הערבים האחרים

העיתונאית מרים דגן, יצאה למסע בעקבות המזרחים בישראל, ראשית שוחחה עם ח"כ נורית קורן עם להקת AWA, אופיר טובול מתור הזהב – עכשיו תורנו, הזכירה גם את הפעילות המבורכת של ערס פואטיקה וגם שוחחה עימי על המצב היהודי-ערבי. למאמר

"קשה להיות ערבי, תשאל אותי"

התבצרות של פעילי ״הלא נחמדים״ בבית משפחת ג'אן בגבעת עמל, 06.09.15. צילום מעמוד הפייסבוק של מאבק גבעת עמל
התבצרות של פעילי ״הלא נחמדים״ בבית משפחת ג'אן בגבעת עמל, 06.09.15. צילום מעמוד הפייסבוק של מאבק גבעת עמל

התגובה שלי למאמר "אתחלתא דגאורה: השיח המזרחי מסתכל במראה ורואה לראשונה את עצמו" של אופיר טובול, באתר העוקץ

כל דור מגיע עם ההרגשה שהוא בורא עולם חדש, ללא היסטוריה, ללא עבר. ומי שלפחות עבר עשור אחד בתוך הפעילות המזרחית יודע שהעיוורון הזה יותר מזיק מאשר מועיל. כי כל התובנות של העבר לא נשארות בהווה. לדעתי היה משהו נפלא בזה שהגענו לאוניברסיטאות, ולמדנו על מבני הדיכוי, ההשכלה, כפרות, לא צריכה להיות מנוגדת לשום דיאלוג, או בנייה של גוף מזרחי חזק. כשלמדתי למשל על "מאה שנים מאה יוצרים" שהביא לי נפתלי שם טוב, ואחכ קראתי גם את "מפתחות לגן עדן" שכתב באנגלית עמיאל אלקעי, היה לי ברור שצריך גם לכתוב על הדור השלישי המזרחי שלא מופה. והנה מופיע הדור החדש… אך צריך תמיד הקשר, לכל טקסט.

נכון, שכל דור מביא איתו שפה חדשה, מטפורות חדשות וחדות, ולמשל העבודה שלך אופיר בקפה גיברלטר עם הצוות הנפלא, של טנג'יר היו כחלק מחוד החנית הלוהטת, BURNING SPEAR שלנו. אבל צריך גם להביט בכישלונות:

החבירה של משפחותינו לימין, היעדר האופוזיציוניות של פעילים ופעילות רבות, שממהרים לשבת עם העשור האבוד של ממשלות נתניהו, הם הדוגמא שהשיח האמיתי עדיין לא הגיע לנמעניו. רצח אלפיים ילדים בעזה תחת ממשלה שישבו גם מזרחים, היעדר תוכנית אמיתית למאבק בעוני [ראה דברים של הרב עדית לב, שליוותה את ועדת אלאלוף למאבק בעוני – ועדה שהמלצותיה לא יושמו ] מראים לנו שלא השכלנו להגיע לאופוזיציה לשלטון, אלא דווקא במקום זה עמיר פרץ [שדווקא התגייסנו לעזור לו, ודווקא הוא שידע ישיבה באופוזיציה, רץ לשלטון ונפל לבור עמוק. ולא לקח אחריות על האסון שגרם בלבנון].

בפוליטיקה יש שחור ויש לבן. ואם אתה לא נמצא באופוזיציה, אתה נמצא בקואליציה. ולכן, כשאתה מבקש אוטונומיות מזרחית בכדי להתחזק ולהגיע אל הפלסטיני, אתה אולי משיג את זה בערבים הנפלאים של קפה גיברלטר, ברגע נדיר שתאמר נאפר עולה על הבמה ושר [באמת הייתה הופעה מעולה]. אך אם תשאל את תאמר נאפר על היומיום, הוא יספר לך על הגזענות הלא פוסקת, שכוללת גם את אחינו ואחיותינו, כמו השיר של ג'ואן ספדי, שמבקש דיאלוג.

דווקא אלו הרדיקלים והרדיקליות, שאתה קורא להם טהרנים, הם מושכים עד תום את הרצון של העם הזה להיות בתוך קבוצה אחת יהודית, שמה לעשות הינה פריבלגית מול הפלסטיני. ולכן הקול החשוב של אורלי נוי וצבי בן דור שביקר חלקים בסידרה המעניינת והחשובה של "הנביאים". קול זה צריך להיתפס לא כטהרנות, אלא דווקא כמתן הקשר, כדיאלוג כשאלה נוקבת לחיים שלנו:

האם באמת לקחנו אחריות על החיים שלנו והקמנו אופוזיציה בלב שלנו כנגד הממשלה של האיבה, השינאה, שלילת הפלסטיניות והערביות, שינאת העניים [והאשמתם בעצמם]? האם הייתה לנו אחריות להקמת ממשלת נתניהו שמשקרת עשור שלם לנו וגנבה לנו את הזמן, וגרמה לכל כך הרבה קורבנות ליפול לעוני, למות במלחמות חסרות תכלית? האם בכל הרוע והקללה, המארה והרוח הארורה הזאת שנושבת במדינה אפשר רק להאשים את השמאל הלבן האשכנזי?

במקום להשתמש במונח טהרני, עדיף לפתח דיאלוג. לברך על אלו שמדברים עם היצירה שלך

הפוליטיקה לא הצליחה להגיע עדיין ליופי והקסם של קפה גיברלטר, ערס פואטיקה, תהודות זהות וכל השיח המזרחי של הקשת. מפלגת העבודה, ש"ס ואחרים לא הצליחו ללמוד את המבני מחשבה האלו. במקום זה ההרגשה היא של ניכוס [קמפיין נפלא של ש"ס, אך היא יושבת בממשלה שאין לה פרוגרמה אמיתית למאבק יסודי בעוני]. הספרדיות המתונה, המזרחיות שהכרנו בבתי הכנסת עדיין לא הגיעה למקום הזה שאפשר להדהד אותו לפוליטי [אפשר לדבר על יחידי כמו יוסי יונה, אורלי לוי אבקסיס, אבל אי אפשר להתעלם במפלגות האנטי-מזרחיות שבתוכם יושבים] . במקום זה לא במקרה ציינת פרויקטים שנמצאים בתרבות ולא בפוליטיקה. במקום לבקר את המבקרים שדורשים אחריות, כדאי לנצל את הדיאלוג לחשבון נפש.

התגובה שלי למאמר "אתחלתא דגאורה: השיח המזרחי מסתכל במראה ורואה לראשונה את עצמו" של אופיר טובול, באתר העוקץ

באמת, פתאום הכול ורוד בש"ס. פחעע

אריה דרעי. מקור ויקיפדיה This file is licensed under the Creative Commons Attribution 3.0 Unported license. English: taken by he:user:מהיר חימהHebrew Wikipedia
אריה דרעי. מקור ויקיפדיה This file is licensed under the Creative Commons Attribution 3.0 Unported license. English: taken by he:user:מהיר חימהHebrew Wikipedia

הנה הדברים המלאים שאמרתי לצ'יקי בכתבה על הנהירה לש"ס – כמו כן התראיינתי ליעל דן בנושא.

 

אני לא מאמין שפעילים חברתיים, ביקורתיים עם רקורד של עשייה מצטרפים למפלגה שחרטה על דגלה הדרת נשים והומואים ולסביות. ש"ס אותה מפלגה שהייתה לדוד תום המזרחי של הניאו ליברליזם הישראלי, שהשתתפה בכל ממשלה ימנית-קיצונית, שהפריטה את כל מערכת הרווחה הישראלית, פתאום שכרה מנהלי קמפיין שיוצרים קמפיין מעולה שכמו כדור של שכחה משכיח את כל עברה. אסור לשכוח את כל ההיסטוריה הארוכה של פגמיהם. גם אם ש"ס משתנה ופניה אל העתיד, אי אפשר להסכים כפעילים מזרחים, חברתים וביקורתיים עם העקרונות הבסיסיים שלהם שמשעתקים תפיסות הומופוביות ומיזוגניות. אפשר להיות מפלגה דתית, ולתת ייצוג לנשים ולקווירים. הכי כואב ששוכחים למפלגת ש"ס את העבר בכזאת קלות.
תום מהגר כתב יפה בהעוקץ:

"השמאל בארץ מתנכר בשיטתיות לאינטרסים של הציבור המזרחי. לכן מזרחים מוצאים בית בימין הפוליטי, ולכן אשכנזים מתבצרים בשמאל הלבן. כך שגם בבחירות הקרובות – בלי לדבר גלויות על זכויות היתר של האשכנזים, לא יהיה כאן שינוי פוליטי של ממש"

אבל צריך לזכור שמעבר לימין הפוליטי של ש"ס לא באמת יביא שינוי, לפי הפעולות שלהם בעבר. אולי המעבר של פעילים חברתיים יותר מסמל את הרצון להשפיע מבפנים, ולא ליצור מפלגות חדשות. מעין תמימות, שרוצה לעשות CASHING למאבק המזרחי בפייסבוק, ולהפוך אותו למטבע של כוח. אך דרושה חשיבה חדשה, מבנה חדש ולא מבנה ישן, עם אידיאולוגיה ישנה.

אי אפשר לייצר שמאל ללא פמיניזם וללא מחשבה קווירית. ואני מאמין שלם שאפשר לייצר כזה שמאל, כמו שעשו בספרד, ביוון ואפילו עם המחשבה הרב גזעית, רב מינית של מחנה אובמה הדמוקרטי בארה"ב.

 

בתמונה למעלה: אריה דרעי. מקור ויקיפדיה
This file is licensed under the Creative Commons Attribution 3.0 Unported license.
English: taken by he:user:מהיר חימהHebrew Wikipedia