להורדה: נאמנות באמנות

אסופת "נאמנות באמנות" בעריכת כתב העת מעין, ניתנת להורדה חינמית, וכוללת את השיר שכתבתי באודסה. קיראו והורידו עוד כתבי עת באתר המצויין של "מעין".

| עם התגים , , , | כתיבת תגובה

ההשקה הברלינאית של המשוררת החיפאית מיטל ניסים עם הוצאת ספרה השני "עובדת קבלן"

ביום שלישי [4.4] הנחיתי את השקת ספר השירה השני של המשוררת החיפאית מיטל ניסים. נולדתי בחיפה, ואני מכיר פינות רבות בשירתה של מיטל ניסים, עוד כשערכה את כתב העת מאגמה בתחילת שנות האלפיים ומתרגש מאוד. כך כתבתי בהעוקץ על שירתה:

המורה עובדת קבלן, וגם המשוררת

כותרת הספר החדש של מיטל נסים, "מורה עובדת קבלן", הוא מראה לאובדן דרך. לא במקרה אשה כותבת אותו: ההידרדרות שמתוארת בספר שייכת לנשים – גם בתוך המקצוע של ההוראה, שהייתה פעם מקצוע גברי יוקרתי אך לאחר שהם עזבו השכר ירד והיוקרה התמעטה; אולם התהליך הרחב יותר, הוא ההשתלטות הטוטאלית של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, שבה אין הבדל בין הוראה לבין מקצועות אחרים. ואם אפשר להפוך עובד ניקיון לעובד קבלן חסר זכויות, שמחדשים מדי שנה את החוזה שלו ומתעמרים בו בדרכים מגוונות, הרי שאפשר גם להפוך מורים לעובדי קבלן. גם אני הייתי מורה עובד קבלן, ואני מכיר טוב מאוד את היעדר הזכויות של עובדי קבלן, מה שהסופר דאגלאס קופלנד קרא פעם ״מקג'ובים״ – עבודות שאי אפשר להתפרנס מהן ואין בהן עתיד תעסוקתי.

אך הדיון של מיטל ניסים אינו רק בדיני עבודה החשובים להישרדות של משפחה. היא מדברת על השירה כמטאפורה למקום שמחנך את העם ושמאבד את מקומו, דווקא בשל היעדר המשמעות של הוראה בימינו.

 

הבטחה

אִם תִּהְיִי יַלְדָּה טוֹבָה

עוֹד וָעוֹד וָעוֹד

וְתַעֲשִׂי כְּאִלּוּ אַתְּ אוֹהֶבֶת סְטִירוֹת

הזַּמְַן יעַבֲ ֹר

וְאָז יַעֲבִירוּ אוֹתָךְ לְמִשְׂרַד הַחִנּוּךְ

וְהַשָּׂכָר יעֲַלֶה יפֶָה

האשה מתעדת את התהליכים של ההתרוששות בשל הביזה, כי אם מישהו הופך אותך לעובד קבלן הוא מרוויח מתוך הגניבה משכר העבודה שלך. מיטל נסים קושרת את התהליכים החברתיים הללו גם לפריפריה החיפאית שבתוכה היא מתגוררת: 

 

מורה עובדת קבלן עטיפה
כריכת הספר. הוצאת גרילה תרבות / פרדס

 

צומת וולקן

הַמַּשָּׂאִיּוֹת יָבוֹאוּ לַעֲשׂוֹת שְׁרִירִים

וְהַיְּרֻקִּים יְצַקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנָם

וּפְעִילִים פּוֹלִיטִיִּים מִמַּחֲנוֹת שׁוֹנִים יִתְאַחֲדוּ רִגְעִית

וְיַגִּידוּ מְכַל הָאָמוֹנְיָה

וְיַגִּידוּ הַפֶּטְרוֹכִימִיִּים

וְיַגִּידוּ בַּזָ"ן זֶה עֵסֶק מְסֻכָּן

אֲפִלּוּ יוֹתֵר מֵהַפְּצָצָה הַגַּרְעִינִית שֶׁל אִירָאן

הֵם נִרְאִים יָפֶה בְּצִיּוּר שֶׁל אַמְנוֹן יוֹהַס

הַמִּפְעָלִים הָאֵלֶּה

גַּם בִּהְיוֹתָם לֹא טוֹבִים

אֵיךְ הַנּוֹף בִּלְעֲדֵיהֶם יִהְיֶה שֶׁלִּי

 

חיים בצל זיהום. הזיהום אינו רק פיזי, מתוך המפעלים של המפרץ והמאבק שתכליתו לנקות את האזור ולהוריד את שיעור הילדים החולים באסטמה שרק חיפה מולידה. הזיהום הוא גם סימבולי, זה שמוריד אותך למטה בשל היותך רחוק מהמרכז, רחוק מסדר היום, כלוא בתוך חוויה שולית.

 

למשוררת עם זכרון קצר

אֲבָל הֲרֵי כְּבָר כָּתַבְתְּ שֶׁהִנָּךְ הַשִּׁיטָה

שֶׁרַגְלַיִךְ הֵן רַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן –

מַזְכִּירָה נִצְחִית –

זוֹ הַחֶמְלָה עַל הַבַּת שֶׁלָּךְ, הַתַּלְמִידָה

שֶׁבִּלְבְּלָה אוֹתָךְ.

קִרְאִי שׁוּב אֶת שִׁירַיִךְ

עַל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁלֹּא שֻׁלְּמוּ

עלַ הבִלִתְִּי אֶפשְׁרִָי

עַל הַמְּצִיאוּת הַמְּחֻרְבֶּנֶת

ואְָז תִּכתְְּבִי מחדָָשׁ

הרְבּה שִׁירָה

פְּתָקִים קְטַנִּים לַמּוֹרָה

שֶׁאֵינֵךְ מַכִּירָה

שָׁלָב בְּסֻלַּם הַהִירַרְכְיה

כֻּלּוֹ כֵּן וְנֻסָּחִים קְבוּעִים

שֶׁחַיָּבִים.

אַתְּ מְבִינָה?

 

אפילו הזיכרון החברתי נעלם, המשוררת כבר כתבה על הדיכוי, אבל חלק מהחזרה הסטיכית שלו על פעולותיו האכזריות מלווה בשכחה שלנו. בהיעדר הוראה של שירה, בזמן שבו אנו עסוקים בלשרוד, אנו שוכחים. המורה עובדת קבלן, המשוררת עובדת קבלן, השירה עובדת קבלן ולכן התהליכים חוזרים על עצמם.

תקראו את הספר הזה, הוא זועק ודורש עתיד אחר.


הנה תמונות מההשקה

 
| עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

חזון מתתיהו

 

והיינו כלבי רוח
וְהָיִינוּ מְשׁוֹרְרִים, וְהֵקַמְנוּ קְבוּצוֹת שִׁירָה
וְהוֹצֵאנוּ כִּתְבֵי עֵת, וְנִפְגַּשְׁנוּ לַעֲבֹד בְּיַחַד עַל עַרְבֵי שִׁירָה
וּבְכָל רֵאָיוֹן אוֹ אִזְכּוּר, הִתְמַלֵּאנוּ
בַּחֲשִׁיבוּת עַצְמִית,
וְלֹא יָדַעְנוּ שֶׁיּוֹם אֶחָד נִתְעַבֵּר, וְנִתְפָּרֵד, נִתְפַּזֵּר וּנְחַשֵּׁב חִשּׁוּבִים, כַּמָּה זֶה עָלָה לָנוּ לְשׂוֹרֵר,
וְלֹא הֵבַנּוּ שֶׁיּוֹם אֶחָד אָנוּ נִתְגָּרֵשׁ, וְנִתְפַּזֵּר וְנַעֲבֹר הֲסָבוֹת מִקְצוֹעִיּוֹת, וְנִתְיָאֵשׁ, וּנְהַגֵּר הַחוּצָה מִיַּבֶּשֶׁת הַשִּׁירָה, אֶל יַבֶּשֶׁת הַפְּרוֹזָה,
וְלֹא נִהְיֶה זַכָּאִים נְקַבֵּל הַלְוָאוֹת מִלָּה
בַּבַּנְק שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת,
וַהֲכִי פָּחַדְנוּ לְגַלּוֹת
שֶׁנִּשָּׁכַח לְגַמְרֵי,
שֶׁיַּגִּיעוּ דּוֹרוֹת חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא יֵדְעוּ וְיַכִּירוּ אֶת הַחֲשִׁיבוּת הָעַצְמִית שֶׁלָּנוּ,
וּבְכָל זֹאת בְּרֶגַע נָדִיר חוֹזֶרֶת חוֹקֶרֶת מִפָּארִיס אֶל אֶחָד מִכִּתְבֵי הָעֵת שֶׁעָרַכְנוּ בַּסִּפְרִיָּה שֶׁל הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, פּוֹתַחַת, מְעַלְעֶלֶת, מְנַקָּה אֶת הָאָבָק, וּבוֹדֶקֶת בָּאִינְטֶרְנֶט מָתַי מֵת הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁכָּתַב אֶת הַשִּׁיר.
["והיינו כלבי רוח" מתוך "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים" ספר שיריו השישי של מתי שמואלוף, שייראה בקרוב]

