פריצת הגבולות של "הפרס"

ב

גילוי נאות, אני ומתי חברים מאוד טובים, ואת הכתיבה הפרוזאית של מתי אני מכיר כמעט מתחילתה. נתונים אלו אפשרו לי לצפות בהתפתחות הכתיבה של מתי (מתי שמאולוף הוא גם משורר פורה) לאורך השנים, ובעיקר להתגבשות שלה. בגזרת הפרוזה, קדם לרומן הפרס אסופת סיפורים קצרים – מקלחת של חושך וסיפורים נוספים – בהוצאת כנרת זמורה ביתן וקדמו לו (ועדיין) טיוטות של סיפורים קצרים שמתי שולח לי מידי פעם לקריאה.

אני רוצה רגע להתעכב לגבי התגבשות כתיבה אצל כותבים. מדובר בשלב חשוב שרוב הכותבים עוברים אותו, חלק בהצלחה וחלק לא. בסביבה ספרותית אופטימלית, הוצאות ספרים אמונות על השלב הזה. במצבים לא אופטימליים, למשל כמו זה שאנחנו חווים בישראל, על הכותב להתעקש ולכתוב בכל האמצעים האפשריים (דחייה, הוצאות כספיות להוצאה עצמית וכולי) והנחוצים כדי לצלוח את השלב הזה, וזאת על מנת לגבש ולזקק את הכתיבה שלו. בין השאר להפוך אותה למזוהה איתו. מצב שברגע שיקראו פסקה או אפילו שורה, ידעו מיד במי מדובר. כנ"ל לגבי נושאי הסיפור.

הסיבה לפתיחה הזו היא שלטעמי הפרס הוא גם השיא (הנוכחי) שבו מזוקקות כל התימות ששמואלוף עוסק בהן – מזרחיות, מעמדיות, ודיסאפוריות. תמיד מסופרות תמיד בעזרת ריאליזם מעין פנטסטי. כזה שמיד שאתה מתחיל לקרוא פיסת יצירה שמאולופית, אתה מוצא עצמך בטריטוריה לא מוכרת. אמנם טריטוריה הממוקמת בזמן ובמקום, אבל אלו לא זמנים ומקומות שמתועדים איפה שהוא, או מוכרים, לא לדור הקודם ולא לצעיר. אלא זוהי האוטופיה השמאולופית, אבל גם הדיסטופיה שגרות בכפיפה אחת ביקום השמואלופי.

ברומן מסופר על חזי, סופר ישראלי ממוצא עיראקי, היפסטר מסומם שחי – וחי על הקצה – בברלין עם בת זוגתו הגרמניה. הסיפור מתחיל שהוא מתבשר על זכייתו בפרס ברלין לספרות עברית יפה בסך 750.000 אירו – ריאליזם פנטסטי!!!!! ההודעה על הזכייה מעוררת תרעומת, וכנראה גם קנאה ותיסכול מצד המילייה הספרותי בישראל. קמפיין מכוער מושק לביטול הפרס. המחשבה על רפובליקה ספרותית ישראלית נוספת, שחיה ותוססת מחוץ לגבולות מדינת ישראל, שאף יכולה להשתכפל למקומות אחרים בהן חיו יהודים לפני קום המדינה, אולי מוציאה אותם מדעתם. רפובליקות ספרותיות שהן מעין שחזור של אותם מרכזיים יהודיים היסטוריים ששם נכתבו רוב יצירות המופת היהודיות. יצירות מופת שאולי יכלו להיכתב רק כאשר הן לא כבולות לגבול כזה או אחר. במהלך הקריאה התנגן לי בראש השיר של קורן אלאל – ארץ קטנה עם שפם. מהלך קטן שמתרחש בצד השני של העולם, מעורר סערה בארצנו הקטנטונת שמתעקשת לכלוא מה שאי אפשר לכלוא. הפרס הוא רומן של פריצת גבולות והמחיר שאתה משלם עליו. ומי שמכיר את שמואלוף יודע שכמו חזי, גיבור הרומן, מדובר באמן שפריצת גבולות היא בשבילו דרך חיים.

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: