גלויות ברכה ליקום: פרידה מסמיח אל קאסם

 

בתמונה: סמיח אל קאסם. cc: ויקיפדיה
בתמונה: סמיח אל קאסם. cc: ויקיפדיה

המשורר סמיח אל קאסם נפטר, יהיה זכרו ברוך!

גפרור / סמיח אלקאסם
(תרגם מערבית: ששון סומך)

וכאשר הדלקתי בעיר הימים
גפרור אחד
לא מצאתי סיגריה.
אבל ספינות מלחמה אחדות
ראו את האור, וחשבו את קומתי מגדלור
כוונו את אש נשקם החזקה
על הבתים האפורים והעצים והפֻנדקים,
והשרפות ערכו
טיול פרא
בין מפרץ המות והגנים
(גפרור תמים אחד
והציביליזציה קורסת).

סמיח אל-קאסם, יליד שנת 1939, תושב הכפר ראמה בגליל, מחשובי המשוררים הפלסטינים בדורות האחרונים. פרסם עשרות קובצי שירה. הלך לעולמו אתמול.

 

*

קטע מפרוטוקול חקירה / סמיח אלקאסם
(תרגם מערבית: ששון סומך)

– ואיך אתה קורא לארץ?
– ארצי.
– אתה מודה, אם-כן?
– כן, אדוני, אני מודה.
ואין אני תייר במקצועי.
– "ארצי" אתה אומר?
– "ארצי" אני אומר.
– אם-כן, היכן ארצי?
– ארצך.
– וארצך, היכן?
– ארצי.
– ותרועת הרעם?
– צהלת סוסי.
– והמולת הרוח?
– המשך שלי.
– וירק העמקים?
– עמל ידי.
– וגובה ההרים?
– גאותי.
– ומה תקרא לארץ?
– ארצי.
– וארצי, כיצד אקרא לה?
– ארצי.

הנה כמה שורות מתוך שירו האלמותי "גלויות ברכה ליקום" שהופיע באסופה "אדומה: שירת פועלים" (אסופת שירי פועלים, 2007, הוצאת מעין, הכיוון מזרח ואתגר):

כמו החילים הצעירים הנלחמים את מלחמת אדוניהם
למען חופן של קמח,
כמו הכלואים ללא משפט
עד שימצא אישום מתאים
כמו שודדי ים מתים
כמו קרבנות הסופות והספינות הטבועות
והרועים שהבצורת, שנה אחר שנה, חסלה
את מרבית אמונתם
וכל עדריהם.

(גלויות ברכה ליקום – סמיח אל קאסם)

הנה כמה מילים שכתבתי על שירו

האוניברסאלי מתחיל בפרטיקולרי – מתוך הביקורת על הנאורות, התערערה ההדדיות שבין הרעיון הלאומי לרעיון התרבותי. וכך ישנו היום דיכוי בינלאומי, שעובר את גבולות מדינות הלאום, וישנו גם דיכוי המתרחש בתוך היחיד חסר המולדת. ה'חזרה' לאוניברסאלי מראה כיצד הדיכוי מתפשט בצורה דומה וגם שונה ממדינה למדינה כדרך של ההבניה ולא כמציאות אובייקטיבית. למשל, המשורר הפלסטיני-ישראלי סמיח אל קאסם בשירו 'גלויות ברכה ליקום' אשר הולך בין הדיכוי של קבוצות שונות וחוזר לבסוף לדיכוי שלו בתוך הקבוצה הפלסטינית חסרת המולדת. היכולת לזהות דיכוי מתחילה ביכולת לזהות את ההבניה שלך כסובייקט במרחב פוליטי. היכולת שלך להזדהות ולפתח זהות פוליטית היא היכולת להקשיב לתכריכי ההבניות של כינון זהותך : 'כמו הזרוקים וההומלסים / בין חורבות מנהטן המזויפת / כמו האומללים בטורה בורה […] כמו המרוקאים המהגרים על פני השפלה ומות / בלילה של העיר מלייה הנכזבת, / כמו המתפללים ביאושם / כמו שבויים בפחונים ישנים […] כמוני אני / עוטה את תכריתי / זועק: אוי הר כפוף שלי / אוי מולדת שלי / אוי מולדת שלי / אוי מולדת שלי !" (דצמבר 2001).

תחסר לנו סמיח, אבל השארת לנו ירושה של שירה יפיפייה. תודה. נתראה בצד האחר!

גרילה תרבות – שירי ההפגנות: עורכים: נוית בראל | מתי שמואלוף | רוני הירש

בכתב העת לשירה "דקה" גיליון 6 השתתפתי הן כעורך מוסף מיוחד של שירי גרילה תרבות (ביחד עם נוית בראל ורוני הירש) והן כמשורר (שני שירים שהוצאו ברגע האחרון מספרי האחרון). אני גאה בשיתוף הפעולה בין גרילה תרבות ובין "דקה". אני מצרף את פתח הדבר של כתב-העת שמביא גם את הרציונאל של עריכת כתב העת וגם של שיתוף הפעולה בין שתי התנועות הצעירות. שיתוף הפעולה מתבטא גם באירגון אירועי גרילה תרבות וגם כמשוררי גרילה. זה לא מובן שכוחות חדשים בתרבות משתפים פעולה ומוצאים שפה ומרחב משותף של יצירה ופעולה. אחת מההשראות הגדולות שלנו באה מתוך ה"אדומה" שהוכיחה ששיתוף פעולה בין יצירתי מוביל לסכום שלם הגדול על סכום חלקיו.