אחר עשור של פעילות, חמישה ספרי שירה [מגמד הצלקות, שירה בין חזז לבין שמואלוף, למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים, האסון מתחיל בארוחת העסקים, פרידה בברלין] וספר סיפורים [מקלחת של חושך וסיפורים נוספים] מצא את עצמו מתי שמואלוף [44] משורר, סופר ועיתונאי המחבר בין כתיבה לבין פעילות לשינוי חברתי, שוב רוצה לצאת מהמקום הבטוח. יצר הנדודים פיעם בו חזק, מכדי שיוכל להתעלם ממנו. הוא מצא את עצמו בעיר אחרת וחדשה, כתב טור בעיתון "הארץ" על החיים שלו  הכיר אישה והתחתן. עכשיו הוא על הדרכים בין ברלין ובין תל אביב. תמיד על הדרך.

הדור השלישי המזרחי

הוא היה חיפאי שעבר לתל אביב ["לשבע שנים רעות"] עזב לגולן, חזר לחיפה, ואחריהן באו שבע השנים הטובות, במרוצתן הפך לעורך כתבי עת וכותב דעות ב"ישראל היום", לימד כתיבה יוצרת במכון רון ורדי בראשל"צ ובבית ספר "קדמה" בירושלים, הרצה במכללת מנשר לאמנות ועוד. הוא הקים את "גרילה תרבות" עם רועי צ'יקי ארד, הקבוצה שהכניסה לסדר היום התרובתי את השירה הפוליטית והחברתית, כדי לייצר ערבות הדדית ואחריות חברתית "לפשעים הנעשים כנגד אוכלוסיות מוחלשות", כהגדרתו.
אחר כך יזם עם ארד את הקמת "איגוד המשוררים" ביחד עם חברים אחרים מכתבי עת נוספים. "במקביל הייתי שייך לשירה המזרחית, דחפתי בכל הכוח את ההכרה בדור השלישי המזרחי. בכתיבה, בפרסומים ובפעילויות רדיקליות. והיום אנו רואים את הפירות של המהלך שעשינו", אומר שמואלוף, שמחבר בין רדיקליזם לבין שלום. "אני רודף שלום, קיבלתי מן אללה את החזון הזה, שיכולים להיות לנו חיים נורמאליים במזרח התיכון. עשיתי כמה שיכולתי לחיבור בין העם היהודי והעם הפלסטיני".

שלוש הצלעות המרכיבות את חייו של שמואלוף הן התחלה מפתיעה [במידה וייושם דו"ח ביטון שיר שכתב ייכנס לתוכנית הלימודים במשרד החינוך], התחלה מחודשת [צאתו של ספרו "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים בהוצאת נהר ספרים במהדורה חדשה ] וסוף [סגירת גרילה תרבות] במרכזו של המשולש ספר שירה שישי, שייצא בהוצאת פרדס, בעריכת אלון בר, באמצעות הדסטארט שייחל בקיץ.

רגע השיא

השידוך עם משרד החינוך, שחיבק את שירו "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים", תפס אותו בהפתעה. "אני עדיין לא מאמין", הוא מתוודה. אחרי הכול, הוא ניסה לנסח מה רע במדינה ואיך אפשר לתקן אותה:

למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים

למשורר אמירי ברקה

קֹדֶם תַּחְזִירוּ לִי אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה
וְאַחַר כָּךְ אֶת סִפְרֵי הַלִּמּוּד
וְאַל תַּגִּידוּ לִי שֶׁהַשִּׁיר שֶׁלִּי הוּא מָנִיפֶסְט פּוֹלִיטִי
כְּשֶׁאֵין לָכֶם מֻשָּׂג עַל עָוֶל, אָז הִנֵּה קְצֵה חוּט
אֲנִי רוֹצֶה פִּצּוּי מִבַּנְק יִשְׂרָאֵל
לַפָלַסְטִינִים, לַמִּזְרָחִים, לַנָּשִׁים, לְהוֹמוֹ-לֶסְבִּיּוֹת,
עַל כָּל הֶעָרָה, מַעְבָּרָה, שֶׁטַח צְבָאִי סָגוּר, הַעֲלָמָה, הַשְׁחָתָה
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּפְתְּחוּ אֶת הַכַּסֶּפֶת שֶׁל הַשִּׁירָה
וְתַחְזִירוּ אֲדָמוֹת לְמִי שֶׁלְּקַחְתֶּם וּתְנוּ פִּצּוּי עַל כִּבּוּשׁ נוֹרָא
אֲנִי אֲחַכֶּה בְּצַד בַּנְק יִשְׂרָאֵל, מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת בִּטּוּחַ לְאֻמִּי
מִתַּחַת לִמְכוֹנִיּוֹת מִשְׂרַד הָאוֹצָר
עַד שֶׁתִּתְּנוּ פִּצּוּי רָאוּי עַל כָּל הַגִּזְעָנוּת הַצְּרוּפָה
וְרַק אָז כְּשֶׁיַּלְדֵי יְלָדַי הַמְּפֻצִּים יִלְמְדוּ בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה בְּחֶבְרָה שָׁוָה
לְלֹא בִּזּוּי, רַק אָז אֶהְיֶה מוּכָן לִכְתֹּב שִׁירֵי אַהֲבָה
יִשְׂרְאֵלִיִּים

"מפתיע שדווקא ממשל ימין הוא זה שהקים את ועדת ביטון. אני מאוד שמח שהמאבק המזרחי להפוך את ישראל לרב-תרבותית, רב-אתנית – מתחיל לקרום עור ושירים. זה רגע שיא, ששיר שלי יילמד. אני מקווה שזה באמת ייקרה. חלומו של כל משורר זה לקבל הכרה, מבלי להתפשר על התכנים שלו", אומר שמואלוף, עם צאת המהדורה החדשה של הספר הנושא את אותו שם בדיוק, בהוצאת "נהר ספרים" כל הספר הוא ניסוח רצון לתיקון ישראל, לדמיין ישראל מסוג חדש. שירים שנכתבו בשנים הסוערות של 2007-2010. "נעזרתי בעריכה של סופרים, משוררים שכבר עשו דרך ארוכה בספרות ושירה בישראל: הסופר והעורך ראובן מירן וזוגתו שושי מירן – על ההתקנה וההגהה; המשוררת והמסאית שבא סלהוב והמשורר האהוב עלי, רוני סומק. הספר זכה למענק מקרן רבינוביץ' לתמיכ באמנויות בתל אביב, והושק עם שלמה בר וארז ביטון במועדון הלבונטין

אני אומר זה ספר מזרחי לעילא ולעילא. הייתי בין אלו שכתבו מאמרים שדחפו לזכייתו של ארז ביטון בפרס ישראל. בזמנו ראיינתי את שלמה בר והתחברנו ועשינו בהשקה את "בלדת השלדים" – שיר של אלן גינזברג, שתירגם יפה אוהד פישוף

תקווה של דור חדש

לצד ההתחדשות הגיעה כאמור, גם סגירת "גרילה תרבות". "זה רגע מאוד עצוב וקשה. בשבילי זאת הייתה סוג של משפחה. אבל יש חשיבות לומר "זהו נגמר". הקלישאה אומרת שמסיימים דברים, כדי לפנות מקום לדרים חדשים. אבל אני המסוג שרוצה לקפוץ לתוך הָאֵבֶל, לעמוד בתוכו ולא להכחיש אותו. לא להתחמק מהכאב. "גרילה תרבות" הביאה תקווה של דור חדש, וניסחה סדר יום חברתי נוקב, שבו מתחברות כל הפריפריות במילים של משוררים ומשוררות. סיום הדרך מראה על מוגבלות היכולת לשנות. ועם זאת ברגעים האחרונים של התנועה, היא יצרה דרך לתנועות חדשות. למשל, בתוך ההוצאה לאור של "גרילה תרבות" יצאו שתי האסופות של "ערס פואטיקה", הספר הראשון של עדי קיסר, אייל בן משה ועוד.

בתוך העשייה הגדולה הזאת, מה מקום הגעגועים? ממה הם מורכבים?

"הגעגועים הם הנשק הכי חזק ביקום. הם מפוררים את הגוף. בעבר הייתי מתגעגע לעתיד שלא קיים, שבו נסגרים הפערים בין מזרחים, ערבים ואשכנזים וכולנו חיים בשלום ונגמר הכיבוש וחתמנו על הסכם עם האזרחים הפלסטינים בישראל. כיום, כשאני אחרי גיל 40, הגעגועים שלי הם לתקופה הסוערת הזאת, ליופי של הנעורים המרדניים של אותם משוררים ומשוררות. לפתע אני מביט אחורה וכותב על הגעגועים למתים, לכל מה שהשארתי מאחור, כמו משפחה, חברים ודורות של סטודנטים, ותלמידים שלימדתי, לעיר שעזבתי, למתיקות של השפה העברית, שהיא החברה הכי טובה שלי, בזמן שאני מדבר בשפות אחרות."

"ומה הלאה?"

"רק לכתוב ולכתוב, לסיים את ספר השירה שמונח על שולחני. להתפלל שספר מאמרים, שמסכם את העבודה שלי בעשור האחרון, יקבל תשובה חיובית מאחת ההוצאות. לנסות להשתמש בשקט שיש לי כיום, לקפוץ לכתוב את הרומאן הגדול שתמיד חלמתי עליו. השירה יכולה להיכנס לתוכנית הלימודים, אבל בהיעדר שלום, בהיעדר צדק, בהיעדר קבלת היתום, הגר והאלמנה, אמשיך לרדוף שלום ושוויון בכתיבה שלי."

 

הדברים התפרסמו בכתבה של כרמית ספיר ויץ בעיתון "מעריב", יום ו' כ"ב באדר תשע"ו | 20.3.17

| עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

נסגרה קבוצת האמנים "גרילה תרבות"

אירוע שירה של אירוע שירה של "גרילה תרבות" ליד גדר ההפרדה באבו דיס, ב-2008. צילום: טי וייט נויין

הקבוצה, שקמה ב-2007, יזמה אירועי מחאה פוליטיים וחברתיים. בין היתר, היא שימשה גם כהוצאה לאור והוציאה את הספרים הראשונים של קבוצת ערס פואטיקה

קבוצת היוצרים והאמנים "גרילה תרבות" נסגרת, כך הודיעו אתמול מארגניה. "גרילה תרבות", שהחלה לפעול בשנת 2007, הולידה שורה של מסגרות והשפיעה על תהליכים חברתיים־תרבותיים. היא כללה ארגון מפגני מחאה, הוצאה לאור, תמיכה במאבקי עובדים ובמאבקים חברתיים וקידום פעולות משותפות על בסיס אחווה בין אמנים, בעיקר משוררים.

את "גרילה תרבות" הקימו מתי שמואלוף ורועי צ'יקי ארד כקבוצה פתוחה של יוצרים שביקשו לערב אמנות במאבקים פוליטיים וחברתיים. תחת מטריית "גרילה תרבות" שיתפו פעולה עם ארגונים חברתיים דוגמת "כוח לעובדים", "בצלם", ארגוני סיוע לעובדים זרים ועוד ועם משוררים ואמנים שפעלו בכתבי העת "מעין", "הו!", "הכיוון מזרח" ואחרים, למשל אהרון שבתאי, יודית שחר, נוית בראל, אלמוג בהר ועוד.

"ממגדל השן, אל השטח הבוער"

הקבוצה פעלה בשילוב של הפגנה, אירוע הקראת שירה המוני במגפון ופרפורמנס תיאטרלי. כך למשל הופיעו בהפגנות — כאלה שכוונו נגד גדר ההפגנה והחלטות פוליטיות־ביטחוניות, ואחרות שהיו חלק ממאבק עובדים, למשל עם עובדי מפעל פולגת בקרית גת או יחד עם עובדי האוניברסיטה הפתוחה. פרט לאירועי המחאה הללו, הם הוציאו ב–1 במאי 2007 את אסופת השירה "אדומה", ובינואר 2009 את אסופת השירה "לצאת!", שכוונה כמחאה נגד המלחמה בעזה.

"אנחנו מאמינים בהורדת השירה ממגדל השן אל השטח הבוער", נכתב באתר האינטרנט של התנועה, "בכך ייצאו נשכרות גם המשוררות וגם הנאבקים והנאבקות. אנחנו מנסים להחזיר את הרעיונות שלשירה יש אחריות ושיש קשר בין אסתטיקה ואתיקה".

שמואלוף.

שמואלוף. "התנגדות דרך כתיבה"תומר אפלבאום

אחת התופעות שראשיתה מיוחסת ל"גרילה תרבות", היא חבורת המשוררים ערס פואטיקה, ששתי האסופות הראשונות שלה יצאו לאור בהוצאת הקבוצה. גם ספרה הראשון של המשוררת עדי קיסר, "שחור על גבי שחור" יצא בהוצאת "גרילה תרבות" וכך גם ספריהם של מיטל ניסים ואייל בן משה.

