מוילנה באהבה: על החיים המופלאים של גדול משוררי היידיש של המאה העשרים

ההקרנות של הסרט הדוקומנטרי החדש, על חייו המופלאים של אברהם "אברשה" סוצקבר שביים אורי ברבש, והפיקו יאיר קדר והדס קלדרון מלאות. הסרט הינו חלק מסדרת הסרטים הדוקומנטריים "העברים" שמפיק וגם מביים יאיר קדר, אך לא קיבל תקציב מתאגיד כאן ויצא בהדסטארט מצליח. ראיינתי את הנכדה של סוצקבר, השחקנית המצליחה, הדס קלדרון. למאמר המלא.

סוצקבר היה משורר נפלא, שהשירה הצילה אותו, והובילה אותו למקום מבטחים. הוא נולד בסיביר, גדל בסביבה שנראית לנו היום קשה, מקום שאליו הגלו ומגלים עדיין מתנגדי משטר ברוסיה, אך דווקא בשבילו זה היה מקום קסום, של מראות גן עדניים ועליהם כתב שירי נוגים. אחרי מות אביו, המשפחה נעה מערבה וחיפשה מקלט בוילנא. סוצקבר לא ויתר על הכתיבה הרומנטית, למרות הבעבוע החברתי והפוליטי, ואז הגיעה מלחמת העולם השנייה והנאצים כבשו את וילנה והניחו את היהודים בתוך הגטו. סוצקבר הפך למנהיג האינטלקטואלי של הקהילה שהלכה והצטמצמה ברצח עם מחריד. ובתוך הזוועה, הוא הקים תיאטרון והכין מחזות. ברגע מסויים הנאצים החליטו שהם צריכים יהודים שיעזרו להם למיין את הספרים שיישארו אחרי שכל היהודים ייעלמו מהעולם. מוזיאון לתרבות שהם הכחידו. היודנארט נתן שמות של יהודים שיעבדו בספריה של גטו וילנה ויעזרו לנאצים למיין. אך סוצקבר היה חכם מהם, ולא הסכים לכך, הוא לכאורה עבד ועזר להם למיין אלפי ספרים, בין למסור למחזור [מספרי התנך הכינו מגפיים לחיילים הנאצים למשל] והציל ספרים חשובים של התרבות היהודית. הוא לקח והחביא בכל רחבי הגטו, במרתפים ובקירות ספרים שהם הבסיס של התרבות היהודית האשכנזית. תחשבו על זה, היהודים שפעם היו מחביאים מזון בכדי להביא לגטו, והנה סוצקבר וחבריו מביאים ספרים להחביא ולהציל מהשריפה. 


סוצקבר, כתב כל יום בשואה שיר, אפילו עם חתיכת פחם, על גופה, במחבוא בעליית הגג, הוא האמין בכל כוחו, שהשירה הצילה את חייו. וכתב את הפואמה כל נדרי על רצח העם שהתחולל ובו איבד את אימו, בפונאר, ביערות שליד גטו וילנה. ואחר כך גם נאלץ לאבד את בנו שנולד, כי הנאצים הרשעים לא נתנו ליהודים להביא ילדים לעולם. וסוצקבר לא איבד את כוחו. הוא המשיך לכתוב. ספר השירים שלו, הגיע באמצעות הפרטיזנים באמצע מלחמת העולם השנייה אל מוסקבה. ובהקראת השירה, לא היה אדם שלא הזיל דימעה והשמועה הגיע לסטאלין. וסטאלין ברגע של אומץ לב וחזון, שלח מטוס להביא את סוצקבר מיערות ליד גטו וילנה. המטוס הופל על ידי הנאצים. והפרטיזנים הכינו מזוודה ממתכת לסוצקבר משברי הכנף. סוצקבר, ואשתו שברחו מהגטו בכדי להגיע למטוס, עברו בין שדות מוקשים, בחיזיון של השירה שהופיעה לסוצקבר בתוך ראשו, והוא דילג באמצעות משקלי שירה בין המוקשים, ואכן השירה הובילה אותו למטוס השני, שתאמינו או לא, באמצע השואה הוביל אותו עד למוסקבה. שם הוא נשאר עד סיום הסיוט הזה ושם נולדה בתו הראשונה.
הוא נתן את העדות על הזוועה, מצד הרוסי, ברוסית במשפטי נירנברג והיה מכובד בכל העולם ומוזמן להרצאות. הוא היגר לישראל. אך כמו שכתבתי פעם בשיר, היגר למדינה הלא נכונה, כי ישראל בראשית ימיה לא נתנה ליידיש מקום פומבי ואסרה על הופעות בציבור ביידיש. אך סוצקבר לא מהסוג שמוותר. הוא ניגש לראש ההסתדרות ודרש כסף לכתב שערך עד ימיו האחרונים בישראל וברוך השם הוא האריך ימים. סוצקבר שאמר, אם לא פחדתי מהגוי אז לא אפחד גם מהיהודי.
הוא לא ויתר על היידיש, על השירה, וערך כל היהודים שגלו והתפזרו בכל קצוות תבל. והיידיש נתנה לו את אהבתה והוא שיכלל את היידיש שלו כמו שאף משורר אחר לא עשה.

אז מה עכשיו. כאמור בתגובה הראשונה יש ראיון שערכתי עם הנכדה שלו. וגם לכו להקרנה הכי קרובה למקום ביתכם. תודה לכל מי שעמל להחזיר את זכרו.

נ.ב. תהרגו אותי ואני לא מצליח להבין איך הערוץ התקשורת כאן שהוקם על חורבות הערוץ הראשון, לא נתן מענק לסרט ושלח את יוצריו לערוך הדסטארט מוצלח ביותר. האם גם בימינו התרבות של היידיש צריכה לסבול גם מהדורות החדשים של הישראלים?

מעביר את לפיד מדור "באסטה" לקיסרית

עדי נס,   ללא כותרת (מסדרת הנערים), 2000 | cc: wikipedia
עדי נס,
ללא כותרת (מסדרת הנערים), 2000 | cc: wikipedia

אני שמח להעביר את עריכת מדור "באסטה" באתר העוקץ לידי העורכת והמשוררת עדי "הקיסרית" קיסר, שתפרסם מדי שישי שיר במדור. אתם/ן מוזמנים לשלוח אליה שירים!

בשנת 2010 פתחתי את מדור באסטה באתר העוקץ. ראיתי שיש צורך לשים שירה בצד המאמרים העוקצניים וללהט מילים כקסמים לשינוי חברתי.

בין השאר פורסמה שירתם של מרחב ישורון, איתמר טהר לב, יאיר יצחק וקנין, אריאל גלילי, אסתר שקלים, ענת זכריה, לילך ובר, אפרת ירדאי, נעם לוי, חבורת לא נעזוב, רוני סומק, אסנת איטה סקובלינסקי, אלי אביר, אסף אבוטבול, ארז ביטון, פאוזי כרים, אמיר שגיב, לילא חלבי, יוחאי שלום חדד, נורי אל עוקבי, רותם מלנקי, שגיא אלנקווה, טל ניצן, אופיר טובול על השירים של סמי שלום שיטרית,  יניב קקון, אברהם סוצקבר, מוחמד דרוויש – תרגום של תאמר מסאלחה, אורחאן וואלי, פיראס חורי, שרה מלול, יוסי בבליקי, יובל בן עמי, מאיר דדון, קובי אור במחווה לג'לו ביאפרה, יעקב ביטון מלכא, רועי צ'יקי ארד, אסף אבוטבול, חגי קלעי, נועם לוי, נועם שדות, דנה לובינסקי, מאיה בז'רנו, גלעד מאירי, עבד נאטור, ערב שירי מחאה במאהל מחאה של הדיור הציבורי בירושלים,  נידאא חורי, עודד כרמלי, ערן הדס, דניאל באומגרטן, יריב מוהר, תהל פרוש, ערן צלגוב מתרגם גים קרול, נועם פרתום, ראג'י באטחיש, אלמוג בהר, אבי אליאס ז"ל, שלום גד, איתי עקירב, לורן מילק, הילה אהרון בריק, חגית גרוסמן, עדי קיסר, שלומי חתוכה, ברכה סרי ז"ל, ויקי שירן ועוד.

תודה רבה וחמה מאוד לתמי ריקליס, יוסי דהאן, איציק ספורטא, יוסי לוס, יונית נעמן על שנתנו לי לסמפל את השירים הללו מדי שבוע.

משתף אלבום חדש של ענת גוטמן ששלחה לי וכבר פירסמתי בעבר משיריה וגם את האלבום הקודם:

אלבום שני. כחלק מהפרוייקט "הבית לא יקרוס מיד", אלבום מוסיקה ווידאו-דאנס שעליו גוטמן עבדה ב-3 השנים האחרונות. וכך היא כתבה לי:

עד לפני ארבעה חודשים חי בתל אביב סופר שקרא לעצמו מלח, טבח, מלצר, צייר, שטען שאינו יודע לכתוב נכון, אבל במילים שלו יש יותר השראה משל כל סופר נכון שקראתי. האלבום 'הבית לא יקרוס מיד' מנגן סביב המילים הנוקבות והאוהבות של יורם קניוק. הוא מסתכל, מצביע, לוחש וצועק – איבדנו. אבל אפשר עוד להחזיר. אפשר עוד לחזור, לחיים חדשים שאחרי.

הקשיבו!

כתבה בחו"ל על כנס שהשתתפתי בקורנל, בארה"ב. שנה הבאה אשתתף בכנס בשיקגו במרץ ואשתף אתכם בפרטים בקרוב.