מחקר חדש: אין קשר בין מהגרים לבין פשיעה ואלימות

על רקע המהומות בדרום תל אביב ננעל אמש כנס ההגירה השנתי של המרכז האקדמי רופין. במהלך הכנס הציג פרופ' משה סמיונוב מחקר חדש הבוחן עמדות בינלאומיות לגבי סוגיית ההגירה והיחס בין ריכוזי אוכלוסיית מהגרים לבין עלייה באלימות ובפשיעה באותו אזור. המחקר קובע חד משמעית: אין כל קשר בין מהגרים לבין פשיעה ואלימות.

האלימות: החברה הישראלית נפרמת

פרשת אונס מזעזע בגן העיר בתל אביב, מגיעה אלינו בדיוק אחרי הרצח המזוויע בבאר שבע. פרשה דולקת אחר פרשה והקצב רק מתגבר. החברה הישראלית מגלה לפתע את החצר האחורית המוזנחת שלה. הביטחון החברתי הולך ומתמעט. מנגנוני התקשורת מתחסלים אל מול האלימות. השפה היא אלימה. הביצוע הוא אלים. במקום לדבר, אונסים ורוצחים. הדיאלוג אבוד ואיתו גם התקווה להגיע להבנה בין אדם לחברו.

קת אייזנר קאט

– –

ג'וקים, נמלים, חיות דו רגליות, נחשים ומכת דבר

פורסם הגיליון השמיני של מגזין "ג'דל" מאת מרכז מדה אל כרמל בנושא "אירועי אוקטובר 2000 ומשמעותם הפוליטית והחברתית העכשווית". הנה המאמר של פרופ' איליא זריק על "האלימות של מדינת ישראל והערך של החיים הפלסטיניים". שבת שלום.

"מוות להומואים, להרוג את כולכם"

חברים ומכרים שלום. שלשום הותקפתי בירושלים לאחר מצעד הגאווה. נסיונותיי להעביר את הידיעה לאמצעי התקשורת כשלו, וחשוב לי שידעו שקרה מה שקרה. אשמח אם תעבירו את הטקסט הלאה למכריכם באמצעות אימייל, טוויטר, פייסבוק בצירוף מילה אישית. הנה קישור לאותו טקסט בפייסבוק. תודה מראש, גיל אנגלשטיין.

והנה מתארגנת שירה: על מאבק עובדי גן המדע במכון ויצמן

במשך חודשים ארוכים, רוב עובדי מוזיאון גן המדע שבמכון ויצמן מבקשים להתאגד ולהסדיר את זכויות העובדים שלהם, אך דרישתם לא מתקבלת. בין העובדים המאורגנים כלולים חיילים משוחררים, סטודנטים המועסקים כמדריכים ועובדי בית המלאכה של המוזיאון. רק לאחרונה דורג מכון ויצמן בראש רשימת מקומות העבודה האקדמיים הטובים ביותר מחוץ לארה"ב (כך עולה מסקר שפורסם בירחון המדעי "The scientist"). ובכל זאת ראשי המכון לא מתעקשים על הביטחון התעסוקתי של העובדים ומעדיפים לנהל מאבק קשה נגד התארגנות ועד העובדים החדש במכון. מכון ויצמן לא מסכים לקבל את החלטתם העובדים לממש את זכות ההתאגדות במסגרת ארגון העובדים "כוח לעובדים". הוא גם לא מנהל משא ומתן עם נציגות העובדים ולא בא איתה בדין ובדברים. בצעד זה הוא מתעלם לחלוטין מהערך של חופש ההתאגדות – זכות בסיסית ומוכרת הן במשפט והן באמנות הבינלאומיות שעליהן חתומה ישראל. רוב עובדי המוזיאון מבקשים להתארגן ועושים זאת על ידי שימוש חוקי בזכותם.