עוד הישגים הרשומים על שמה של הקבוצה הם הקמת איגוד המשוררים, אף שלא האריך ימים, והמחזה "אנרגיות טובות", שהוא פרוטוקול דיוני ועדת הכלכלה בנושא תמלוגי הגז, שהפך למחזה אבסורד.

בשלוש השנים האחרונות, מאז עבר שמואלוף להתגורר בברלין, היתה אחראית על פעילות הקבוצה איילה חננאל, אבל בשל מיעוט הפעילות החליטו אנשיה להכריז סופית על פירוק.

"'גרילה תרבות' נולדה מתוך מפגש עוצמתי שהוציא את השירה לרחוב", מסר שמואלוף. "הלכנו מפריפריה לפריפריה להזדהות עם עובדים ששבתו על זכויותיהם וחזרנו להתנגד למלחמה מול מגדלי אקירוב היכן שחי שר הביטחון דאז. היינו לחלוצי המחאה החברתית, אך אחריה הכול השתנה. 'גרילה תרבות' הפכה להוצאת ספרים בסיום דרכה, ובתוכה ראו האסופות הראשונות של ערס פואטיקה, הספרים של אייל בןשה משה ועדי קיסר ועוד. 'גרילה תרבות' תישאר כאפשרות לסולידריות חסרת תקדים, ולהתנגדות דרך כתיבה".

הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "הארץ"

| עם התגים , , , | כתיבת תגובה

דיוקנאות

IMG_20160703_191240

לפני שנים רבות עשיתי שורה של ראיונות על או עם נשים ואנשים מרתקים מתחומים שונים, קחו הצצה בפגישות הללו, שלימדו אותי רבות על מנהיגים ומנהיגות.

דיוקנאות א'

img_20170129_143422063

דיוקנאות ב'

animal-2884_1920

דיוקנאות ג'

טקסטים על אמנים/יות

אוצרות תודעה קונפליקטואלית: על תערוכה ב"ויצ"ו" בעקבות היצירות של רוני סומק

על ריה"ל מדריד, רוני סומק, 12 רישומים ושיר בעקבות 9 שירים של רבי יהודה הלוי, המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן,2007.

על תופי האהבה ישנים בלילה? תערוכה ראשונה של ענבל שטראוס

ראיון עם האמן והאוצר אחמד כנעאן וביקור בגלריה בתמרה, התפרסם לראשונה ב"מארב"

בזהירות ובאירוניה: עיון ביצירה של פאהד חלבי

ביקור בתערוכה "בושה" במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון: התפרסם לראשונה ב"מארב"

יורם בלומנקרנץ – פורסם במקור בכתב-העת "הכיוון מזרח", גיליון 14

אשכר אלדן כהן– פורסם ב-"עיתון 77", מארב וקטלוג מוזיאון בר אילן כחלק מקטלוג על אמנות יהודית.

אלי פטל – על התערוכה "בסוף היום" וגם על "הטבע המקורי" שפורסם בפרוטוקולים

רועי רוזןמאמר אקדמי על סרטון בבימויו – היצירתיות הלא מבוטאת של הקומה האמצעית של חיינו –
פורסם פרוטוקולים, היסטוריה ותיאוריהי"ד פרגמנטים בעקבות קריאה ב"ציונה TM" של רועי רוזן

לא הפנטזיה מביטה בנו, אנו הפנטזיה שמביטה: עיון ביצירתו של בן הגרי

לחוש התחלות אפשריות של כאב: על יצירתה של אליס ווקר

ניר כפרי בפרוטוקולים, היסטוריה ובתיאוריה

אסתר כהן אדיב – הערות לתערוכה במוזיאון בת ים ופורסם במארב

עידו שמי – פורסם ב"ערב רב" – כחלק מקטלוג ליצירתו

אבי גנור מאמר שפורסם בקטלוג של אבי גנור במוזיאון תל אביב 2011– אחרי שנים של כתיבה פרילאנסית, רובה בחינם, הגיע אלי קריאה ממוזיאון תל אביב מהמחלקה לצילום. נשאלתי האם אני מעוניין לכתוב על התערוכה החדשה של אבי גנור. קודם כל החזרתי אימייל: "חיכיתי למייל הזה כבר מספר שנים". התבוננתי ביצירות של גנור, ראיתי שהן קוראות לי לכתוב, והתמסרתי בכל כולי לעבודה. ומצאתי את עצמי מביט בטקסט שלי המונח לצדי התערוכה "RealityTruama" – אוצרת: נילי גורן

מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל – מתי שמואלוף ובת-שחר גורפינקל גורמזאנו – פורסם ביחידה להיסטוריה ותיאוריה, בצלאל // גיליון מספר 15 – קומיקסס וקריקטורה, ינואר 2010

מאמר ל "סטוני 1.0" תערוכת הסיום של האמן איתמר שמשוני – תערוכה וקטלוג בתערוכת מסיימי תואר שני בבצלאל, גלריה בצלאל, סלמה. תל אביב. (מרץ, 2012). כרגע מוצג בקמפוס האוניברסיטה העברית. עלה באתר ערב רב.

על היצירה של אריק בוקובזה(2012) קראו את "הטראומה במערבולת של השלמה": בעקבות הרצאה שנתתי ב-11.8.2012 ברב שיח במוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם שפורסם ב"ערב רב".

הדס תפוחי לקחה על עצמה משימה אמנותית: מיפוי כל האתרים שבהם פעלו מחנות הכפייה בזמן מלחמת העולם השנייה ברחבי ברלין. פגשתי אותה לרגל תערוכה חדשה.

11000666_915416295157057_8302313667150787578_n

כרגע אני עובד על מאמר רחב יריעה על היצירה של האמן  רותם מקרית גת, הנה פיסקה מתוכו:

"בתוך "היכל הנצח" של רותם מקרית גת, נגלה את ההתכתבות עם היכל הנצח המצרי. הדמויות עושות שימוש ביצירת מיתולוגיה, דרך טקסנומיה. מיון, יש לנו רשימת מצאי של דמויות, לפעמים עם זום אין לדמות אחת, ולפעמים עם לונג שוט על כל הדמויות. רותם מקרית ממיין את דמויות מתוך התת מודע, ורק לעיתים רחוקות אנו מכירים את הדמויות"

סופרים זוכי פרס ספיר לספרות:

שמעון אדף

רובי נמדר

img_0007

מאמרים נבחרים על קולנוע ישראלי

2016-01-17-15-49-11

הורידו את ספר הטורים, המאמרים והפוסטים שכתבתי בברלין

הורידו וקיראו את כל הטורים מברלין.

| עם התגים | כתיבת תגובה

ספרים, כתבי עת ואסופות להורדה חינמית באתר שלי

gunpowder_horn_india_louvre_r436

ספרים וכתבי עת להורדה חינמית

סיפורים:

* הייתי קבורה כשנפגשנו  פורסם עם איור מדהים בכתב העת כביש ארבעים

* הפרעת אכילה שפעם הכרתיגם ב"קורא בספרים")

* שאריות מהספר המקולל

* נצטרך מכונות אחרות בכדי לעצור את הזמן

* בכל רעל יש יותר מדי קסם

* לחכות לסיים סיפור בתוך גופה בלתי מזוהה

* פורטונה כבר לא גרה בקומה ה-23

* אני הילד שנרצח בשכונה

| עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

מייק בלומפילד, הגיטריסט היהודי הטוב בעולם

mike_bloomfield004

אהבתי הגדולה, ורחמיי השם על מייק בלומפילד, האיש שניגן בלוז, רוק, ג'אז, ושילובים פסיכדליים שלהם, מתוך הבלוז היהודי, הרבה לפני כל הרוק הלבן.

בלומפילד עם הלהקה שלו, אלקטריק בלק פלג, בפסטיבל מונטריי, 1967
Bloomfield and his band, The Electric Flag, at the Monterey Pop Festival in 1967:

מייק בלומפילד גדל בשיקגו במשפחה יהודית. הוא קיבל רדיו לבר מצווה והקשיב בו לכל הבלוז. עבד בחנות המישכון של סביו, וניגן על הגיטרה. ניגן בצד שמאלי, אבל לימד את עצמו לנגן בצד ימין. ראה שהוא משתפר, והלך לנגן עם נגני הבלוז המיתולוגיים, בין השאר מאדי ווטרס, שאמר לו שהוא יגיע רחוק.

