שירת הגלות

הוא היה פעיל חברתי, אבל נזקק לפסק זמן מ"הריקבון הפושה בחברה הישראלית". הצהיר שלא יכתוב עוד שירים, אבל בכל זאת פרסם את ספר השירה החמישי שלו. נפעם מהתרבות העברית המתהווה בברלין, אבל מרגיש שמצבו כאן כיהודי-ערבי שונה מזה של יהודי-אירופי. ראיון עם מתי שמואלוף

מן העיתונות

  הרעיון לערוך ספר מאמרים הגיע כשהבנתי שהסתיימה תקופה בחיי. התקופה הזאת עוצבה עם הקול המזרחי שהשמעתי בשני העשורים הראשונים למאה ה-21, יחד עם דור חדש של יוצרים ויוצרות, בפעילויות שירה בלתי פוסקת בפריפריה ובכלל. בנוסף, התפתחתי תוך כדי הפעילות הבלתי פוסקת של תנועת ״גרילה תרבות״ שייסדתי עם רועי צ׳יקי ארד; התנועה הפואטית האקטיביסטית, שהחלההמשך לקרוא "מן העיתונות"

העברית מתחילה לחיות, ליצור, ולאהוב מחוץ לישראל

מדינת ישראל, חשבו מקימיה, תתן תשובה הן לבעית היהודים (רדיפות והיעדר זכויות) והן לבעית היהדות (חילון) . אך בקריאה בספרו השני של ראובן נמדר "הבית אשר נחרב" אנו מגלים כי בעית היהדות לא נשארת פתורה בהקשר הלאומי הישראלי. ההפך. ראובן נמדר מצטרף למסורת של סופרים יהודים אחרים כמו בשביס זינגר ואחרים שגלו למערב, אך דווקא בלב מעגלי , הכוח ולוהן והשררה הם לא מצאו מזור לבעיית יהדותם. ביקורת מלאה על "הבית אשר נחרב" לראובן נמדר.

מהו תפקידה של הוצאת השירה – שיעור מס' 3 – פרידה בברלין

מה תפקידה של הוצאת הספרים אצל משוררים ומשוררות? איך חוויתי את התפקיד של ההוצאה בזמנים השונים? מדוע יש צורך בהוצאות ספרים דיגיטליות? עוד פרק בהוצאת הספר החמישי שלי "פרידה בברלין" שנמכר עכשיו בבוקסילה ב-7 ש"ח בלבד

על הביקורת הראשונה ל"פרידה בברלין" "בישראל היום"

"מה מזרחי בספר על אהבה ופרידה? מה מזרחי בנסיעה לברלין? חיפשתי בכל הספר את המילים מעברה, קיפוח, אפלייה והתבכיינות ולא מצאתי – האם מתי שמואלוף החליט להשתכנז?"

לצאת מההווה האיסלאמי: על עזאזל ליוסף זידאן

הסופר יוסף זידאן מנסה לרפא את תחלואי החברה המצרית דווקא באמצעות היסטוריה נוצרית

בחיפוש אחר מקום בעולם: שלומי חסקי, בקרן הרחובות המקבילים, הוצאת עמדה, 2013

בספר השירים השני שלו, "בקרן הרחובות המקבילים", שלומי חסקי לעיתים מצליח לקחת את המוסכמות החברתיות ולהפוך אותן לשירה. זאת, אף שהמוסכמות הללו שוכבות מסביבנו, כגרוטאות שאין להן דורש.

חוזרים אל סיפורי ההגירה המזרחים

מדהים אותי שסיפורי ההגירה המזרחיים עדיין חוזרים אל ימינו – כפי שהופיעו משנות השישים והלאה בכתיבה של שמעון בלס, סמי מיכאל, סמיר נקאש, נהוראי שיטרית, עד לסמי ברדוגו, דודו בוסי ואחרים. הטראומה שהותיר ההגירה לא ניתנת להוצאה מתוך ההווה. אך הספר של ימית ארמביסטר נכתב דווקא בארה"ב ותורגם בישראל. דווקא ציפיתי למבט מחודש על ההגירה, ומרגיש שקיבלתי את אותו שטנאץ הכולל: נוסטלגיה לעולם הערבי במרוקו, המעבר הקשה לישראל, ההתגברות על המכשולים וכד'.