"אם האיחוד האירופאי יתפרק, יעלו הניאו הנאצים"

CC BY-SA 3.0By Jörg Rüger (Own work) [CC BY-SA 3.0 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)], via Wikimedia Commons
יאניס וארופאקיס לשעבר שר האוצר של יוון, שמזהיר מהתפרקות האיחוד האירופאי CC BY-SA 3.0By Jörg Rüger (Own work) [CC BY-SA 3.0 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)%5D, via Wikimedia Commons
האיחוד האירופאי הטמיע את הניאו הליברליזם האמריקאי עד תום. הם דורשים מהיוונים להשתמש בכספי הסיוע, אך ורק לשם העשירים ולא לשם רוב העם. הם לא מאפשרים ליוונים למסות את העשירים. הם לא מוכנים לשמור על הפנסיות של הציבור. והכי נורא זה שהם כבר ניסו את התוכנית הזאת של מענקים לשיכבה אחת בעם ולא לרובו במשך חמש שנים שבהם האבטלה רק הועמקה. העם היווני שנקרע בין פאשיסטים לסוציאליזם, הלך לכיוון החברתי. והמנהיג שלהם ציפראס עם ביצי השור הצליח במקום בו רבים נכשלו, הוא קיבל תמיכה במשאל עם. אך האיחוד האירופאי ממשיך להתנהג כמו מאפיה ומבקש פשרה, במקום שבו העם היווני כבר שילם את המחיר הכבד. לא רק שהגרמנים לא החזירו את החוב שלהם לעם היווני עוד מהתקופה הנאצית, הם גם מבקשים לדרוס עד תום את העם היווני.
אנו חייבים לזכור שמדינות כמו גרמניה יוצרות את החובות עם הייצוא הגדול שלהם למדינות קטנות, ואח"כ עושים להם את המוות עם כל המוסדות הפיננסים שלהם. ארה"ב כבר ניסתה את התוכנית הזאת בשנות השמונים ומוטטה את כלכלות דרום אמריקה. רק מלזיה שלא הסכימה לתוכנית חילוץ הצליחה להביא נתונים הרבה יותר מהניאו ליברליזם.
אז מדוע האיחוד מבקש בכל זאת להילחם במדינה קטנה כמו יוון?
1. האיחוד מפחד מאוד מכלכלות דרום אירופה שגם הן הולכות לכיוון החברתי, איטליה, פורטוגל וספרד, ומדינות נוספות שיצטרפו וימוטטו את הסדר הקיים.
2. האיחוד בעל פוליטיקה מאוד ממורכזת שנמצאת בבריסל, ונשלטת על ידי טכנוקרטים שלא מבינים את הפוליטיקה מחוצה לשובע שלהן. הם לא מוכנים להעניק אוטונימיות למדינות כמו יוון.
3. האיחוד מאמין בכל תומו ברציונאליות של החשיבה של כלכלת ההיצע, שהתחילה באסכולת שיקגו, והוטמעה על ידי רייגן ותאצ'ר.
ומה יהיה, ובכן בגלל שהדברים בעולם לא עובדים לפי חלילי הקסם של האחודה אירופאי, ששם את כל הטנקים שלו בשדה הקרב. לדעתי, המקריות תוביל למקום חדש, שבו דווקא הקללה הניאו ליברלית תביא לברכה. במקריות ובאפקט דומינו הנזק מהניסיון האירופאי שיכול להביא לנפילות בורסה גדולות, יוכל אולי להעיר את המוח השבע של האיחוד ולהבין שהניאו ליברליזם נכשל.

במילים אחרות, כדאי לשמוע את האזהרה של שר האוצר וארופקיס שהתפטר בלחץ הניאו ליברלים השבעים והאטומים של האיחוד האירופאי: אם האיחוד האירופאי יתפרק ומדינות הדרום העניות כמו ספרד, פורטוגל, איטליה, יוון ואחרות יעזבו אותו. תהיה משוואה מאוד מפחידה שהכסף ישב בצפון העשיר של גרמניה, צרפת וכד' והעוני יישאר בדרום. כך נחזור למשוואה של 1930 שתהווה אדמה פוריה לעליית הניאו נאצים במדינות העניות, אותם כוחות של שינאה, עיוורון וקסנופוביות. והוא יודע על מה הוא מדבר, כי כבר ביוון יש מפלגה כזאת – קרי "השחר הזהוב… התרגום הוא תרגום חופשי מתוך הדברים שאמר בגארדיאן וצוטטו במאמר של זיזק מהניו סטטמן.

***

לא שר את ההמנון ומבקיע גול ניצחון: קווים לדמות היורו 2012

משחקי היורו הנערכים בפולין ובאוקראינה מממשים את ההבטחה הגלומה בספורט. אין צורך לחזור ולספר מתי ואיך הומצא משחק הכדורגל. על כך נכתבו ספרים רבים.  

