שירה רעננה, ושבוע הספר שמח לכל

שירים חדשים מכתבי העת ננופואטיקה לאלן גינזברג ומשיב הרוח להר הבית, כנס ספרותי חשוב וכמובן שבוע הספר

ביום שאחרי הפצצה של צאלה כץ ז"ל

"כשאומרים חמש מאות הרוגים, מתכוונים ל"הם", ובטח לא ל"אנחנו". בטח השכנה הערירית תמות במלחמה עם איראן, ולא אני" (הסופר סמי ברדוגו בדעה חשובה נגד המלחמה עם איראן)

יִשְׂרָאֵל בָּגַדְתִּי בָּך עִם הַמִּזְרָח וְגַם עִם הַתִּיכוֹן

יִשְׂרָאֵל בָּגַדְתִּי בָּך עִם הַמִּזְרָח וְגַם עִם הַתִּיכוֹן/ יִשְׂרָאֵל אֲנִי אוֹהֵב לִהִיוֹת זָקִיף בְּחוֹמת הַמִּין שֶׁלָךְ/
יִשְׂרָאֵל, כַּמָה תַּעֲשִׂיוֹת וְכַמָה צָבָא, אוּלַי בְּכֹל זֹאת/ תִּתְנִי לִי עֲבוֹדָה בְּשִׁירָה". שירים חדשים.

המאה העשרים באה לבקר: על הופעתו הקרובה של בוב דילן

כמה מילים על הופעת בוב דילן המתקרבת ומתרגשת לפתחי העיניים שלנו.

בלדת השלדים בביצוע משותף עם שלמה בר ואילן בן עמי בהשקת "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים"

לפני זמן מה פנו אלי שאצטרף למופע התחפשות למשורר אחר בפורים בבית ביאליק. השיר "בלדת השלדים" של המשורר אלן גינזברג חיבק אותי אליו ומצאתי את עצמי מוקף בלב גדול ומילים חדות ומושחזות היטב. הביצוע לשיר של גינזברג מוכר בעיקר בגלל שיתוף הפעולה הבלוזי שלו עם החיפושית פול מקרטני.

החלטתי להחליף את מקרטני בשלמה בר, אותו הכרתי ואהבתי עוד כשניגן בברירה הטבעית את שיריו של ארז ביטון. כך הגעתי למועדון לבונטין לאירוע ההשקה של ספרי החדש "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים", מלווה בלהקה אגדית שכללה לרגע את שלמה בר ואילן בן עמי. שיתוף הפעולה שלהם הוליד פיוז'ן ביטניקי מקומי ומזרח-תיכוני. ביקשתי רשות מאהד פישוף להשתמש בטקסט שתירגם בדיוק רב והוא אישר. כשאתה מבצע את גינזברג עולה מיד קו מטוס יהודי משנות השישים וטס לפלסטינא-ארץ ישראל פוסט שנות האלפיים ונשאר על המסלול הזה הלוך ושוב – שוב והלוך.

עלינו ללא חזרות לבצע את השיר, מספר 23 בהופעה (בקרוב אעלה סרטונים נוספים). שלמה שאל איזה קצב אני צריך אמרתי משהו בין ביט לבין ראפ, ואילן בן עמי הצטרף בבלוז. אט אט השיר תפס עוצמה והעלה מתת תודעתי הזמנית את מאבקי גרילה תרבות כמו פולגת ואקרשטיין וזרק אותנו לתוך פסגות האטלס של שירה חברתית.