מייק בלומפילד, הוא החולייה החסרה בין הבלוז השחור של מיסיסיפי, לבין הרוק והפופ שהגיעו אחריו. מייק בלומפילד, הושפע מלייטיננג הופקינס, בי בי קינג, אלברט קינג, צ'אק ברי, ליטל ריצ'ארד. ניגן בלהקות המרתקות, The Electric Flag עם המתופף של הנדריקס בבנד אוף ג'יפסיס – באדי מיילס הגדול מכולם

ג'ון האמונד החתים אותו לקולומביה רקורדס, אבל הוא לא ידע לשיר והם הביאו אותועם פול באטרפילד בלוז בנד The Paul Butterfield Blues Band. ביחד עם פול על המפוחית, ונגנים שחורים ולבנים באחת מהלהקות הראשונות ששילבו בין שחורים ולבנים באמצע שנות השישים כנגד כל הגזענים.

לעזוב בשיא

בלומפילד ניגן עם כל כך הרבה יוצרים ויוצרות, בין השאר ג'ניס ג'ופלין, נגני בלוז, כתב פסקול לסרט "The Trip" שכתב ג'ק ניקולסון ושיחק בו פיטר פונדה, ולסרט על הזמנים המהפכניים בקיץ של 67 עם שילהוב הרוחות בכנס של המפלגה הדמוקרטית בשיקגו.

דילן ראה אותו מנגן חשמלית בניו פורט ולקח אותו מיד תחת חסותו. אך בלומפילד התעקש ללכת לקריירה משלו, שנעצרה ב1970. רק בן 25 הוא הספיק לנגן ולהקליט כל כך הרבה חומרים, ולעמוד בפסגת הגיטריסטים כשמאדי ווטרס, ביבי קינג, קלפטון וגם הנדריקס משבחים את הנגינה שלו.

צפו: סאן האוס, מייק בלומפילד, פול באטרפילד מדברים על הבלוז. Son House, Mike Bloomfield and Paul Butterfield discuss and play the blues

בלומפילד לא אהב סיבובי הופעות, וגם סבל מאינסומניה ומדיכאון. לכן בשיא פסגתו הוא הלך לגור בבית שקנה בסן פרנסיסקו, ניגן במועדון מקומי, הקליט עם חברים הרבה אלבומי סולו. ובשנת 1981 נמצא מת בתוך מכונית, באוברדוז. אללה ירחמך! מייקל ברנארד בלומפילד. הגיטריסט היהודי הגדול, והיחיד שכל נגני הבלוז השחורים העריכו וראו בו אחד מהם.

הסופר שייסנס עם אל קופר

באלבום הזה בלומפילד קיבל הזמנה מאל קופר, לנגן בשייסנס, הם הקליטו בזמן קצר, עד שבלומפילד, לפתע עזב ונסע מניו יורק חזרה לקליפורניה. אומרים שהוא רצה להתארגן ולא ידע איך בניו יורק. אני לא יודע אם זה נכון. בכל מקרה האלבום הזה הצליח מעבר למשוער, והגיע למקום 17 בבילבורד, והעולם הבין כמה בלומפילד גאון. אגב, סטיבן סטילס, הוזמן להשלים את ההקלטות במקומו.

בלומפילד, ידע לנגן את הבלוז בצורה מתוקה, הוא שילב סגנונות מזרחים בגיטרה שלו, ידע לעבור מבלוז של הוואלין וולף, לג'אז של קולטריין, הוא כתב סולואים של גיטרה ארוכים ומתוחכמים, לפני סטיבי ריי וואהן, סטיב ואי, סנטריאני, רוברטסון, קינג קרימזון, לייק אמרסון ופאלמר, ממש הקדים את כל הפרוגסריב רוק, וגם את הפסיכדליה. תזכרו גרסיה ראה את בלומפילד מנגן וחורך את הבמות לפניו.

download
בלומפילד היה בעל לשון חדה, וכשקיבל ראיון של חמש דפים במגזין הרולינג סטון, הוא יצא נגד הלהקה של אלברט קינג, אמר שהמוזיקה הפסיכדלית שיוצאת מסן פרנסיסקו לא מה שהוא. ירד על הרולינג סטון, שהם להקת בנים. לא אהב את המפיק של האלבום הראשון של הבלק פלג. היה לו פה גדול. אך תחשבו עליכם בגיל 25 עומדים מול העיתון מוסיקה, מפסגת הגיטריסטים בעולם.

צפו: בי. בי קינג ראה בבלומפילד כבן שלו. אימו של בלומפילד ביקשה מבי. בי. קינג לדבר עם בנה, שייגמל מהירואין. אך זה לא עזר.

 

דוקומנטריז מענייניים אודותיו

| עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה