צריך להרוג את כל האשכנזים | אלה נובק

יצירה של תמיר שפר, גלריה יפו, 2013
יצירה של תמיר שפר, גלריה יפו, 2013

השיר הבא, הוא שיר טוב, לא בגלל שאני מכיר את אלה, ולא בגלל שהייתי רוצה לכתוב אותו בעצמי, אלא כי הוא מסיר את כל המסיכה הסו קולד ליברלית של הקולוניה ומראה לנו עד כמה האישי והפוליטי כרוכים ביחד. ומחייב שנלמד את הדיון האמיתי על אתניות בבית ספר, ולא את החרטא שמלמדים כיום. לתת לתלמידים את מידת השינאה האמיתית, ורק מתוך קריאה בשירים כאלו תיווצר אהבה. כי אלה נובק לא פוחדת לגעת ברע מכל (ביטוי לשוני ילדותי "צריך להרוג את כל האשכנזים")  ולפרק אותו על ידי מציאת אהבה דווקא לצדו. אגב לפני יותר משנה כבר מצאתי את נפשי בכתיבה של אלה נובק בקטע שפורסם ב-19.9.2012

צריך להרוג את כל האשכנזים / אלה נובק

צָרִיךְ לַהֲרֹג אֶת כָּל הָאַשְׁכְּנַזִּים
חוּץ מִמֵּךְ, מֹֹתֵֶק.
אַתְּ, יֵשׁ לָךְ לֵב
וְלֹא הַיִית לוֹקַחַת תִּינּוֹק שֶׁל מִישֶּׁהוּ אַחֵר
גַּם אִם הַצֶּבַע שֶׁלּוֹ לֹא מוֹכֵר.

צָרִיךְ לַהֲרֹג אֶת כָּל הָאַשְׁכְּנַזִּים
הֵם כְּבָר עָשׂוּ אֶת שֶׁלָּהֶם
אוֹתָךְ, מֹֹתֵֶק, אֶפְשָׁר לְהַשְׁאִיר
אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַקּוֹנְטְרַסְט
שָׁחוֹר עַל גַּבֵּי בָּהִיר.

צָרִיךְ לַהֲרֹג אֶת כָּל הָאַשְׁכְּנַזִּים
חוּץ מִמֵּךְ, מֹתֵֶק.
אַתְּ תִּשָׁאֲרִי לִסְפֹּר אֶת הַשְּׁלָדִים
אַתְּ תִּשָׁאֲרִי לִסְפֹּד אֶת הַיְּלָדִים
הַפַּעַם אֲנִי זֶה שֶׁיַּסְתִּיר.

אלה נובק נולדה ב-1973 בתל אביב. שירים מפרי עטה פורסמו בכתב העת לשירה "מרחב" ובאסופת השירה "ערס פואטיקה". עורכת ביחד עם רועי פביאן את סדרת אירועי השירה "בוא דיבוק" במועדון "הצימר" בדרום תל אביב. במסגרת הסדרה הזאת מתכתבים אנשי עט מקצוות שונים' כגון להט"בים וסטרייטים; אנשי מעש מול לופטגשפט וטקסט מול מחול. השיר שלפנינו הוקרא באירוע הראשון של הסדרה שנערך ב-23.9 השנה. השיר התפרסם לראשונה בעיתון הארץ – מדור תרבות וספרות באסופה בעריכת אילן ברקוביץ

ההופעה האחרונה שלי במזרח התיכון: כדורי הרגעה בדבש

כחלק מהאירוע שיצרו אלה נובק ואלפרד כהן "אחוזי לחות" שבו משוררים ומוזיקאים חברו ביחד לבצע קטעי פרפורמנס שונים, החלטתי להזמין את גלעד רוט מלהקת "להקת" לנגן על הסקסופון בזמן שאקריא את יצירת המופת "כדורי הרגעה בדבש" לעילוי נשמת גבריאל בלחסן. הנה התוצאה בשני חלקים: המשך קריאת הפוסט "ההופעה האחרונה שלי במזרח התיכון: כדורי הרגעה בדבש"

בעלי מוות – חזירי הבר של אלה נובק

Human pig sculpture  By Wombok  cc: flickr
"מה עשה עם העור? אין לי מושג. הוא עמד עם הגב אליי וניסר את החזיר." | Human pig sculpture By Wombok cc: flickr

הצימר הוא אחת המעבדות החשובות בישראל לקשר שבין מילים, במה וסאונד. באחד מהביקורים שלי שמעתי את אלה נובק קוראת את "חזירי בר" מתוך הקובץ שלה "בעלי חיים – בעלי מוות" (שם זמני). הנה הוא מובא לפניכן.

חזירי בר | אלה נובק

אבא שלי היה צייד.

הוא לא התפרנס מציד. היה צד חזירי בר במקום להזמין ציוד ואספקה למפעל בו עבד כקניין.

אבל יש אנשים שמתפרנסים מצייד בישראל. אני בטוחה.

אני מתארת לעצמי שזה לא חוקי. אני חושבת שגם כשציד היה חוקי, הוא היה מוגבל לאיזורים מאוד מסוימים ולבעלי חיים מאוד מסוימים ואני בטוחה שאסור היה לצוד חזירי בר ביערות הכרמל כמו שאבא שלי עשה.

ואולי זה לא נכון להגיד שהיה צייד. אולי צד רק פעם אחת, רק חזיר בר אחד והספיק לו. אני לא יודעת.

אני זוכרת רק את הפעם ההיא שחזר הביתה עם שקית פלסטיק כבדה שבתוכה חזיר בר מת שוחה בדם של עצמו.

מה עשה עם העור? אין לי מושג. הוא עמד עם הגב אליי וניסר את החזיר.

ברחתי לחדר וסגרתי את הדלת כדי לא לראות את הדם מטפטף מהשיש במטבח.

כל כך התביישתי.

התביישתי שדווקא אבא שלי, מכל האנשים, יורה בחיה.

התביישתי כשהיה ממלא בשבילי פיתה עם הנתחים ששמר במקפיא.

זה קרה בקיץ, כי אני זוכרת שלקחתי את הפיתה לבריכה ופחדתי שהילדים יגלו מה יש בתוכה.

כשאני חושבת על זה היום אני מתכווצת אבל לא מתביישת. אני מרגישה גאווה.