ליצור היסטוריה יהודית-ערבית בברלין

שקט השתרר בקהל של 130 איש, כשהמשוררת ממוצא לובי-ישראלי, קראה למשורר הכורדי, מוסא עבדולקאדיר לקרוא את שירו "אפרין" המוקדש ליז'ידים בסוריה. להמשך המאמר.

השיר על העזיבה

זה קרה שנה אחרי שהגעתי לברלין. הרגשתי רגש עז לפרסם ספרון קטן של שירי אהבה ופרידה, וקראתי לו "פרידה בברלין". זאת למרות שבשנה הקודמת כבר פירסמתי את ספרי הרביעי. אולי זה היה החורף הראשון בצפון אירופה, ואולי זה הרצון לנצח את הבדידות שנחתה עלי, out of now where. בכל מקרה, עקפתי את כל המערכת הממסדית, בלי עותק שיתפרסם בנייר, בלי השקה ובלי יח"צ. פשוט ספר דיגיטלי, שעלה לאוויר במחיר שווה לכל פועלת ופועל.
אחד השירים מהספר, "המילים על העזיבה" ממשיך לנסוע רחוק. הוא הולחן על ידי הזמרת ניצן ברנשטיין, הוא פורסם בכתבי עת, במחקרים, בעיתונים, בתערוכות, ועכשיו המוזיאון היהודי בברלין מפרסמו כחלק מהתערוכה " A wie Jüdisch". אז לפעמים צריכים לעשות דברים בלתי רציונליים. זה מה שאני מנסה לומר פה. תודה למוזיאון. צילום: גל כדן. המשך קריאת הפוסט "השיר על העזיבה"

רשמים מסדנת כתיבה בפרנקפורט

טוב. הייתה סדנא מעולה שפתחה בתוכי צוהר למקום שארצה לפתח בגרמניה. תחילה בירכתי על נירות חנוכה, אכלתי סופגנייה ממש טעימה (בתמונה) ופתחתי בהקראת השיר שלי, בשלוש שפות, "על העזיבה":

"השיר יתחיל עוד מעט ליפול

כי

עזבתי את חיי הפיקדונות

למצוא חיים חדשים בברלין

דיברתי אנגלית שבורה, חמישה שקלים ליורו

סגרתי את הטלפון היהודי

נפרדתי מאּמי

מספריי

מאותיות אהבות חיי

חבריי" (פרידה בברלין, 2014)

סיפרתי בהתחלה על הפרויקט שאני עורך ביחד עם הסופר והעורך ירון אביטוב, "דברים שרואים מכאן: אנתולוגיה של יוצרים ישראליים בחו"ל". מה קורה לעברית שהופכת לשפת מיעוט? מהן הבחירות של המהגרים הישראלים בשאלות של שפה? האם הם מהגרים מכורח או מרצון? מה קורה לעברית כשהיא נזרקת לחופי האנגלית והגרמנית? מהו האופי של הספרות העברית שנכתבת מחוץ לישראל? ועוד ועוד שאלות שאין עליהן תשובות פשוטות אבל בכל זאת כמו ששם צחקנו, לא בכינו שנים (משפט נפלא של האדמו"ר מאיר אריאל זצ"ל).

בחלק השני עברנו לקרוא את השיר של יהודה עמיחי:

"וַהֲגִירַת הוֹרַי לֹא נִרְגְעָה בִּי.

דָּמִי מַמְשִיךְ עֲדַיִן לְשַקְשֵק בְּדַפְנוֹתַי

גַּם אַחַר שֶכְּבָר הֻנַּח הַכְּלִי עַל מְקוֹמוֹ.

וַהֲגִירַת הוֹרַי לֹא נִרְגְעָה בִּי.

רוּחוֹת זְמַן רַב עַל אֲבָנִים.

הַאֲדָמָה שוֹכַחַת צַעֲדֵי דוֹרְכים בָּהּ.

גוֹרָל נוֹרָא. קִטְעֵי שִֹיחָה אַחַר חֲצוֹת.

הֶשֵּג וּנְסִיגָה. לַיְלָה מַזְכִּיר וְיוֹם מַשְכִּיחַ.

עֵינַי שֶהִסְתַכְּלוּ זְמַן רַב לְתוֹך מִדְבָּר גָּדוֹל

וְנִרְגְעו מְעט. אִשָּה אֶחָת. כְּלָלֵי מִשְחָק

שֶלֹּא הִסְבִּירוּ לִי הֵיטֵב. חֻקֵּי כְּאֵב וָכֹבֶד.

