מבט אל הלא מוכר

כיצד ייתכן שכ-45 כפרים ברחבי הארץ עדיין אינם מוכרים ע"י המדינה ? כיצד ייתכן שמדינת ישראל מכנה את הבדווים שפעם שלטו בנגב "פולשים", ורואה בהם עניין לטיפול המשטרה ? כיצד ייתכן ששיעור תמותת התינוקות בקרב הבדווים גבוה בהרבה מזה שבכלל המדינה ? כיצד ייתכן שמדינת ישראל אינה מספקת חשמל לתושבים הבדווים, בעוד שקווי חשמל שנועדו לאחרים עוברים מעל כפריהם, כמסמנים אוטופיה שאינה בהישג ידם ?! כיצד ייתכן שכל הפסולת והזיהום הם מנת חלקם של תושבי הארץ המקוריים, ובינתיים באזור המרכז חוגגת הבורגנות הלבנה את העברת בסיסי הצבא והמתנחלים אל אדמות הבדווים ?! מי הוא זה שאינו מספק לבדווים בית ספר מעבר לכיתה ח' ושומר על עיוורונם ובערותם ?! מדוע מדינת ישראל מתאכזרת לשלושים אלף פלסטינים שנולדו בישראל ולא מעניקה להם אזרחות ?!

לסיים את המלחמה הקרה: התנגדות למלחמה עם איראן

שאול מופז הכריז בכנס הרצליה האחרון כי ישראל תתכונן "להנחית מהלומה צבאית באיראן". דבריו ביטאו את רצון ישראל להצטרף למערב ולבקר את שאיפות הגרעין של איראן. לא צריך להיות מנהיג מאבק עולמי נגד גרעון המזרח התיכון כמו מרדכי ואנונו על מנת להבין את ההשלכות ההרסניות הטמונות בגרעין. כמות המשאבים שישראל העבירה על מנת לפתח את מדיניות הגרעין שלה מעולם לא נדונה באמת על שולחן הכנסת. האזרחים נתנו את כוחם לריבון, אך הריבון לא ממש נתן דוח מקיף ומפורט על התנהלותו. כך האזרחים הפכו מיותרים בדמוקרטיה הישראלית. מיליארדי דולרים שהועברו למימון פרויקט הגרעין לא רק שלא נתנו ביטחון לתושבי מדינת ישראל, אלא רוששו את הקופה הציבורית. והכסף האדיר ממן בעצם את מירוץ חימוש האזורי.

הבעיה האשכנזית: על הספר "הבעיה העדתית בתיאטרון הישראלי"

במאמר דעה זה אנסה לעבור על המחקר בקווים כלליים, לשאול כמה שאלות ביקורתיות ולהסביר כיצד מחקר זה הוא חלק מהנרטיב המזרחי החדש.

על מזרחיות והקשר שבין חינוך וזהות

המיזרחים בישראל דוכאו דרך מערכת החינוך הציונית-אשכנזית שלא נתנה ועדיין לא נותנת לילדיה מצד אחד זווית חיובית על החיים במדינות ערב בפרט ובמיזרח התיכון בכלל ומצד שני לא נותנת לילדים התמודדות עם השוליות של זהותם במדינה של ריבוי תרבויות ללא רב תרבותיות. ארה"ב האזינה למחאות השחורים בארה"ב, שנשמכו משנות החמישים עד שנות השבעים והסכימה לכלול את הנרטיב השחור להיסטוריה האמריקאית ואת גיבורי התרבות, השירה, והספרות השחורה ועוד מכלול מרכיבים היוצרים ונותנים מענה לזהות השחורה בתוך הזהות האמריקאית הרפוליקאית-דמוקרטית.

ה"אחר" וספרי ההיסטוריה בבתי-הספר הממלכתיים

החינוך הממלכתי הישראלי אינו כולל את נקודת המבט של ה"אחר". ספרי ההיסטוריה למשל לא יכולים עדיין להילמד מנקודת מבט אחרת. הסיפור המקובל הינו ציוני-אשכנזי-יהודי,אליטיסטי המספר כיצד התהוותה המדינה מהעליה הראשונה ועד ימינו. ישנן עוד גירסאות לסיפור ההיסטוריה הציונית-אשכנזית-יהודית. ישנה ההיסטוריה המזרחית, וגם ישנה ההיסטוריה הפלסטינית, ישנה הההיסטוריה הפמיניסטית, ישנה הההיסטוריה ההומוסקאלית/לסבית, ישנה ההיסטוריה ה"עממית" ישנה ה"היסטוריה של האדם היחיד" ועוד כמה וכמה היסטוריות שנדחקו הצידה.

ברוכים הבאים אל המובן מאליו: ביקור בתערוכה "בושה" במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון

התערוכה "בושה", שהוצגה במקור במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, נפתחה בגלריה העירונית של תמרה ב-27 בינואר. המעבר של התערוכה, שאצר חנא פרח, אינו התקה פיזית בלבד. זו התקה למרחב-זמן אחר, שממקם את היצירות בהקשר אחר ושופך עליהן אור חדש. חולון, העיר הכל-ישראלית, סמל המעמד הבינוני היהודי, אינה היישוב הערבי תמרה. משטר הבושה שאנו הישראלים היהודים חיים תחתיו מעצם היותנו עם כובש אינו רלבנטי בתמרה.

"אני לא רוצה לייבא אמנות חיצונית": ראיון עם אחמד כנעאן וביקור בגלריה בתמרה

אחמד כנעאן ואני ישבנו בחיפה, בוואדי-ניסאנס. הוא בדיוק ביקר בתערוכת קרמיקה פיסולית של עאבד עאבדי. ישבנו בבוסתן מחוץ לגלריה, מתחת כנסיית סנט-לוקס. מסביבנו היו עצי תפוזים, ולפנינו כוסות יין מלאות למחצה. כל-כך הרבה פעמים עברתי ליד הגלריה הזאת, ומעולם לא הייתי בה.

איפה אתם לא רואים אתכם: על היעדר ייצוג מזרחי בספרות הישראלית

מדי שנה מעניקים קרן ראש הממשלה ומשרד החינוך מענק יצירה לספרות ע"ש לוי אשכול, המאפשר לזוכים להתפנות לכתיבה ויצירה. השבוע פורסמו שוב 14 הזוכים בתחרות. אפשר היה לשאול האם התרבות בישראל צריכה להיות כפופה לתחרות או שראוי לערב אלמנטים אחרים של הכרעה, כמו הגרלה למשל, או מדוע רק יוצרים ספרותיים יכולים לבחור יוצרים ספרותיים ואיפה מקומו של הציבור הרחב בבחירה זו. אך הדיון שלנו הוא אחר.

הקאסטה התחתונה

  המאבק המזרחי נגד הדיכוי הכלכלי, התרבותי והפוליטי של המזרחים בישראל לא מסוגל להשמיע את קולו בשל המאבק הפלשתיני, והוא מתועל לשדות זרים. הבעיה של המזרחים בישראל היא שהם כלואים בין שני כוחות שמייצגים סכסוך שהחל עוד לפני שהם "הועלו" לישראל. המזרחים, שחיו בקהילות הערביות/מוסלמיות במשך של יותר מ-1,000 שנה, לא רצו בסכסוך האשכנזי-פלסטיני. איןהמשך לקרוא "הקאסטה התחתונה"

אתר של אתניות דתית שולית: ביקורת על ספרו של נעם קצב

ספרו הראשון של הסופר הצעיר נעם קצב מנסה באופן מודע לעמוד בטריטוריה הדתית האתנית הישראלית ולמפות אותה. המיפוי הינו חלק מניסיון ערכי להתייחס למאבקי התרבות באתנוקרטיה הישראלית. אני מתעכב על שאלת האתניות, לא משום שהסופר הוא בנו של הנשיא משה קצב, או משום שהוא מייצג של הדור השלישי המזרחי. אני עושה זאת, דווקא משום השתלשלות העלילה המובאת לנו בסיפור. במבנה המעשים אנו מתוודעים לקורות יצחק, גיבור הרומאן, אשר עוקב אחרי סיפור חייהם של יצחקל'ה ורחל שמסמלים כוחות מיטונימיים מנוגדים שנאבקים על נפשו הספקנית. מחד הופיעה המיסטיקה הדתית, הפגאנית, חסרת המעצורים, שנעה בין קוטב הטירוף, לבין קוטב ההארה, שיוצגה על ידי יחצקל'ה (בן העשירים האשכנזי), ומאידך הופיע העולם החילוני, של רחל (עובדת הניקיון המזרחית-גרמנית), שנע בין הערכים הרוחניים והפיזיים הנכללים בתוך אהבת אמת, לבין הערכים הניהיליסטיים של עולם ללא גבולות.