ישראלי בברלין: הלב שלי הוא ערבי תלוש מהמזרח התיכון

שכבתי בצבא הסדיר, מתחת לטנקי הפלדה הזהובים הכבדים ושימנתי את הפטמות המסריחות שלהם. תמיד פחדתי שייכנס איזה נהג ויתחיל לנסוע מעלי וימחץ אותי. החרדה מזכירה לי את השיר הבא:

"נגעת בצמרות העצים
בלילות של ירח מלא
רוקד מכושף עם טווס דמיוני
נוטש את הגוף לדקה, וחוזר"

כך אני מפזם בהרמן־שטראסה שבנויקלן הטורקית. וגם אני הייתי מתוקלט ברגע האהוד־בנאיי הזה של מסיבות פוּל־מוּן.

"ועכשיו אתה כאן,
במכונית משומשת,
עם תיבת הילוכים
תקועה ברוורס.
מבקש, אם אפשר,
להיות רק עוד פעם,
ברגע של חסד
קשוב אל הלב".

“אנחנו כותבים אותך מולדת”– המקרה של הגירת יהודי עיראק

בחרתי לפתוח בדברי המשורר והסופר יצחק לאור, אשר בחן את הקשר בין הזכרון הלאומי לבין הספרות הישראלית, משום שהוא בטא נכונה את הקונפליקט בין המדינה ובין ייצרני הידע בתרבות. יצחק לאור בדק את הקשר בין הזכרון לבין השכחה, בתוך האינטיליגנציה הישראלית, לגבי עובדת התרחשות ה"נָכְּבָּה" הפלסטינית, אשר כללה גירוש של מאות אלפי פלסטינים ממדינת ישראל והריסת כארבע-מאות כפרים מיישוביהם[2]. יצחק לאור טען כי בניית האומה הישראלית כללה הרבה מאוד דברים "שצריך היה לשכוח" ובהערת שוליים הוא הזכיר את שפת היידיש ואת מה שעוללו למזרחים שהם הגיעו לישראל.[3]

ז'אנר סרטי הבורקס ומאמרים נבחרים על קולנוע ישראלי

לפני זמן מה קיבלתי הצעה לכתוב ערך על ז'אנר סרטי בורקס לאנתולוגיה יהודית שראתה אור בברזיל. הנה הגירסא העברית של הערך.

סרטים חברתיים ללימוד בבתי הספר של מערכת החינוך בישראל

הנה רשימה אלטרנטיבית של סרטים שיכולים לעזור בהעברת נרטיבים חברתיים (שלא נלמדים כרגע בבתי הספר):

באמת לא מעניין אותה: על השירה של רני שחר

"רוב האוכלוסייה בישראל היא אוכלוסית העולם השלישי או לפחות מוצאה בעולם השלישי. הפלסטינים הם עשרים אחוז מהאוכלוסייה, בעוד שהמזרחים שרובם מארצות העולם השלישי (מרוקו, אלג'ריה, מצרים, עיראק, אירן, והודו וכד') הם חמישים אחוז נוספים מהאוכלוסייה. על פי קריאה זו שבעים אחוז מאוכלסי ישראל מוצאם מהעולם השלישי (וכמעט תשעים אחוז מהאוכלוסייה אם כוללים את תושבי הגדה המערבית ואת הגדה)".[1]