מקומה של המדיה במלחמות מיותרות והפגנה מול ביתו של "חלוץ"

התקשורת במלחמה זו הופקדה בידי גנרלים ואקס גנרלים וכל מי שקשור לעולם הביטחוני. דווקא בעולם זה, הביטחון נפקד. הביטחון האישי הפך בדיחה, הביטחון האזורי החל להתערער ונפקד מקום הפלסטינים, הנשים, אנשי שלום, פעילים חברתיים, היסטוריונים וכד'. כשהגיעו דמויות, בעלי דעות אחרות, שביקשו עתיד אחר למזרח התיכון, הפרשנים תייגו אותם והשתיקו אותם. ההשתקה לוותה במחשבה שאנשי צבא, בתקופת מלחמה מיותרת שכזו, הם היחידים שיכולים לתפקד. כל שאלה של מצפון, רגש, מוסריות, חוק בינלאומי ועוד נאסרה. לא צפינו בדיון אמיתי בסיבות, תוצאות ואפשרויות תגובה ופעולה אחרות במלחמה מיותרת זו.

השפעת המדיניות הניאו-ליברלית של ממשל רייגן על השחורים בארה"ב

בשנות השמונים עלה לשלטון רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית, שעל שמו נקראה התוכנית הכלכלית ששלטה בשווקים הפיננסיים (Reganomics).

באוטוביוגרפיה של רייגן נרשם שנצחונו בבחירות לנשיאות היה קשור בבעיות שקודמו, ג'ימי קרטר הסתבך בהן. שמבית גאתה האינפלציה ומבחוץ ספגה ארה"ב סדרה של מהלומות. וכשתמו שמונה שנותיו של רייגן בבית הלבן הייתה הזירה הבינלאומית שונה לחלוטין. בכורתה של ארה"ב הייתה ברורה בעליל. השפל הכלכלי נבלם ובמקומות שונים בעולם ניסו מנהיגים ללכת בדרכו של רייגן ולטפח כמוהו את היוזמה החופשית (רייגן, 1990). אני בא לבדוק את הנרטיב הזה מתוך העיניים של המיעוט השחור ולא של הרוב הלבן.