מעביר את לפיד מדור "באסטה" לקיסרית

בשנת 2010 פתחתי את מדור באסטה באתר העוקץ. ראיתי שיש צורך לשים שירה בצד המאמרים העוקצניים וללהט מילים כקסמים לשינוי חברתי.

בין השאר פורסמה שירתם של מרחב ישורון, איתמר טהר לב, יאיר יצחק וקנין, אריאל גלילי, אסתר שקלים, ענת זכריה, לילך ובר, אפרת ירדאי, נעם לוי, חבורת לא נעזוב, רוני סומק, אסנת איטה סקובלינסקי, אלי אביר, אסף אבוטבול, ארז ביטון, פאוזי כרים, אמיר שגיב, לילא חלבי, יוחאי שלום חדד, נורי אל עוקבי, רותם מלנקי, שגיא אלנקווה, טל ניצן, אופיר טובול על השירים של סמי שלום שיטרית, יניב קקון, אברהם סוצקבר, מוחמד דרוויש – תרגום של תאמר מסאלחה, אורחאן וואלי, פיראס חורי, שרה מלול, יוסי בבליקי, יובל בן עמי, מאיר דדון, קובי אור במחווה לג'לו ביאפרה, יעקב ביטון מלכא, רועי צ'יקי ארד, אסף אבוטבול, חגי קלעי, נועם לוי, נועם שדות, דנה לובינסקי, מאיה בז'רנו, גלעד מאירי, עבד נאטור, ערב שירי מחאה במאהל מחאה של הדיור הציבורי בירושלים, נידאא חורי, עודד כרמלי, ערן הדס, דניאל באומגרטן, יריב מוהר, תהל פרוש, ערן צלגוב מתרגם גים קרול, נועם פרתום, ראג'י באטחיש, אלמוג בהר, אבי אליאס ז"ל, שלום גד, איתי עקירב, לורן מילק, הילה אהרון בריק, חגית גרוסמן, עדי קיסר, שלומי חתוכה, ברכה סרי ז"ל, ויקי שירן ועוד.

הסכנה בקלישאות: "הכי רחוק שאפשר" של אלון חילו

הרומאן השלישי של אלון חילו "הכי רחוק שאפשר" לא עומד בציפיות הגדולות של מי שזכה בפרס ספיר.

גאולה למכורים לקראק, לקוקאין, להירואין, לניקוטין ולאלכוהול

האם הפכו אותנו הסמארטפונים ואחיהם האלקטרוניים לעבדים מסוג חדש ובלתי ידוע עד כה?

שרקיה: על שירתה של אסתר שקלים

משפחתי היגרה לישראל עוד לפני מלחמת 48 מהעיר משהד. כשקיבלתי לידי את "שרקיה" ספר השירה של אסתר שקלים הרגשתי מחדש את התמונות הפרסיות שניתלו על הבית בבית סבי. אהבתי את האנשים הדו-מימדים, בעלי הזקן העגול כמו אנקול; את ה"גרומה סבזי" הטעים; את השטיחים הפרסים שהמשפחה החזיקה כנדוניה; ואינסוף מנהגים; מסורות; זוויות ראייה; היסטוריות; ודימויים שנבעו מתוך התרבות הפרסית. אך כשהלכתי לבית הספר, לא גיליתי ולא מאום מהתרבות הפרסית או העיראקית שבתוכה גדלתי. צבעיה וריחותיה לא נכנסו לשירה העברית.