גלות [שיר]


גלות יוצרת גלות,
גלות כותבת גלות,
גלות מוחקת גלות.

| עם התגים , , , | כתיבת תגובה

בכל פעם שאת הולכת ממני [שיר]

בכל פעם שאת הולכת ממני

רק שאתה רחוק ממני
אני מבינה את זה
איך מילה שגדלה אלפי קילומטרים ממני
הגיעה כל כך קרוב
אני רואה אותיות שמביטות החוצה
אני יודעת שהם לא פגשו גלות כמו שלנו
נכון, לא הכול מושלם, היו לנו את הריבין שלנו
ברחובות שפות זרות
אבל לא הסרנו לב מלב

| עם התגים , , , | כתיבת תגובה

סיפור לבן זונה בארה"ב | שירים מגיעים למרוקו | תערוכת "דיו שחור" של מיכה שמחון

הסיפור שלי "סיפור לבן זונה" מתוך ספרי "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים" בהוצאת זמורה ביתן תורגם ונערך בצורה חדשה במיוחד למגזין "CONSEQUENCE" בניו יורק. 

עדיין לא ביקרתי במרוקו, אבל הנה שיריי הגיעו. כייף. זאת בתוך ספרה של המשוררת החיפאית שאדיה חאמד על הפואטיקה של השירה המזרחית בישראל שהתפרסם בחודש פברואר 2017 בהוצאת הספרים מרסם ברבאט במרוקו! תוכלו לראות בצילומים המצורפים שהיא שלחה, שהיא כתבה על היצירה של עדי קיסר, אלמוג בהר, ערס פואטיקה ושירתי

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אני מאד מתרגש להזמין אתכם לפתיחת תערוכת היחיד החדשה שלי: דיו שחור – דיוקנאות של משוררים מזרחיים, שהיא תערוכת ההמשך של דיו שחורה שהוצגה בשנה שעברה והיתה על דיוקנאות של משוררות מזרחיות. הפתיחה תתקיים ביום חמישי ה22.6.17 בשעה 20:00 בגלריה 4 ברחוב פלורנטין 4 בתל אביב. אשמח מאד לבואכם! עראק ואוזו כבר מחכים… יהיה שמח!

בנוסף, דיוקן שלי בתערוכת משוררים מזרחים חדשה של מיכה שמחון, "דיו שחור". לכו להשקה.

גלעד רוט ואנוכי, רגע לפני המופע הראשון של "מזרחי בברלין" בפסטיבל מוסררה מיקס 17 בג'רוז

דבר אחרון, צפו בקטעים מתוך שני שירים מהמופע שלי "מזרחי בברלין". השירים יופיעו בספר "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים" שייראה אור בספטמבר-אוקטובר בהוצאת פרדס. אעדכן על השקות

| עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

שירת המחאה והיאוש: המגמה הפוליטית בשירה הישראלית החדשה


 
| עם התגים | כתיבת תגובה

מזרחי בברלין

פעם ראשונה בחיי מעלה מופע פואטי מוסיקאלי במשך שלושה ערבים רצופים בירושלים. כשהייתי קטן האזנתי למופע של גפן וליטני ולא דמיינתי שגם אני יוכל להעלות שירים לצד המוזיקה הנפלאה של היוצר גלעד רוט לכדי הופעה שלמה. אבל השירים יכולים להוביל אותך לתוך החדר של סטאלקר והנה המשאלות הפנימיות שלך מתגשמות. 

בואו לג'רוז בשלישי, רביעי וחמישי, בתשע בערב, רחוב חולדה הנביאה תשע (מה שהיה פעם שושן) תהנו איתנו.😃 


כך נכתב על ההצגה:

"מזרחי בברלין" הוא מופע אינטימי מאת המשורר והסופר מתי שמואלוף. מה קורה ליוצר שעובר למקום שבו השפה שהוא דובר היא שפת מיעוט – שפה אינטימית, סודית כמעט – אחרי שנים שכתב בשפת הרוב? מה הקשר בין יצירתו של כותב ישראלי היושב בברלין לבין היצירה של סופרות וסופרים יהודיים בשאר התפוצות בעולם?

שמואלוף יספר על הנסים והנפלאות שקרו לו בעיר מושבו, ועל הקשר שבין היותו מזרחי, בן לאם ילידת בגדד, לאירופה. הוא ישוחח על האופן שערבים תושבי ברלין תופסים אותו לעומת המבט של אירופאים עליו, ועל הקשר שבין ישראלים-מזרחים ומזרח-גרמניות. עוד יעלה שמואלוף את השאלה האם כל הישראלים החיים בברלין הם בעצם מזרחים, ואיך נראים החיים כשאתה יושב במערב וארצך במזרח. ועוד שאלה: והאם יש גבולות בכלל בעידן האינטרנט? לצד שמואלוף יופיע המוזיקאי גלעד רוט, שינגן בסקסופון.

"ופיספסתי את הדרך לליבו" ו"והיינו כלבי רוח"

| עם התגים , , | כתיבת תגובה

שלוש הקראות בין ברלין, ירושלים ובחזרה

שמח על כמה הקראות צפויות ומתרגש במיוחד כלפי הפסטיבל בירושלים.

מי שנמצא/ת בברלין מוזמנים/ות לשמוע את הופעתי בחאפלה הפואטית #9 בברלין, ביחד עם הצ'לן הטורקי צרפתי אניל [13.5].

משתתף השנה בפסטיבל מוסררה מיקס 2017 ביחד עם המוזיקאי המחונן גלעד רוט 8-6 בחודש יוני. המופע יעסוק בדרך שנמתחת בין ברלין ובחזרה.

10.8 חאפלה פואטית #10 בברלין.

11.8 ביוני ארצה על הספרות הדיאספורית בהרצאה בברלין בכנס שעורכת ד"ר פניה עוז זלצברגר, של בוגרי מכון יהודי.

 

  • הקשיבו לאלבום החדש של גלעד רוט:
| עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

לא היינו צריכות להכנס למלחמה הזאת.

 

לא היינו צריכות להכנס למלחמה הזאת

לא היינו צריכות להכנס למלחמה הזאת. היה לנו את הכול. הבתים שלנו הזדקרו מעלה. משפחה הצטופפה למשפחה. חיינו בין הגרנד קניון לבין החניון של כל משפחה. שלחנו את הילדים שלנו לבית הספר. הם חזרו מאושרים עם הילדות ביחד. הילדים קיוו שהם יעברו אותנו, יהיו יותר טובים מאיתנו. הילדים רצו להגיע, כמו המגדלים שבנינו, מעלה מעלה, לגעת בעושר העצום ששמור למעטים. רצינו להגיע למקומות שלא הגענו לפני כן, אבל לא למדנו לחיות ביחד בלי מלחמה.

לא היינו צריכים להיכנס למלחמה הזאת, שהותירה את הילדים שלנו יתומים ושלקחה את ההורים שלנו הרחק, למקומות שרק במותנו נכיר. הילדים שלנו לא משחקים עכשיו בשימחה. הם עצובים. הם מרגישים שיבש החלב בשדינו. הם יודעים שנגמרה המלחמה, ולא השאירה שום התחלה חדשה. אי אפשר להתחיל באבל. אי אפשר לבנות, לאהוב ולהזדיין כשהלב אבל, וחמוץ, וכולנו מתפזרים לכל רחבי העולם, מתדפקים על דלתות סגורות.

לא היינו צריכים להכנס למלחמה הזאת, אבל היא הגיעה כמו המלחמה ההיא, עם אלפי הרוגים, שרופים, חרוכים, עולים השמימה בקינת אבק אדם. הלבנים בבניינים חושפים את השלד, עם העיניים העייפות, זה שרצה כל כך לחיות. כל העיר שנהרסה לגמרי, מי יבנה אותה, האם שוב ניתן לעם אחר לבנות אותה, כי היינו עייפים מדי, כי לא היינו לנו גברים שיעמיסו על הגב את שקי הלבנים, כי השארנו את כל הגברים שלנו מפוזרים במדינות שלא הכרנו, במדינות שהיינו צריכות לבקר כתיירות ולא כיתומות מקוננות. נשארנו רק כתם כהה של נשים, שמקונן על כל מה שעזב את הרחם ונמחק.

ילדים מסתובבים בלי אבא, בזמן שאימא שלהם נאנסת על ידי חיילי האוייב. ומי שרואה את המחזה הנורא הזה, יודע שרק זעם יולד ברחם של הנאנסות. ובכל בתוך העשן העולה אל שמים חסרי אלים. בתוך העננים האלו כבר לא רובצת תקווה. אין תשובה לנשים הבודדות האלו שצריכות להתחיל את כל הכול מחדש, בלי ילדיהן, בלי בני הזוג, עם זיכרון של עולם פורח ושוקק חיים, שרק מכאיב וגוזל את הגעגועים שלהם.
אבל אני לא אחת מאלו שבוכה. מעולם לא האמנתי באלוהים. ואם האמנתי באלוהים, הוא כזה שלא נותן תקווה. אלוהים מהסוג הכי חסר אלוהים שיש. אלוהים שברא והלך. אלוהים שלא איכפת לו. אלוהים שברא את ההרס, כמו שברא את היופי, אלוהים שברא את האלימות, כמו שברא את האהבה, אלוהים שברא את הנקמה, כמו שברא את השלווה. הכול הולך יד ביד.

| עם התגים , , , , | כתיבת תגובה