מחשבות מאוחרות על הצרפוקאים

הבעיה הגדולה בסידרה "הצרפוקאים" של רון כחלילי היא היעדר הכרה בנרטיבים אחרים. אנו מגלים שיח חדש של קהילה חדשה יהודי צרפת, אך הם משתיקים את הקורבן הפלסטיני או המעמדי. הנרטיב הצפון אפריקאי מתכונן מתוך הקולקטיב האתני שלו: המהגרים מצרפת לדורותיהם, אלו שחזרו, אלו שנשארו, המומחים, העיתונאים, האמנים. אך כאמור, הפלסטינים בישראל או בצרפת, המוסלמים בישראל או בצרפת, לא נמצאים, למרות שלכולנו מולדת אחת. הנרטיב נכתב כאילו לשיחה בתוך היהודים. אולי בתוך כך, אתה מבין יותר ויותר, שהאחר הוא הערבי, אבל הוא אילם.

עכשיו אסביר זאת בצורה עמוקה יותר. לכאורה כשנשים רוצות מעגל פמיניסטי, הם מסבירות שהימצאות גבר בתוך המעגל, משנה את השיחה ולכן הן יצרו מעגלי העצמה פמיניסטיים ללא גברים. כך גם היהודים הצרפתים, הצפון אפריקאים, נמצאים בתוך הסידרה בתוך עצמם. אפילו החוקרים ואנשי הרוח שנבחרו הם צפון אפריקאים, פרופ' אווה אילוז, ח"כ לשעבר דניאל סימון, יועץ פוליטי עופר ברונשטיין, השחקן חיים אמזלג ועוד.

האם אפשר לאהוב פלסטינים מהתנחלויות?

ללי דרעי, מנהלת תכנית לקליטה חינוכית של עולי צרפת מדברת בהתנחלות של עלי, בפלסטין של 67, על ש: "פה אתה, אתה חלק מההיסטוריה, אתה כותב את ההיסטוריה, נכון שגם בתל אביב וגם ברעננה כותבים את ההיסטוריה ממש, אני לא באה לזלזל, … אבל התחושה של נסיעה שלנו בכביש 60, יש כאלו שקוראים לזה דרך האבות, אתה יכול להשתמש בתנ"ך כמו וייז, בת אל מימין, מכמש משמאל, ושילה…אתה חי בתוך כל מה שגרם לך להעלות לארץ.. זה לא קשור לסכסוך. חשוב לי להגיד, אני לא קמה בבוקר ואומרת, וואלה עוד יום פלשתינאי לא גר במקום הזה… אני חושבת הפוך. אני חושבת שהם פה בכדי להישאר, אני מכבדת אותם כי הם גרים במקום הקסום הזה. אני פוגשת אותם יותר מכל אלו שגרים בתל אביב, שרוצים לשים אותם מחוץ לגבול. אני שמחה שברמי לוי הם מתייעצים איתי באיזה שמפו לקנות. ואני אוהבת אותם כמו שהם אוהבים את הארץ הזאת."

האם באמת ללי מכבדת את הפלסטינים? האם לפלסטינים יש דרך אחרת לומר לה את דעתם? הרי בסרט הזה הם לא קיימים. מדברים עליהם. אומרים לנו, מה הם חושבים עלינו. היא גרה בתוך מדינה ריבונית, שנכבשה והפכה להיות ישוב שנותן מוביליות אתנית לקבוצה אתנית אחת. קווי חשמל, מים, טלפון, כבישים, בתי ספר, וכל שאר התשתיות מוענקות ליהודים בלבד. הפלסטינים לא מסוגלים לעשות דבר, בשל השלטון הצבאי הישראלי.

בתוך כך, נשמעת שוב הדעה של תנועת "תור הזהב" שייסד אופיר טובול, ולא במקרה איתמר טובי טהרלב הוא יועץ לסדרה. הדעה של קבוצת תור הזהב, שאפשר לפתור את הסכסוך על חומוס. אותו פשטנות, תמימות, ניאו רומנטיקה מזרחית שלא מכירה בבעיה העמוקה שישראל נכנסה אליה, ושבעקבותיה היא מכניסה גם את כל היהודים בעולם, לסכסוך כל כך קשה ועמוק עם עולם האיסלאם בכל כדור הארץ. וראו למשל את העוצמות של התגובה בעולם להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים שלא לדבר על כל המתים והפצועים.


גזענות ללא הקשר

עוד בעיה מתעוררת, כשאתה מדבר בישראל על דיכוי, אבל לא מזכיר את ההקשר שלתוכו נכנסים היהודים הצפון אפריקאים. איך אתה יכול לדבר על גזענות מבלי להסביר על הגזענות הכללית. איך אפשר לדבר על גזענות נגד צפון אפריקאים, מבלי להסביר את ההקשר שלתוכו נכנסו היהודים הצפון אפריקאיים, הקמת עיירות הפיתוח, השטחים שנלקחו ממדינת פלסטין המנדטורית וכד'

שאלה נוספת, היא איך אפשר לדבר על אנטישמיות מחוץ לישראל, מבלי לדבר לעומק על הבעיה הפלסטינית. אמנם יש הסבר של דניאל סימון על איך האינתיפאדה גרמה לשוק בצרפת, וחילקה את הקהילה לשניים. אך ההיסטוריה היא הרבה יותר מורכבת מזה. ויש פה אחריות של ישראל לאינתיפאדה השנייה. ישראל שבכל הצעה לפתרון הסכסוך מתנערת מזכות שיבה של הפליטים הפלסטינים, ומשאירה את זכות השיבה רק ליהודים, ובתוך כך ליהודים הצרפתים. ישראל שמנעה את פתרון הבעיה הפלסטינית היא אותה ישראל שהביאה גם לפילוג באירופה. זאת אותה ישראל שמנעה במשך שנים מכל מנהיגות מתונה פלסטינית להשמיע קול, היא בנתה משטר בובות בערים הגדולות בשטחים הכבושים, היא נלחמה באש"ף, היא מנעה מהחמאס לממש את נצחונו בבחירות הדמוקרטיות בגדה ועזה והיא גם מונעת היום ממנהיגים מתונים לעמוד על רגליהם. זאת מבלי לגרוע את האחריות מהמוסלמים באירופה ובעולם להבחין בין ביקורת על ישראל, לבין אלימות סימבולית ופיזית נגד יהודים, כחלק מאנטישמיות בעולם.


גם האלמנט המעמדי מטושטש בסדרה. תהליכי גנטרפיקציה לא מקבלים באמת את המקום שלהם בסדרה. נווה צדק, היא המקום שדרכו מטייל השחקן וסוכן הנדלן רפי אמזלג להסביר לנו על דירה ששווה 15 מיליון שח בנווה צדק. ולא פחות ולא יותר, אמזלג אומר שיש גזענות נגד עשירים וחזקים. מה אני אומר, כאילו ישראל לא הייתה המדינה עם הפערים הכי גדולים במערב. אבל דניאל סימון כאילו מתקן זאת, ומזכיר שישראל בחיים לא תתייחס לאשכנזים בארה"ב ותאמר להם לעלות לישראל, כמו שהיא אומרת ליהודים הצפון אפריקאים. שוב לקורבנות של הג'נטריפיקציה אין מקום. לא נשמע את הקהילה התימנית או שאר הקהילות שנדחקו החוצה. שוב הקטע של האתניות הצפון אפריקאית חשובה מאתניות אחרת. זה תהליך פירוק של הנרטיב המזרחי, שפעם ייצר סולידריות של מדוכאים.

אני מכיר ברצון של כחליל לתפוס את הנרטיב של יהודי צפון אפריקה שהיגרו לצרפת. למדתי רבות בצפייה בסרט. אך אני חושב שהמסגרת שהוא מציג, היא שוב תשובה אתנית לאפלייה אתנית. ראוי שבסרטים דוקומנטריים, נביא קולות חדשים, כמו ברגע הנדיר, של הסרט אשכנז של רחל לאה ג'ונס, שנכנס ח"כ זחאלקה ודיבר על הקיבוצים. נקודת המבט הזאת היא זאת שייסדה את קבוצת המזרחית המשותפת, שבאה לעשות חיבורים לא צפויים, איך דיכוי מתחבר ומתממשק.

העמדת ניסים סלמה בתוך מרכז השיח, הוא גם לכאורה הדמות הישראלית של יהודי צפון אפריקה שהיגרו מצרפת לישראל. הוא המקום שאליו אנו מביטים בסרט. הנקודה המרכזית של הדוקומנטרי. הוא צעיר, הוא ציוני, הוא לא ביקורתי, מחוץ לגבולות האתניות שלו, הוא חזק, ויכול לנסוע כמו אשכנזי ולהגר אם רוצה, והוא לא קורבן כמו אחיו ואחיותיו המזרחים. וכן, הוא זה שמנסה להשתיק את אחיו

יעקב עקיבא סלמה, יזם הייטק, שאומר שהוא "מהסס בין ש"ס למפלגה המאוחדת" וגם שישראל לא יכולה להעמיד את הביטחון מעל למוסר." הוא לכאורה מעניק לנו את האופוזיציה המרתקת בתוך השאלה הזהותית, והמוסרית שיהודי צרפת שוכחים לשאול בניאו-ציונות שלהם. אך יעקב עקיבא סלמה הופך שולי, כי הוא רק צד אחד, ואנו מתחברים לתא המשפחתי של ניסים סלמה, שמקבל ניראות מרכזית בכל שלושת הפרקים.

דבר אחד ברור מהסדרה, היא יוצרת את המשפחה הישראלית החדשה, שהיא ללא ערבים, חיה בין הדיאספורה לבין ישראל.