עוֹד עכְשו לִבִּי, בְּקֹשִי יִשְֹתַּכֵּר

בְּלֶחֶם אֲהַבָתוֹ היוֹמְיוֹמִית. הוֹרַי בְּמוֹ הֲגִירָתָם.

עַל אֵם הדֶּרֶךְ, בָּהּ אֲנִי תָּמִיד יָתוֹם בְּלִי אֵם,

צָעִיר מִדַּי בִּשְבִיל לָמוּת, זָקֵן מִדַּי לְמִשְֹחָקִים.

וַעֲיֵפוּת חוֹצֵב וְרֵיקָנוּת הַמַּחְצֵבָה בְּגוּף אֶחָד.

אַרְכֵאוֹלוֹגְיה שֶל עָתִיד, בָּתֵי נְכוֹת

שֶל מַה הָיָה. וַהֲגִירַת הוֹרַי

לֹא נִרְגְעָה בִּי, וּמֵעַמִּים מָרִים לָמַדְתִּי

שָפוֹת מָרוֹת לְמַעַן שְתִיקָתִי

בֵּין הַבָּתִּים, אֲשֶר דּוֹמִים לָאֳנִיוֹת תָּמִיד.

וּכְבָר עוֹרְקַי וְגַם גִידַי כִּסְבָך

של חֲבָלִים שֶלֹּא אַתִּיר. וְאַחַר כָּךְ

מוֹתִי וְסוֹף לַהֲגִירַת הוֹרַי."

(מתוך האוסף "המקום שלא הייתי בו)

נתתי משימת כתיבה. לכתוב דף על סיפור או שיר שמתחיל במשפט "אני היגרתי ל…". הלכתי רגע החוצה. כשחזרתי מצאתי את הנוכחים כותבים במרץ והיה שקט מפליא. אפשר היה לשמוע את המוזיקה של הכתיבה. קראנו ביחד סיפורים חדשים לגמרי שנכתבו מההריון של הסדנא. סיפורים ושירים שדיברו והסבירו על מה קורה מעבר לגבולות המילה, לגבולות השפה, לגבולות ההגירה.

הכרתי חבורה חדשה של חברים וחברות חלקם ישראלים וחלקם גרמנים וחלקם יהודים מכל רחבי תבל. בסוף הערב טיילנו בעיר היפה, הגענו לטירה מוקפת אגם דומם וחשיכה מוארת באורות עם ציורי ילדים המוטבעים הפנסים. פתאום התגעגעתי לבתי, שהיא הדבר החשוב בחיי.

תודה לרננה וטל וכל הספרייה העברית בפרנקפורט/ The Hebrew Library in FFM

"קובץ סיפורים מרתקים שחייבים לקרוא."

ספר הסיפורים הראשון שלי, הוצאת זמורה ביתן, 2014

אלון בכר – מבקר ספרות ושירה על ספר הפרוזה שלי מקלחת של חושך וסיפורים נוספים : "

אני אוהב ספרים עם סיפורים קצרים, זה מרגיש כאילו אני קורא עשרות ספרים בבת אחת, וכמו שיריו הנפלאים של מתי שמואלוף , גם סיפוריו בספר זה נקראים בשקיקה , הם אמנם קצרים אך יש בהם הכל, התחלה אמצע וגם סוף ואפילו תובנות ומחשבות וגם הרבה בין השורות .
שלל דמויות, חלקן מושלמות וחלקן פגומות, מספרות על בליל מעשים ורגשות ואף על פי שחלקן בדויות הן מהלכות עלינו קסם. ספר נפלא הנקרא בשקיקה , הקריאה בו זורמת , העיניים ננעצות במילים שחודרות מלב אל לב, קובץ סיפורים מרתקים שחייבים לקרוא."  לרכישת הספר.

נעים להכיר: ראיון על תהליך הכתיבה

פנו אלי באתר סלונט להתראיין על תהליך הכתיבה.

באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שיש לך את זה?

התחלתי לכתוב בגיל 16 על מחברת צהובה, עם שוליים מקומטים, עם חיים מנגן לצדי בגיטרה אקוסטית שחוקה והנעורים העניקו לנו אופק עדין כמו פלסטלינה, ללא מחשבות על עבודה או הישרדות, רק תכנונים איך להוריד לאדמה ענני מחשבות. בינינו, אני עדיין מלא ספקות לגבי הכישרון כתיבה שלי. למרות שפרסמתי מעל שבעה ספרים ועוד כמה מתוכננים.

בילדותך, רצית להיות אמן, סופר?

בפסיכותרפיה אמרו לי שהמצאתי את דמות האמן בכדי להגן על הילד השביר, חסר השרירים והחוסן. נדמה לי שסיפרתי סיפורים כמו כל הילדים, רק שבמקרה שלי לא הפסקתי, המשכתי לחלום, כשהילדים הלכו לשחק במשחק אחר.

אתה מחובר לילדותך בכתיבתך?

לאחרונה יותר. במיוחד לאחר שנולדה בתי הראשונה. ואני מברך בשירה, כל זיכרון שנפתח לאורך, ומתפרש לרוחב, שמעניק איזה ממד נוסף להוויה המצומצמת של ההווה.

באיזה עיניים אתה רואה היום את שיריך/כתביך הראשונים?

הכתיבה היא נחש עצום שקשה להשתלט עליו. ככל שהזמן עובר, יש רצון להיות פשוט יותר, ולתת למילים להוביל את הקוראים לתוכן. אך בהתחלה היה רצון להשתמש בכמה שיותר אפקטים שידהימו, יכו ולעיתם אף יכאיבו לקורא.

האם אתה כותב במכה אחת?

לעיתים זה מתפרץ במכה אחת, לעיתים זה מתחבר לשירים אחרים. אבל במשך תקופה ארוכה עוד לפני העריכה וההגהות, אני עורך את המכות האלו, ומנסה לנקות את המילים המיותרות.

מיהו הגיבור שלך שמופיע בשירים/בסיפורים?

בסיפורים, לוקח לי הרבה זמן למצוא את הגיבור. אבל כשאני מוצא אותו הוא מוביל את הסיפור. לעיתים זאת דמות מהמאה החמישית לפני הספירה [למשל הסיפור שכתבתי על אשתו של סוקרטס בספר הסיפורים הראשון] לעיתים זה רוח רפאים, לעיתים, זאת אישה שהייתה חברה של הזמר הכי מפורסם בעיר. השמות של הגיבורות מעניקות לי את עולמן, כמו זרע שחופן בתוכו חורשה שלמה.

מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?

אני מחפש את הקול הייחודי שלי. אבל לא פעם אני לוקח השראות ממבנים שכבר נבנו. למשל השיר “למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים” שעד היום לוקח אותי לאסופות חדשות, הוא בעצם עיבוד לשיר “למה אני לא כותב שירי אהבה אמריקאיים” של אמירי ברקה המנוח.

האם אתה מסוגל לא לכתוב?

כן. לעיתים בחופשות, או בתקופות אחרות, אני נותן לואקום למשוך חוויות פנימה, לפני שאני חוזר לכתוב. וגם עכשיו נוצר מצב, שאני כותב באנגלית וגרמנית לפרויקטים בינלאומיים ועוזב לרגע את הסצינה של השירה והספרות בעברית. וזה לוקח את כל זמני.

איזה ז’אנר מדבר אליך?

אני אוהב להתנסות. בהתחלה כתבתי, אחר כך עשיתי מוזיקה, תיאטרון, ציירתי, חזרתי לשירה, עברתי לפרוזה, והיום אני כותב תסכית לרדיו, רומאן…

איפה אתה כותב?

שירים בכל מקום. אבל אני מזל סרטן. אוהב להיות בבית. בשולחן הכתיבה שלי.

אפשר לקבל תיאור של סביבת העבודה שלך?

עכשיו בדיוק החלפתי שולחן כתיבה. המגירות שלו עדיין ריקות. מולי יש תמונות של אנשים יקרים שעזבו את העולם. פרפרים שנחנטו והושארו באחת הדירות שהתגוררתי בהן. פירמידה קטנה ושעון על ציור ילדים, שקיבלתי מהאמן שחר סריג. מנורת שולחן מאביקה, מדפסת אדומה שעובדת קשה לאחרונה, כי אני אוהב לקרוא מדפים מודפסים ופחות מהמחשב. והכי חשוב הרמקולים שנותנים פסקולים לסרטים שאני כותב.

מי השפיעו על כתיבתך? אישיותך?

