מזרחי על-פי חוק: הרכיב המשפטי בזהות המזרחית

כבר בשנתי הראשונה ללימודיי בפקולטה למשפטים הרגשתי את הקשר ההדוק של המשפט לישות המזרחית. בכל שיעורי המשפט הפלילי, שלטו הישויות המשפטיות מזרחיות בכיפה. פסקי-הדין כולם נשמעו יותר מכל כמו מסדר שֶמי של בני השכונה בקרית-מלאכי עמם גדלתי: אבוטבול, אברג'ל, בוזגלו, ביטון ומזרחי היו "הכוכבים" הבולטים של הקורס, בתפקיד אחד בלבד: הנאשמים והמורשעים בדין. לעומת זאת, בהיכנסי לקורס בדיני החוזים, השתנתה לגמרי זהותם של השחקנים המשפטיים. פסקי-הדין בתחום עסקו באנשים ששמותיהם נדמו בעיקר כמו המסדר השֶמי של כל מי שלא גדל עמי בקרית-מלאכי: הרשקוביץ, יעקובסון, זוננשטיין, בוטקובסקי. באחת הפעמים דנה המרצה להפתעתי בפרשת ביטון נ' מזרחי. שמחתי על כך צוננה מיד, כאשר הבנתי כי נושא השיעור באותה עת היה "חוזה בלתי-חוקי"… כל-כך מצחיק, וכל-כך עצוב כאחד.

הרהורים על מוסיקה מזרחית

במאמר זה אנסה לבדוק כמה הסברים ל"שתיקה", כביכול, של המוסיקה המזרחית אל מול המצב החברתי-כלכלי-פוליטי המידרדר[2] של המזרחים בישראל בפרט, ושל המדינה בכלל.