רון כחלילי, ממשיך להיות סוציולוג חשוב דרך העשייה הקולנועית, אך בתוך כך, כשאתה מבקש להשיג שיח מושתק, אתה לא יכול להשתיק שיח אחר, פלסטיני או מעמדי.

 

מאמרים על קולנוע ישראלי:

תרגום חדש לשיר של המשורר הטורקי אפה דויאן

הבוקר פורסם במוסך – מוסף לספרות תרגום שערכתי לשיר של המשורר הטורקי אפה דויאן. תודה לטל ניצן על עריכת התרגום! הכנסו לתוך המגזין ולקרוא גם תרגומים נוספים לשירה טורקית עכשווית מאת בז'אן מאטור, אפה דויאן ומוהסין ארדה.

על הפחד מבוחרי המפלגה הימנית קיצונית של הAFD בגרמניה

לאחרונה גיליתי ששני חברים שלי לא נוסעים למרחב הכפרי במקלנבורג וברנדרבורג, מסביב לברלין, בגלל פחד מבוחרי הAFD. כתבתי על כך טור.

 

פוסטים אחרונים

 

עברית טרייה על הסכין הזר [שיר]

Thank u Trjoman for the wonderful translation of my poem…
عبرية طازجة على السكين الأجنبية

ماتي شموئيلوف 
———
العبرية، تتنفس لغات أجنبية
تنقسم بداخلها
تثير فضولها
تتنافس معها
تخسر أمامها
تتصالح معها
تطعمها
تستمر معها
ولا يمكن إخراجها من داخلها
—-
هآرتس

גירסא מוקדמת של שיר שפירסמתי בספרי האחרון "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים" התפרסם בהארץ.

וגם הודעה משמחת:

 


הספר הוא חלום שמתגשם, מהדורה דו לשונית [גרמנית, עברית וגם שיר אחד בערבית שתירגם Nael Eltoukhy]. הוא מכיל שירים מכל ששת ספריי. ואפשר להלך בתוך השירה שלי שנכתבה משנת 2001 עד 2019. את הספר תירגם החוקר והמשורר יאן קונה, שיושב דווקא בירושלים. אני מודה למוציא לאור שלי מר. ריינר צימר וינקל שהאמין בי ונתן את האפשרות הנדיבה הזאת לאסוף את המיטב מכל ספריי בתוך ספר אחד עם כריכה קשה ועטיפה שלקוחה מעבודת הגרפיטי שראיתי בחיפה של Broken Fingers. אבוא לחגוג את הספר בדצמבר, נעשה איזה גאטרינג וקונגרגרציות בת"א וג'רוז.
איך שכחתי תודה ענקית למנקד האדיר Ephraim Parizada שברגעים האחרונים נכנס לפעולה, עזר סייע, הציע המון הצעות, שרק שיבחו את השירים. אני ממליץ על עבודתו בכל לשון של שבח!
👈תאחלו לי בהצלחה!
 

בלוז קדוש [שיר]

בלוז קדוש
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַבְּלוּז הַקָּדוֹשׁ שֶׁלָּךְ מִתְגַּלְגֵּל לִי בָּאָזְנַיִם
קוֹל שָּׂפָה שֶׁלִּפְנֵי הַשָּׂפָה
בְּכַמָּה מַאֲמָץ אֶת מְנַסָּה לְבַטֵּא מִלָּה
דְּעִי
כְּשֶׁנִּגְמָרוֹת הַמִּלִּים וּמַתְחִילוֹת הַשְּׁתִיקוֹת
שָׂם תִּמְצְאִי אֶת הַשִּׁירָה שֶׁלָּנוּ

השיר התפרסם לראשונה באסופה "100 משוררים כותבים השראה". יוזמת האסופה: טלי דביר לבנת. עורכת ראשית: ציפי שחרור.

הרעד של מרקל, הוא זה של יהודי גרמניה

עם עליית הימין הקיצוני, אני קורא מחדש את הרעידות של מרקל במאמר שפורסם במגזין אוסטרלי.

תושב"ע [שיר]

תושב"ע
———-
לזכרו של סלומון טקה ז"ל

מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לְהַמְתִּין
אוֹמֵר מַרְטִין לוּתֶר קִינְג ג'וּנְיוֹר
אֲנִי נָכוֹן לָמוּת אוֹמֵר מַנְדֶּלָה
אֵשׁ בַּפַּעַם הַבָּאָה אוֹמֵר בּוֹלְדְוִוין 
בְּכָל הָאֶמְצָעִים אִם יִדָּרֵשׁ זוֹקֵף מַלְקוֹלְם X
אֵיךְ זֶה לְהַרְגִּישׁ בְּעָיָה שׁוֹאֵל ו' א' דּוּ בּוֹיְז
רְאִיתֶן אֵיךְ אָדָם הוֹפֵךְ לְשִׁפְחָה וּלְעֶבֶד, מְיַשֵּׁר אֶת עֵינָיו 
פְרֶדְרִיק דַּאגְלַס