אני חושב שההשפעות הכי גדולות לכתיבה הן הספרים שאהבתי לקרוא והניסיון שלי לכתוב בבלוז/ג’אז שלי. קראתי לאחרונה את “הבית ברחוב הקרפיונים”, של  משה גבריאל בן יעקב שמאוד מאוד אהבתי. והוא נתן לי רעיון לאיזה רומאן שאני עובד עליו עכשיו. אני חושב שהאישיות שלי היא תמונת מראה להוריי, שפיג’יי הארווי קשקשה במסקרה שלה על הזכוכית, רגע לפני שהיא שברה את הגיטרה בהדרן.

מה או מי גורם לך השראה?

אני מנסה ללכת אחרי היד, היא מרימה מהנייר הריק את מבני הענק, ואני מנסה כמו ילד לחבר את הנקודות שהיא מעניקה לי.

האם ואיך אתה מצליח לשמור על משמעת כתיבה?

חצי שבוע עבודה רגילה, חצי שבוע כתיבה. זה לא פשוט במערכת יחסים, או כאבא. אבל זאת הדרך שבה אני מתנועע כבר הרבה שנים. בתוך כך, כתיבה היא גם קריאה גם עריכה וגם הפקה של פרויקטים אמנותיים. איתן גרין פעם נכנס לשיעור הכתיבה הדרמטית באוניברסיטת תל אביב שבה למדתי לתואר ראשון בתיאטרון, ואמר לנו, אתם מסתובבים בעיר ואומרים שאתם כותבים, אבל מי ממכם ויתר על התענוגות של החיים, בכדי להשקיע את כל כולו בכתיבה. המשפט הזה הולך איתי. צריך להיפרד מהנאות, בכדי לשקוע באמנות.

האם כתיבה בסביבה מרעישה אפשרית עבורך?

כן. העיקר שאני בתוך העלילה.

יש לך טקס שאתה עושה לפני כתיבה? אמונות טפלות?

כן. בודק את חשבונות הבנק. חחח

איזה מנהגים מגונים יש לך בכתיבה שהיית רוצה להיפטר מהם?

חוסר האפשרות לשתף אחרים. אני רוצה להיות מסוגל לשתף כמה שיותר אנשים בתהליך הכתיבה.

במה אתה עסוק עכשיו?

אני עסוק כרגע בתסכית שאני כותב לרדיו הגרמני. בנוסף בשנה הבאה תצא לאור אסופת שירים מכל הספרים וגם חדשים, שיתורגמו לגרמנית. ויש עוד פרויקטים סודיים שאני עובד עליהם, ושברגע הנכון אספר עליהם ברבים.

האם אתה דומה לדמויות שלך?

אני מקווה שלא. הדמויות שלי סובלות ועושות מעשים שלא אעיז לעשות.

עם איזה משורר היסטורי היית רוצה לדבר?

גבריאל בלחסן.

אתה זוכר שורה בעל פה מכל מה שכתבת? משהו?

הגיע הזמן לומר, הדיכוי לא הסתיים,

האדמה לא מזרח תיכונית….

"עברית מחוץ לאיבריה המתוקים": ספר געגוע ותהייה קיומית מעוררי מחשבה ורגש

עוד ביקורת נפלאה על ספר השירים השישי שלי "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים" בהוצאת פרדס. תודה לדורון בראונשטיין בבלוג "חי בתרבות".  על הספר.

חינוך לנוודות בשירה [שיר]

היום בעיתון ידיעות אחרונות.

חִנּוּךְ לְנַוָּדוּת בַּשִּׁירָה

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת הַאִם אֲנַחְנוּ מִתְכַּוְּנִים לְהִשָּׁאֵר פֹּה
כְּאִלּוּ גָּדְמוּ לַחַיִּים אֶת הַיָּדַיִם
שֶׁיִּמְשְׁכוּ אוֹתָנוּ לַמַּסָּעוֹת
לִבְרֹחַ מִשּׂוֹנְאֵי הַזָּרִים הַפַּטְרִיוֹטִים לַשִּׂנְאָה
לְהִתְאַהֵב בַּמָּקוֹם הַזֶּה וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לָאֵיבָה
אַתְּ שׁוֹכַחַת שֶׁהַתְּפִלָּה נוֹעֲדָה
לְהִתְנַגֵּד לַנֶּצַח, לְעָתִיד, לַדְּמָמָה וְלַכְּלוּם
וְלִמְתֹחַ אֶת הַמִּלָּה שַׁיָּכוּת
עַד שֶׁתִּהְיֶה לַנָּחָשׁ הַבּוֹלֵעַ אֶת זְנָבוֹ