משחקי היורו מחברים קהילות ביחד. אפשר לראות מסך אחד הנפתח ברחוב, לצד פיצוציה ומסביבו קהילות מזדמנות של מהגרי עבודה, פליטים, חסרי בית, צעירים מהשכונה, ואחרים שמצטרפים לקהילה בכדי להתאחד זה בעד הקבוצה, וזה בעד הקבוצה השנייה.

היזהרו בבני עניים כי מהם יצאו גולים

משחקי היורו מעלים את הצד החיובי בקיומה של הלאומיות. הנבחרות מתחלקות לפי המדינות השונות. האוהדים והאוהדות שמתלבשים בתלבושת הלאומית מכוננים מחדש את זהותם וזיהויים והזדהותם הלאומית. כך אנו למדים על משחקים בין מדינות שאינם מובילים למלחמה, הרג או דיכוי. אפשר לראות גם את הקיום הספורטיבי הנעלה כשמדינה מוחלשת כמו פורטוגל הנאבקת על חייה ביבשת האירופית אחרי המשבר האחרון, מנצחת את דנמרק ששייכת למדינות המבוססות. הרבה משקל מונח על כתפי השחקנים כשהם יכולים להעלות את המורל הלאומי וגם להורידו. במקרה שמדובר במדינה שעוברת זעזועים פנימיים תוצאת המשחק הופכת חשובה עוד יותר.

 משחקי היורו מרגיעים את הגבר הישראלי. הוא נעלם מהמלחמות של הרחוב. הרוגע והשקט חוזרים לרחוב. הרבה מהמתח משתחרר וניתן לו לרגע לדמיין את עצמו כאירופאי. רק שחבל שאין כמעט תוצאות טובות ביחס לנבחרת הלאומית הישראלית. אולי כדאי לחשוב מחדש על חזרה למשחקי אסיה שם היו לנו תוצאות טובות יותר.

הנבחרות הלאומיות של אירופה מראות את היכולת של שילוב אוכלוסיות שונות בתוך הנבחרת. זכורה לנו ההצהרה של מנהיג הימין הקיצוני הצרפתי לה פן כי הנבחרת שזכתה באליפות אירופה אינה צרפתית. והוא התייחס כמובן לנבחרת שנשלטה בידי מהגרים מאלג'יריה ומהקולוניות. היא הייתה נבחרת כהה מדי עבורו. קפטן הנבחרת לשעבר זינדין זידאן לא התרגש כל כך מההצהרה של לה פן, את מקומו בתהילת שחקני המופת הוא כבר רכש בכבוד. הנבחרות האירופאיות מראות את המציאות החדשה באירופה. הרבה אוכלוסיות שהגיעו מהקולוניות וגם מהגרים ממדינות שונות השתלבו. באירופה אין זעזועים גדולים כשהשחקנים האחרים הללו לא שרים את ההמנון הלאומי. לא שמעתי על שערורייה גדולה כששחקני הולנד וגרמניה הכהים, לא שרו את ההמנון הלאומי, רגע לפני פתיחת המשחק. מובן שאירופה הרב תרבותית יכולה להכיל שונות בתוכה. השחקנים הרי לא נמדדים בשירת ההמנון, אלא בכישרונם על גבי המגרש.

היזהרו בבני עניים כי מהם יצאו גולים

רבים בישראל ובעולם צופים במשחקי היורו באמצעות השידורים הפיראטיים במחשב. האפשרות החדשה מגלה לנו את כוחו המתגבר של האינטרנט לעקוף מערכות רשמיות של הולכת מידע. אנשים לא נזקקים לקנות ערוצי כבלים או טלוויזיה בתשלום, אלא חיבור בסיסי לאינטרנט ולינק נכון מובילים לצפייה בכל משחקי היורו. איני יודע האם תופעה זאת תתגבר ותהפוך למעין רשמית, אך קשה להתעלם מהחלק הארי שהיא לוקחת בשידור המשחקים לרחבי העולם.

דווקא ברגע של משבר כלכלי עמוק שאת סופו לא רואים, משחקי היורו עם מאות מיליוני הצופים הם חגיגה של זהות אירופית רב תרבותית וקהילתית.

הדעה התפרסמה בשינויים קלים מהמקור בישראל היום, ובוואלה.

*

השיר "לשהידים" (מחווה שלי למחזור "לשהידים" של מחמוד דרוויש ז"ל ב"מצב מצור") פורסם לראשונה בספרי השני: "שירה בין חזז לבין שמואלוף" (2006). בשנת 2012 קיבל מחמאות מהמבקר ארז שוויצר כחלק מהרצנזיה שלו על "קורה פנימית" אסופת שירי הכדורגל בעריכת גלעד מאירי (הוצאת כרמל, 2010). כמו השיר פורסם בשנת 2012 בקטלוג "יש אליפות! מאה שנות כדורגל בישראל", מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.

*

בקרוב:

*

*
שבוע טוב

מעבר לחומות הגזעניות

המשך קריאת הפוסט "מעבר לחומות הגזעניות"