד בר כוכבא, ונקודות טרגיות אחרות בהיסטוריה היהודית.

אני רוצה שנלך רגע לאחד הרגעים הטרגיים והקשים של ההיסטוריה של פולין. שתי מרידות נוראיות הסתיימו בצורה אכזרית על ידי הוורמאכט. מרד גטו וורשה (1943) ומרד וורשה (1944) שניהם נכשלו ולא השיגו אפילו מטרה אחת, מלבד חץ גדול בלב של ההיסטוריה האפלה. במרד גטו וורשה הצליחו המורדים בימים הראשונים לגרום לצבא הנאצי אבידות. אך המרד של גטו וורשה היה חסר סיכוי מלכתחילה והסתיים בהחרבה מלאה של הגטו. גם במרד וורשה שנה לאחר מכן, המורדים הפולניים סמכו ידם על עזרה בינלאומית וגם הם ספגו מכה אנושה. דיכוי המרד על ידי הצבא הנאצי היה אכזרי במימדים שאי אפשר לתפוס. ובמהלכו נהרגו לפחות 200 אלף פולנים והעיר ורשה נחרבה כמעט כליל. המאמר "הירואיות או טיפשות: מרד וורשה בנאצים ותעתוע "אין ברירה"" מאת דני אורבך מגלה לנו שאולי מרד וורשה לא היה מוצדק. גנרל ולדיסלב אנדרס ביכה את התוצאות הטרגיות של המרד: "הוכיתי בתדהמה מוחלטת מפרוץ המרד בוורשה. אני רואה את זה כאסון הגדול ביותר במצב הנוכחי שלנו. לא היה לו סיכוי, ולו הקלוש ביותר, להצלחה, והוא חשף את כל חלקי ארצנו שבכיבוש גרמני לפעולות תגמול חדשות ומזוויעות… אף אדם שאינו רמאי או עיוור לא היה יכול להשלות את עצמו, ולו קצת, שהדברים לא יתרחשו כך בדיוק. היינו – לא רק שהסובייטים לא יעזרו לוורשה האהובה וההירואית שלנו, אלא שהם יצפו בעונג מהצד בעוד עמנו מקיז את טיפת דמו האחרונה… למרד הזה לא היה שום טעם. הוא אפילו פשע."

העולם כולו מביט יום אחר יום בהקזת דם רצחנית בעזה, ביודעין שעוד הרס בניין ועוד הרס מנהרות לא ייקחו לאף פלסטיני בעזה, את הרצון לעצמאות מדינית, פוליטית, ושליטה על הגבולות שלהם. אף חיסול לא ייקח מהלב הפלסטיני את הרצון לדגל, להגדרה ריבונית, לנמל תעופה, נמל ימי, ולזוז בחופשיות מעיר לעיר, ולקבל בחירות חופשיות. ובתוך כך, הייאוש האדיר שמרגיש כל מי שצופה בחדשות הנוראיות מעזה ומתוך ישראל, נשאלת השאלה, האם זאת הדרך של שני הצדדים להביא את עמדותיהם למרכז הבמה? נכון, אי אפשר לעמוד מהצד, ולהמשיך לראות את גזל האדמות בשייח ג'ארח, אובדן חופש הפולחן והדת במסגד אל אקצה, המשך מדיניות הלא אנושית של מחסומים, מעצרים מינהליים קולוניאליים, מדיניות עינויים ללא שום מעצור בידי השב"כ, חסימה של כל ערוץ למשא ומתן על שלום אפשרי, מצור על עזה, מדיניות גזענית של אפלייה, הדרה ואפרטהייד. אך השאלה הגדולה, שעומדת בתוך לב ההתמרדות, נמדדת במבחן התוצאה, האם היא תביא לשינוי?

כבר אפשר לראות הדיאלקטיקה של ההיסטוריה. באותו זמן שעזה נהרסת כליל, לראשונה התאחדו שוב המאבקים של הפלסטינים של 1948 ו1967. לראשונה אנחנו רוצים את המדיה החברתית חורכת אש בתמיכה במאבק הפלסטיני, כולל הכרה שחיי פלסטינים שווים, כמו חיי שחורים שווים בארה"ב. והכי חשוב המפלגה הדמוקרטית לראשונה מגלה לציבור האמריקאי שיש נרטיב פלסטיני ושיש לו קול חשוב להשמיע, ושאי אפשר כל הזמן לעמוד באופן אוטומטי מאחורי ישראל. לראשונה, נשמע קול של חשיבה מחדש האם לתת לישראל את כל הנשקים הללו שרק מחריבים את האיזור? ובאיזה מידה המפלגה הדמוקרטית מחויבת למאבק לצדק, שיוויון והכרה בפלסטינים, כחלק מתמיכתם בזכויות האדם והאזרח ברחבי העולם. המתים לא יחזרו מהשאול של ישראל ופלסטין. ואכן אין סימטריה בין הכובש והנכבש. אך בזמן בישראל זועקים מוות לערבים, הפלסטינים זועקים לחופש שמעולם לא זכו לו.

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: