עיניים רעבות: פואטיקה של מלך | ‎אילן ברקוביץ'

המבקר אילן ברקוביץ' כותב על אחד משיריי הספר החדש ומחבר בין הדאנק לבין הפאנק

מדוע מעמד הפועלים מצביע לימין

בימים שבהם השמאל הישראלי מגלה את גבולותיו ביחס לשאלות של זהות ולא מצליח לצמוח ולהוות אלטרנטיבה חזקה להפלת משטר נהנתניהו. אייל קליין המליץ בעבורי לקרוא כתבה יפה שעוסקת מדוע אמריקאים ממעמד נמוך מצביעים לימין הרפובליקני. החלטתי לתרגם חלק מהמסקנות שלה (בתרגום חופשי, אשמח להערות) בכדי לעורר אותנו לחשוב מחדש ואולי להתכונן ולהכין את דמותו של השמאל לקראת אתגרי המאה עשרים ואחת.

חייו של מהפכן: הדרקון הגיע

ג'ורג' גקסון היה פושע אמריקאי שהפך לאקטיביסט שמאל, מרקסיסט וסופר

תקיפת המערב בלוב – מעט מדי, מאוחר מדי

קדאפי טובח בבני עמו כבר למעלה מחודש. כמה חללים מיותרים נהרגו בשבועות הארוכים שבהם המערב התלבט אם להתערב בנעשה? ומדוע בעלות הברית תוקפות בלוב, אבל לא עוזרות למפגינים למען הדמוקרטיה בבחריין, שנורים גם הם באש חיה?

אתה לא יכול להרוג מהפכה: על מסורת הפעולה של הפנתרים השחורים

לפני מספר ימים התארחתי בתוכנית הרדיו "חיים של אחרים" שמנחה ערן סבג. התוכנית עסקה בתנועת הפנתרים השחורים בארה"ב. להקלטה צירפתי כרונולוגיה מסוימת + סירטונים מהתקופה. שבת שלום.

שפת הגירוש: זריקת משפחות לרחוב בידי עמידר ועמיגור

לפני למעלה משבוע נזרקו מספר משפחות נזרקו מבתיהן בשיכון ד' בבית שאן בשל חוב כספי לחברת עמידר. הקהילה לא שתקה על כך. האזרחים הזדהו עם הכאב ושרפו צמיגים ומחו על הצעד הלא אנושי של הגירוש מהבית. המשפחות עצמן אמרו שאם התקשו לשלם שכר דירה ורצו לשמור אותו לאוכל בכדי להתקיים. חלק מהמשפחות עברו להתגורר ברחוב. חברת עמידר טוענת שחלק מהמשפחות צברו חובות של עשרות אלפי שקלים ולא רצתה להמשיך להגדיל את החוב ולכן פינתה את המשפחות לרחוב. ושוב מגיעים מאבטחים לבתים המפונים ושוב סיפורים קורעי לב על אב אלמן שיוצא לרחוב עם ילדיו.

בלדת השלדים בביצוע משותף עם שלמה בר ואילן בן עמי בהשקת "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים"

לפני זמן מה פנו אלי שאצטרף למופע התחפשות למשורר אחר בפורים בבית ביאליק. השיר "בלדת השלדים" של המשורר אלן גינזברג חיבק אותי אליו ומצאתי את עצמי מוקף בלב גדול ומילים חדות ומושחזות היטב. הביצוע לשיר של גינזברג מוכר בעיקר בגלל שיתוף הפעולה הבלוזי שלו עם החיפושית פול מקרטני.

החלטתי להחליף את מקרטני בשלמה בר, אותו הכרתי ואהבתי עוד כשניגן בברירה הטבעית את שיריו של ארז ביטון. כך הגעתי למועדון לבונטין לאירוע ההשקה של ספרי החדש "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים", מלווה בלהקה אגדית שכללה לרגע את שלמה בר ואילן בן עמי. שיתוף הפעולה שלהם הוליד פיוז'ן ביטניקי מקומי ומזרח-תיכוני. ביקשתי רשות מאהד פישוף להשתמש בטקסט שתירגם בדיוק רב והוא אישר. כשאתה מבצע את גינזברג עולה מיד קו מטוס יהודי משנות השישים וטס לפלסטינא-ארץ ישראל פוסט שנות האלפיים ונשאר על המסלול הזה הלוך ושוב – שוב והלוך.

עלינו ללא חזרות לבצע את השיר, מספר 23 בהופעה (בקרוב אעלה סרטונים נוספים). שלמה שאל איזה קצב אני צריך אמרתי משהו בין ביט לבין ראפ, ואילן בן עמי הצטרף בבלוז. אט אט השיר תפס עוצמה והעלה מתת תודעתי הזמנית את מאבקי גרילה תרבות כמו פולגת ואקרשטיין וזרק אותנו לתוך פסגות האטלס של שירה חברתית.

יו"ר ועדת פרס נובל, הוראס אנגדל: "הספרות האמריקאית יותר מדי מנותקת ובורה ואינה משתתפת בדיאלוג הספרותי העולמי"

יו"ר ועדת פרס נובל, שהוא גם המזכיר הקבוע של האקדמיה השבדית, הוראס אנגדל, אמר כי "הספרות האמריקאית יותר מדי מנותקת ובורה ואינה משתתפת בדיאלוג הספרותי העולמי. בנוסף, היא אינה יכולה להתחרות בכתיבה האירופית". אנגדל עומד בראש הוועדה שתבחר בשבועות הקרובים את זוכה פרס נובל לספרות.

מהיפי ליאפי: כמה קווים דקיקים לדמותו של ג'רי רובין

ג'רי רובין נולד ב-14 בחודש יולי, 1938 ונפטר ב-28 בנובמבר 1994. ממנהיגי תנועת ההיפים מהווה דוגמא מרתקת לשינוי שהתחולל בארה"ב מימי המהפכה העליזים להולדת השמרנות החדשה משנות השמונים ואילך. ג'רי רובין היה בין השבעה שפוצצו את הועידה הדמוקרטית הלאומית (1968) ונחשב לאחד ממנהיגי ההיפים ביחד עם האקטיביסט אבי הופמן ואחרים. בשנות השמונים הוא הפך לאיש עסקים, היה לראשונים להשקיע בחברת "אפל". הוא הקים חברות שיווק, עבד כיועץ בשוק ההון והגדיר מחדש את אוכלוסית היאפים בניו יורק. הוא ביקש לטענתו שלא להישאר מחוץ למבנה הכוח ולרקוד. אלא לשנות מבפנים את מבנה הכוח. השינוי שחל בדמותו הוא גם שינוי מחשבתי שהתחולל בארה"ב במחנה של השמאל הרדיקלי.

להחזיר את החיילים הביתה

איאן בראון יחד עם שינייד קוראים להחזיר את החיילים הביתה. השיר מכוון את חיצי כנגד ארה"ב וישראל. ביקורת כזו יכולה להביא לא מעט ביקורת פנימית בחוגים יהודים על אנטישמיות הטבועה באלו המבקרים את פעולות ישראל וארה"ב. איני מתכחש לכך. אבל אם אנו מבקשים לייצר מסורת דמוקרטית עלינו להתחייב לעקרונות שכאלו. בתוך כך עלינו לכבד את המוסדות הבינלאומיים והמקומיים.