המשך קריאת הפוסט "גרילה תרבות – שירי ההפגנות: עורכים: נוית בראל | מתי שמואלוף | רוני הירש"

אדומה – אסופת שירה מעמדית

 

בעקבות ה-1 במאי 2007 התארגנו ביחד לפירסום "אדומה" אסופת שירה מעמדית בהוצאה משותפת של ‘אתגר – מגזין פוליטי תרבותי’, ‘מעין – כתב עת לשירה’ ו‘הכיוון מזרח’ המשך קריאת הפוסט "אדומה – אסופת שירה מעמדית"

אדומה – אסופת שירה מעמדית

אדומה כוללת שירים של משוררים מוכרים וידועים, לצד שירי משוררים בתחילת דרכם, פזמונאים וכותבים שאינם מגדירים עצמם כמשוררים כלל. גם אם כתיבת השירה היא מעיקרה מעשה בודד, שיתוף הפעולה באדומה מעיד על האפשרות לכתוב ולקרוא שירה כעמדה של שיתוף. המשך קריאת הפוסט "אדומה – אסופת שירה מעמדית"

פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית – גילגולי שיר

 

מעצבת: שירי עצמון.

הכול החל כשהמשורר יחזקאל רחמים פנה למערכת הכיוון מיזרח לפרסום שירו פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית. הגיליון מס' 12 כבר היה "סגור" ולא יכולנו לפרסם את השיר המקסים. לכן פנינו ליחזקאל וביקשנו לפרסמו על גבי גלוייה מיוחדת שהדפסנו לקראת השתתפותינו בפסטיבל המשוררים מס' 9 במטולה. בצד אחד הופיעו גיליונות הכיוון מזרח ובצד שני הופיע השיר.

מעצבת: שירי עצמון.

באותה שנה (2006) השיר הגיע לידי העורכת יערה שחורי וניר נאדר. ואלו החליטו לפרסמו (באתר של "ידיעות אחרונות") בצד צילום של דן זלצר ב"בית העם", גלריית פועלים וירטואלית לאמנות ושירה, מתפרסמת ביוזמת עמותת "מען" ומגזין "אתגר" כחלק משירים המשלבים ראייה חברתית פואטית.

ניו-יורק אוגוסט 2006, דן זלצר.

יחזקאל מספר שאת השיר הוא החליט לשלוח לתחרות  "שירה על הדרך" בדרך בשל התקבלותו הטובה במסגרות השונות. ואכן השיר התקבל בלבביות וזכה במקום שלישי בתחרות. וזיכה את יחזקאל רחמים ב-5000 ש"ח לקניית ספרים בחנויות סטימצקי. לבסוף, השיר גם זכה להיכלל באנתולוגיה לשירה מעמדית שאני בין עורכיה. בקרוב גם ייצא לאור ספרו של יחזקאל רחמים "משפט הדגים" (בעריכת רן יגיל, הוצאת עמדה / זמורה ביתן) שפרק מתוכו התפרסם בגיליון האחרון של עיתון 77.

 

"משפט הדגים" על גבי עטיפת גיליון "עיתון 77" מס' 318.

 

***

פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית

פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי/ וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית/ עַל מִזְרָן מְשֻׁמָּשׁ/ בְּעִיר הַחֲלוֹם/

יֵשׁ רְעַב אֶצְבָּעוֹת/ וּגְנִיחַת פְּרוֹטוֹקוֹל/ הֵם פּוֹלְטִים אֲנָחוֹת לַתִּקְרָה/

אֲחוֹתִי הַיְּקָרָה/ הַיְּקָרָה לִי מִדַּי/ הוֹי גַבֵּךְ הַמָּעוּךְ זֶה מִכְּבָר/

אֲהוּבִי הֶעָיֵף/ הוֹי, עוֹרְךָ הַמְּאֻבָּק/ גַּם גַּבְּךָ הַדָּקִּיק נִשְׁבַּר/

הַשְּׁקָלִים יִזְרְמוּ/ וְטִפּוֹת דֶּבֶק סִינִי/ מִטְפָּחוֹת שֶׁל נְיָר וּבֵטוֹן.

נִסְתַּתֵּר נִתְחַבֵּא/ בְּתוֹךְ חֶדֶר אָטוּם/ בְּבֶטֶן מִקְלָט מְזֻיָּן/

אֲהוּבִים וְיָפִים/ יִקְרְעוּ הַמְּחוֹגִים/ כְּשֶׁיָּבוֹא וְיַפְרִיד הַזְּמָן.

השאלון עם יחזקאל רחמים – עיתון הארץ – 30.5.2007