שירת המחאה והיאוש: המגמה הפוליטית בשירה הישראלית החדשה


 
| עם התגים | כתיבת תגובה

מזרחי בברלין

פעם ראשונה בחיי מעלה מופע פואטי מוסיקאלי במשך שלושה ערבים רצופים בירושלים. כשהייתי קטן האזנתי למופע של גפן וליטני ולא דמיינתי שגם אני יוכל להעלות שירים לצד המוזיקה הנפלאה של היוצר גלעד רוט לכדי הופעה שלמה. אבל השירים יכולים להוביל אותך לתוך החדר של סטאלקר והנה המשאלות הפנימיות שלך מתגשמות. 

בואו לג'רוז בשלישי, רביעי וחמישי, בתשע בערב, רחוב חולדה הנביאה תשע (מה שהיה פעם שושן) תהנו איתנו.😃 


כך נכתב על ההצגה:

"מזרחי בברלין" הוא מופע אינטימי מאת המשורר והסופר מתי שמואלוף. מה קורה ליוצר שעובר למקום שבו השפה שהוא דובר היא שפת מיעוט – שפה אינטימית, סודית כמעט – אחרי שנים שכתב בשפת הרוב? מה הקשר בין יצירתו של כותב ישראלי היושב בברלין לבין היצירה של סופרות וסופרים יהודיים בשאר התפוצות בעולם?

שמואלוף יספר על הנסים והנפלאות שקרו לו בעיר מושבו, ועל הקשר שבין היותו מזרחי, בן לאם ילידת בגדד, לאירופה. הוא ישוחח על האופן שערבים תושבי ברלין תופסים אותו לעומת המבט של אירופאים עליו, ועל הקשר שבין ישראלים-מזרחים ומזרח-גרמניות. עוד יעלה שמואלוף את השאלה האם כל הישראלים החיים בברלין הם בעצם מזרחים, ואיך נראים החיים כשאתה יושב במערב וארצך במזרח. ועוד שאלה: והאם יש גבולות בכלל בעידן האינטרנט? לצד שמואלוף יופיע המוזיקאי גלעד רוט, שינגן בסקסופון.

"ופיספסתי את הדרך לליבו" ו"והיינו כלבי רוח"

| עם התגים , , | כתיבת תגובה

שלוש הקראות בין ברלין, ירושלים ובחזרה

שמח על כמה הקראות צפויות ומתרגש במיוחד כלפי הפסטיבל בירושלים.

מי שנמצא/ת בברלין מוזמנים/ות לשמוע את הופעתי בחאפלה הפואטית #9 בברלין, ביחד עם הצ'לן הטורקי צרפתי אניל [13.5].

משתתף השנה בפסטיבל מוסררה מיקס 2017 ביחד עם המוזיקאי המחונן גלעד רוט 8-6 בחודש יוני. המופע יעסוק בדרך שנמתחת בין ברלין ובחזרה.

10.8 חאפלה פואטית #10 בברלין.

11.8 ביוני ארצה על הספרות הדיאספורית בהרצאה בברלין בכנס שעורכת ד"ר פניה עוז זלצברגר, של בוגרי מכון יהודי.

 

  • הקשיבו לאלבום החדש של גלעד רוט:
| עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

לא היינו צריכות להכנס למלחמה הזאת.

 

לא היינו צריכות להכנס למלחמה הזאת

לא היינו צריכות להכנס למלחמה הזאת. היה לנו את הכול. הבתים שלנו הזדקרו מעלה. משפחה הצטופפה למשפחה. חיינו בין הגרנד קניון לבין החניון של כל משפחה. שלחנו את הילדים שלנו לבית הספר. הם חזרו מאושרים עם הילדות ביחד. הילדים קיוו שהם יעברו אותנו, יהיו יותר טובים מאיתנו. הילדים רצו להגיע, כמו המגדלים שבנינו, מעלה מעלה, לגעת בעושר העצום ששמור למעטים. רצינו להגיע למקומות שלא הגענו לפני כן, אבל לא למדנו לחיות ביחד בלי מלחמה.

לא היינו צריכים להיכנס למלחמה הזאת, שהותירה את הילדים שלנו יתומים ושלקחה את ההורים שלנו הרחק, למקומות שרק במותנו נכיר. הילדים שלנו לא משחקים עכשיו בשימחה. הם עצובים. הם מרגישים שיבש החלב בשדינו. הם יודעים שנגמרה המלחמה, ולא השאירה שום התחלה חדשה. אי אפשר להתחיל באבל. אי אפשר לבנות, לאהוב ולהזדיין כשהלב אבל, וחמוץ, וכולנו מתפזרים לכל רחבי העולם, מתדפקים על דלתות סגורות.

לא היינו צריכים להכנס למלחמה הזאת, אבל היא הגיעה כמו המלחמה ההיא, עם אלפי הרוגים, שרופים, חרוכים, עולים השמימה בקינת אבק אדם. הלבנים בבניינים חושפים את השלד, עם העיניים העייפות, זה שרצה כל כך לחיות. כל העיר שנהרסה לגמרי, מי יבנה אותה, האם שוב ניתן לעם אחר לבנות אותה, כי היינו עייפים מדי, כי לא היינו לנו גברים שיעמיסו על הגב את שקי הלבנים, כי השארנו את כל הגברים שלנו מפוזרים במדינות שלא הכרנו, במדינות שהיינו צריכות לבקר כתיירות ולא כיתומות מקוננות. נשארנו רק כתם כהה של נשים, שמקונן על כל מה שעזב את הרחם ונמחק.

ילדים מסתובבים בלי אבא, בזמן שאימא שלהם נאנסת על ידי חיילי האוייב. ומי שרואה את המחזה הנורא הזה, יודע שרק זעם יולד ברחם של הנאנסות. ובכל בתוך העשן העולה אל שמים חסרי אלים. בתוך העננים האלו כבר לא רובצת תקווה. אין תשובה לנשים הבודדות האלו שצריכות להתחיל את כל הכול מחדש, בלי ילדיהן, בלי בני הזוג, עם זיכרון של עולם פורח ושוקק חיים, שרק מכאיב וגוזל את הגעגועים שלהם.
אבל אני לא אחת מאלו שבוכה. מעולם לא האמנתי באלוהים. ואם האמנתי באלוהים, הוא כזה שלא נותן תקווה. אלוהים מהסוג הכי חסר אלוהים שיש. אלוהים שברא והלך. אלוהים שלא איכפת לו. אלוהים שברא את ההרס, כמו שברא את היופי, אלוהים שברא את האלימות, כמו שברא את האהבה, אלוהים שברא את הנקמה, כמו שברא את השלווה. הכול הולך יד ביד.

| עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

מדרש לתרגום חופשי מאת אלון בר

תרגום חופשי | אלון בר

אִמָּא, תְּתַרְגְּמִי לָהּ אֶת מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר
– "אִבְּנִי אַלּוֹן הוֹמוֹ"
אִמָּא תַּגִּידִי לָהּ אֶת זֶה עוֹד פַּעַם
אִבְּנִי אַלּוֹן הוֹמוֹ
אָח יָא אִמָּא כַּמָּה שֶׁהַהוֹמוֹ
מִתְגַּלְגֵּל לָךְ יָפֶה בֵּין הַשְּׂפָתַיִם
תַּגִּידִי לָהּ עוֹד פַּעַם
אִבְּנִי אַלּוֹן הוֹמוֹ
תַּגִּידִי לָהּ אִמָּא, שׁוּב, עַד שֶׁאֶתְרַגֵּל
עַד שֶׁאֹהַב אֶת שְׁמִי לִשְׁמֹעַ מִתְנַגֵּן
וְלֹא רַק בֵּין עֵינַיִךְ,
עוֹד, אִמָּא

מתוך ספרו החדש של אלון בר, ״כל יום דבר נופל״ (בהוצאת הליקון ואפיק)

השיר של אלון בר, מציג בפנינו את הקוויריות המזרחית. הזהות המינית מתחברת למרכיב הערבי בזהות הדורות החדשים של צאצאי היהודי-הערבים, שהיגרו לישראל. אלון בר מבקש מאימו, שתגיד לסבתו בערבית, שהוא הומו. והבקשה הזאת היא דרישה כפולה להכרה, להמשך המסורת של סבתו ואימו. המשורר משתמש בשפה של אימו, בכדי לתקשר עם סבתו, שהיא השריד של החיים היהודים-ערבים במדינות ערב. אט אט בשיר, אנו מגלים שהמשורר עצמו, מבקש לשמוע את הדברים בכדי שיתרגל אליהם. הוא רוצה בעצם לשנות את העבר של המשפחה שיכירו בזהות המינית שלו, מבלי לעזוב את השפה הערבית. ובו בזמן הוא מבקש לקחת את העבר לתוך הזהות המינית שלו וללכת הלאה אל העתיד.

| עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

מדרש תורת החיתוכים לשבא סלהוב

 

שבא סלהוב, תורת החיתוכים, 2011.

 

השיר של שבא סלהוב, עומד על קצה האירוניה, שבין מבט פוסט קטסטרופאלי בדיבור עם ציון, לבין האיום האפוקליפטי שהכתיבה מתאיינת. אנו מביטים על גודש של איומים, איומים שציון תוחרב מתוכה ומבחוצה לה, והאיום שבו המשוררת לא תכתוב וכך נתרוקן מהשירה. הפוליטי והאמנותי הם קוים מקבילים המושפעים מהמציאות החברתית. האירוניה היא השמן של המנוע הזה. במידה ולא הייתה אירוניה, זה היה הופך לשירה של מכונת ירייה גם החוצה אל קינת ציון וגם פנימה אל קינת המשוררת. ההומור מוריד את הפאתוס, של כתיבה תנכית בימינו, אל תוך הבקשה לדיאלוג. הרצון של המשוררת, שציון תדבר איתה, הוא תשוקה מגדרית, מטריאלית למסירת, לא רק מהישן לחדש, אלא גם מהחדש לישן. המשוררת דורשת בדיאלוג, כדרך יציאה מהמצב.

| עם התגים | כתיבת תגובה

גם לגברים יש זוג פטמות שמתקשות בתשוקה

עדי נס, ללא כותרת, 1996

עדי נס, ללא כותרת, 1996

גם לגברים יש זוג פטמות שמתקשות בתשוקה

בכל פעם כשהם מבקיעים גול, קופצים, רוקדים ומנשקים אחד את השני,
אני חושב על זה שגם לגברים יש זוג פטמות שמתקשות בתשוקה,

גם לחיילים יש זוג דדיים לא סימטריות, כשהם מביטים במראה,

גם לזכרים יש זוג שדיים שקופצות, כשהם רצים בחוף בהכנה לצבא,

גם החזה של הקשוחים ביותר, מרקיד מילים בלב זכר מאוהב.

| עם התגים , , , | כתיבת תגובה