אדומה – אסופת שירה מעמדית

 

בעקבות ה-1 במאי 2007 התארגנו ביחד לפירסום "אדומה" אסופת שירה מעמדית בהוצאה משותפת של ‘אתגר – מגזין פוליטי תרבותי’, ‘מעין – כתב עת לשירה’ ו‘הכיוון מזרח’ המשך קריאת הפוסט "אדומה – אסופת שירה מעמדית"

הלוואי והיית עבד השדה (שיר)

תמונות מאירוע אחד במאי 2008 בסינימטק בתל אביב – אורגן בידי מען לעובדים (צולמו בידי גוני ריסקין):

הלוואי והיית עבד השדה (שיר)

 

יש לי מקסימום אימא ואבא שלא שווים מינימום.

והגעתי עד קבר באביב

 

ואלו נוסעים לפריפריה, להפגין, חושבות את עצמן משוררות מחאה

מנסות לשנות סתיו בפריחות,

 

במבט לחדשות לא אאמין לשינוי

ובמבט לשינוי אין חדשות

 

השאירו לי כמה אצבעות משוחררות

לֹא, אנל'א אסע להפגנת הסולידריות בקיץ של השבתות

 

אני רק לוקח ת חומר

עורך

ולא נותן לשחורות לנצח את הלובן

 

 ובלילה, אחרי בירה, כדור או ואבקה

יצולם בי אותו הסיוט,

 

לא אדע מי הבמאי של סרט האֵימה

נרדם בעלטה,

 

השמיכה שוב נפלה מהמיטה

הצינה בחורף זאת חזרה אחר חזרה

 

ובבוקר רסיס בעתה יתחלף בניצוץ

וודאות בחיי עוד עבד בבית אדוני התעשייה.

 

 

השיר הוצג  באירוע 1 במאי (2008). השיר התפרסם במגזין אתגר, מס' 25, יוני 2008, עמ' 3.

הבשורה מאת יהודה: על ספרו של סמי ברדוגו

 

הספר השלישי של סמי ברדוגו בנוי משתי נובלות. בנובלה הראשונה "אחי הצעיר יהודה" יחיאל, גיבור הסיפור, מתאר לנו את החוויות האחרונות שעוברות עליו לפני גיוסו לצבא. אימו של יחיאל נכנסת להיריון בגיל חמישים ושתיים. הכניסה לצבא, כתהליך חניכה "נורמטיבי" בישראל וההיריון המאוחר הופכים ביחד לתהליכים מקבילים הקשורים זה לזה. בנובלה השנייה "יתומים" מספר לנו שמואל על המחלה הסופנית של רחל, אשתו, על רקע החיים בפתח-תיקווה. החיים הפריפריאליים של הזעיר-בורגנות מתכתבים עם התהליך של הפיכת המשפחה ליתומה. הספר של סמי ברדוגו נקרא בשם "יתומים" ומעניק מעמד של בכורה לחוויה של הנובלה השנייה.

שתי הנובלות מנסחות מהלכים חברתיים שונים, שהם בו בזמן מנוגדים, משיקים ומייצרים עמדה ספרותית מורכבת ומרובדת. בנובלה הראשונה "אחי הצעיר יהודה" ההיריון המאוחר של אימא של יחיאל הופך למטפורה ספרותית שמצביעה על הקשר התיאולוגי, בין הכניסה של יחיאל לצבא, לבין הולדת הרעיון של מדינת יהודה. המטפורה של ההיריון המאוחר של האם הופך אותה גם למעין "רחם" של הרעיון הלאומי המיליטריסטי הגברי. יחיאל, אשר נולד בישראל, בניגוד לשיקו ודינה שנולדו בצפון-אפריקה, מתקדם לקראת גיוסו לצבא הישראלי. צבא זה פועל בשם הלאומיות, (האתניות) והדת, לשליטה על הטריטוריה של ארץ-ישראל "השלמה". הטקסט של סמי ברדוגו מתנגד לגבריות המיליטריסטית ומבקר אותה. אולם נדמה כי יחיאל יתגייס לצבא, בדיוק באותה הוודאות שאחיו הצעיר, יהודה, יוולד בסוף הסיפור. תהליך ההיריון הופך לרגע משמעותי, רגע של נס, רגע של התגלות, הנמצא מעבר לבנאליות השיגרתית, רגע לא רגיל, השובר את שיגרת היום-יום. הצבא המתקרב בצעדי "סכנה" לחיי יחיאל, גם הוא אירוע חריג וגם הוא לא באמת שייך לשיגרת חייו של הנער. הצבא אף מקרב את יחיאל אל אותו המקום שנמצא מעבר להיררכיות המשפחתיות. שכן שיקו, האח של יחיאל, כבר לא מקבל את מרות הסבתא, האב החורג והאם. שיקו, הבן החייל, שנולד בצפון-אפריקה, כועס על האב ומפר בצעדים אדיפליים את המבנה המשפחתי. החתרנות הפוליטית מותכת אל תוך המבנה המשפחתי. שיקו משתמש במכונית שהוא קיבל מהצבא, כסמל סטטוס ובכך הצבא הופך למסמן חיובי בחייו ומקור לכוחו ו"ביתו" החדש. הוא חוזר לבית-הוריו ומעשן בתוכו ובכך הוא מתעלם מבקשות חוזרות ונישנות של יקוטָה סבתו, מתנכר אל הריון האם ומתגרה אל מול אביו החורג בניסיונו לייצר "שם אב" חדש. יחיאל רוצה להכנס לחבורת הגברים בצבא, אך משיכתו לחבורה, מתוארת ככזאת אשר הופכת את הצבא, לטריטוריה של משיכה הומו-אירוטית חזקה. יחיאל מפנטז על הצבא והחוויה הכה "רגילה" של חבורת לוחמים גברים צעירים הופכת למורכבת יותר ובתוך כך הוא משנה את נקודת הכינון של הגבריות "הקשוחה". תהליך החניכה המיליטריסטי מקבל גוון קווירי דווקא מתוך יחיאל אשר נולד בישראל. נדמה כי סמי ברדוגו הופך את תהליך ההגירה למורכב יותר וכי המבט האפריורי של יחיאל בצבא ובגבר הישראלי, מנוגד לתהליך האלים של הפיכת הטריטוריה (באמצעות הספרות / התרבות) לטריטוריה "ישראלית" בעלת היררכיות אתנו-לאומיות וגבריות נוקשות.

בנובלה השניה "יתומים" שמואל מתחקה אחר הופעת יסוד חריג בחייו הבנאליים, בפתח-תיקווה. אשתו רחל חולה במחלה שמתבררת כסופנית. שמואל מתאר לנו את הניסיון שלו להכיל את המוות, דרך מעשים יום-יומיים פשוטים על רקע הפריפריאליות הפתח-תיקוואית . המטפורה הספרותית מקבילה את החיים בפריפריה אל מול המוות המתקרב של רחל. כך נוצר היגד דו-כיווני. הן החיים בפריפריה בישראל הופכים לתהליך ארוך של שקיעה של תושביה והן השקיעה של התושבים בפריפריה הופכת את אזור חייהם לחסר משמעות. האזרחים המאכלסים את הפריפריה לא מסוגלים להבין את התהליך החברתי והפוליטי המלא שעובר עליהם. הם יתומים מהבנה, מקליטה ומיכולת התמודדות מלאה עם תהליך הדיכוי. השיתוק שאוחז את שמואל אל מול הידרדרות אשתו רחל הוא גם היגד יהודי. דווקא שמואל אותו נביא שהמליך את שאול, מביט בגסיסת רחל אימנו כשהיא כמעט אילמת. המחלה של רחל מאופיינת גם כמבט אפל ומרתק אל תוך נפשו של שמואל שלא מצליח לפעול. המחלה של רחל מסיטה את נתיבי היום-יום מתוך חייו "הרגילים" של שמואל, עובד משרד הרווחה. היא חושפת את הקיפאון של תודעתו אל מול הווית החריגות. כך אנו נחשפים לעובדה ששמואל הפסיק לבצע ביקורי בית במשפחות מוחלשות וקבל על כך אישור מהממונה במשרד הרווחה. שמואל לא מסוגל לעכל את מצב החירום שבו התא המשפחתי נמצא. המטפורה הספרותית פוזלת למדינת הרווחה הנעלמת, ובו בזמן לחוסר המשמעות שכופה המציאות בישראל על רקמת החיים הרגישה וחסרת ההגנה שמבחוץ למרכז השבע. שמואל לא רק מביט למחלת רחל, אלא הוא מביט לבדידות התרבותית ויהודית של היותו מהגר צפון-אפריקאי במציאות השוללת את גלותו. הוא יתום עוד מהרגע שעלה לישראל, משום שאף ברגעיה האחרונים רחל שולחת את שמואל אל ילדיה ומבקשת שהוריה (אימה של רחל היא בת לניצולת שואה) יישבו לצדה ולא הוא. ההפרדה בין יוצאי אפריקה (המזרחים) לבין יוצאי אירופה (האשכנזים) מובילה את שמואל להיות סמן להתחדשות מצד אחד, שכן הוא מופקד על גידול הילדים. מצד שני אותה חוויה של יתמות נוכחת באופן טוטאלי ומותירה בספק את היכולת של שמואל לשזור את ההיסטוריה האישית שלו בחיי הילדים המרותקים לטלוויזיה ובו בזמן קשה להאמין שהילדים יוכלו לפרוץ את חומות הרגש של אביהם.

האח הצעיר יהודה, הוא נקודת הבשורה בטקסט. לא משום שהוא הינו סמן לאותה חזון משיחי ציוני, שהוא בו בזמן מחוץ לזמן ההיסטורי הציוני (מדינת יהודה של החשמונאים) ובו בזמן גם מסמן ל"כאן ועכשיו" במציאות בישראל (מדינת ההתנחלויות). אלא משום שהאח הצעיר יהודה הוא גם מסמן חסר קול ומוסתר והוא גם כזה אשר יכול לשנות את המשוואה שנוצרה מתוך שתי הנובלות של סמי ברדוגו.

הרשימה התפרסמה באתר של מגזין אתגר (ספטמבר 2007).

גזע ואמונה: אג'נדה חדשה

Mutate Britain  By muddyclay  cc: flickr
Mutate Britain By muddyclay cc: flickr

בחודש שעבר קבוצת אינטלקטואלים, אנשי תקשורת ומדיה בריטיים פרסמו בעיתון הגארדיאן נייר עמדה מרתק לגבי שאלות של גזע בבריטניה. במסמך זה הם קוראים למדיניות ושיח גזעי חדש בבריטניה. הם טוענים שיש רצון לשיח גזעי חדש, אך הממשלה עושה דמוניזציה לקבוצות מיעוטים ובו בזמן המטרה לא מושגת בשל "מנהיגי קהילה" שמציגים את עצמם ככאלו אשר התמנו על ידי הקהילות, אך חסרים מטבע פוליטי אמיתי.

תירגמתי חלקים באופן חופשי על מנת להביא ולעורר שיח ציבורי בנושא. אני יכול לזדהות עם הבעיה של ייצוג תרבותי לקוי שגורם לגטואיזציה, למשל הנציגים של ש"ס המשתתפים בפרויקט הניאו-ליברלי ומביעים קולות שלא רק מודעים מעמדית אלא מייצגים הומופוביה בצורה הכי גלוייה. מאידך איני מזדהה עם הבקשה של החלשת הלובי של קבוצות מיעוט משום, שאני מאמין בשאלות שיכולות להגיע אך ורק מתוך החברה האזרחית ולא מתוך המערכת הפוליטית ובהתארגנות למשל של תנועת הקשת הדמוקרטית המזרחית יכולנו לראות שורה של בקשות שלא הגיעו דרך המערכת הפוליטית של מספר ממשלות רצופות.

***

אנו, החותמים על נייר מבקשים לקרוא לגישה חדשה שתתמודד עם אפליה ודעות קדומות ויבנו דרך חדשה לבסס את בריטניה המודרנית. הם מאמינים שקהילות שונות יכולות לחיות יחד בחברה. אנו רוצים להבטיח שהשיח הלאומי לא יוגבל בידי פחדים או קולות מפורדים.

האתגר

בריטניה מתמודדת עם אתגרים חדשים. הבעיה של קבוצות דתיות קיצוניות מעסיקה את רוב האזרחים. גזעניות ואפליה כנגד קבוצות של מיעוטים נשארה הבעיה הגדולה, למשל השינאה המופנית כנגד מוסלמים ומהגרים בכלל והיא החליפה את הגזענות הישנה. דעות קדומות הם לא רק נחלת האדם הלבן ונעשתה הרבה יותר מורכבת.

האירועים שמרכיבים את "המלחמה כנגד הטרור" חיזקו את הפחד בכל הצדדים והדיון הציבורי על צדק חברתי נדחק הצידה. אין דיון על חוסר בדירות, שירותים ציבוריים רעים, בעיות של אלימות כנופיות והן משום מה הפכו לבעיות של גזע ודת ואפילו אם העובדות לא כך בשטח.

לא עוזרים

            הדיון הציבורי צריך להיות מרוחק מצדדים קיצונייים ולספק קול לרוב הישֵן. המטרה האמיתית של רב תרבותיות צריכה לעזור לאנשים מרקעים תרבותיים שונים להבין אחד את השני בצורה טובה יותר ושתדחוף לצדק חברתי. המדיה לעיתים טועה בחשיבתה על רעיון זה. הממשלה לא עוזרת כשהיא מחזקת את אלו המכונים "מנהיגי קהילה" וקבוצות הנותנות "מטריות" לקבוצות ו"כאילו" משמיעות את הקול של קבוצות מיעוטים. ארגונים כאלו צריכים לעבוד על מנת לארגן לעצמם את העסק ולא באמת כדי לעזור. המחשבה של ארגונים כאלו היא חד כיוונית כלפי גזע ולא באמת כוללת עקרונות של צדק חברתי. וחלק מקבוצות אלו מבקשת להמשיך ולכלוא את הקהילות שלהם בתוך מצב של אי צדק חברתי ועוני. הם יוצרים גטאות חברתיים ולא באמת פורצים אותם. אנו דורשים לקחת אחריות על המצב, לגלות עירנות ולהילחם בדיכוי, סגרגרציה, אפטיה פוליטית, פשע ועוני וכל הבעיות החברתיות שבעיני "המנהיגים" הופכים לבעיות של גזע ודת.

הדרך קדימה

בקריאה שלנו לפירוק הסדר הישן, אנו חייבים לבנות תנועה חדשה המבוססת על ערכים של סובלנות, חופש הביטוי והתחייבות בהירה בעד מאבק כנגד גזענות, דעות קדומות בכל צורותיהן, אנטישמיות, הומופוביה, סקסיזם ועוד. צורות דיכוי אלו צריכות להישלל וגם כל צורה של דמוניזציה מוסלמית.

המאבק שלנו בעד שיוויון וגישה פתוחה יותר לשירותים הציבוריים הוא מאבק בשביל כל הבריטים ולא רק למיעוטים האתניים. משפחות המאבק הנמוך הלבן גם חוות בעיה של מוחלשות, אי צדק ודמוניזציה. אסור לנו להתעלם מהרצונות שלהן, ואסור להפיל את רצונותיהן על צרכי קבוצות אחרות. עלינו לפעול למען הפעלת הזכויות האזרחיות וזכויות המיעוט, אך לא כחלק מדרישת לובי של הקבוצות, או נציגים של מיליוני אנשים.

עלינו ליצור אקלים שבו אנשים מכילים הבדלים פרטיים שכוללים, דת, שפה, תרבות, אבל גם מכילים שיח ציבורי שבו השינויים הללו יכולים למצוא את דרך הגישור שלהם. הזכות לחופש הביטוי וייצוג תרבותי, אמונה, והשתתפות בשיח הציבורי חייב להיות קבוע.

לכל אחד היום בבריטניה יש מספר זהויות ואסור לנו לבקש מהיחיד להיכנע למסורות שלו/ה. מאידך, מסורות תרבותיות הן סוג של מקור רחב של העצמה.

המטרה של המניפסט הזה הוא להכריז כי היו יותר מדי דיונים שמוסגרו תחת הכותרת של "אנחנו והם" בידי הפוליטיקאים, או שנשלטו על ידי ריאקציונאריים משני הצדדים. על מנת לבנות את בריטניה המודרנית בשלום עם עצמה, עלינו להתחייב להקשיב לקולות שיושבים באמצע ושהאינטרסים שלהם מבקשים לבנות גשרים ולא להכריז רק על השונויות.

העקרונות

1.                          סוף לפוליטיקה קהילתנית. עלינו לקבל התייחסות כאנשים אשר חופשיים במחשבתם, עם דעות שונות ולא כקהילות הומוגניות. איננו מבקשים לבטל את הדעות המאמינות בייצוג גזעי או אתני או של קבוצות מיעוטים בכלל. יש לא מעט דוגמאות שבהם עבודה מחויבת המציאות נעשית מתוך ארגוני שטח אשר דואגים להילחם בהחלשת קהילות אלו. איננו תומכים בשום קבוצה אשר דורשת להילחם על השיוויון אך מסרבת לכבד זכויות אדם של קבוצות מוחלשות אחרות. תרומה לכל ארגון, צריכה להיות מותנית בהסכמה להילחם בכל צורה של דיכוי על כל הרקעים השונים של גזע, קסטות (מעמד), דת, מיניות, מגדר ונכות.

2.                          כנגד דעות קדומות. אנו מגנים גזענות כנגד כל קבוצות בני האדם ואלו כוללות לבנים, יהודים ומוסלמים, או בין קבוצות לא לבנות שונות. אנו דוחים את הניראות של קבוצות קיצוניות ש"נחגגות" במדיה כמו מפלגת "חזב אלתחריר", (Hizb ut-Tahrir- מפלגת השיחרור ) שנחגגות בידי ארגונים כנגד גזענות ופוליטיקאים מסיבות דומות. עלינו לבקש שיח ציבורי שהתמריצים שלו יוכלו לאפשר ולחנך לאמונה שאֵפְשר לעודד לכידות חברתית.

3.                          למען שיוויון. אנו מחויבים לסיום העוני של הילדים בקרב החברה ולבנות קואליציה יעילה חוצה מעמדות, אתניות וליצור אמונה בקרב קבוצות שניתן להגיע ליעד כזה. דמוקרטיה בריטית שמבקשת להיות אפקטיבית צריכה להתעסק ולהיות מעורבות בקרב כל הכשרונות בכל קבוצת אוכלוסייה. אנו דוחים כל רעיון של ייצוג שטוען כי "פרצופים אתניים צריכים לעמוד מאחורי אזורים אתנייים" שבעצם מבקש ליצור גטאות של ייצוג של קבוצות מיעוטים.

4.                          אנו מאמינים בחופש הביטוי. הזכויות והחירויות האזרחיות מקודשות תחת חופש הביטוי והיצירה החופשית ואלו צריכות לאפשר למיעוטים לפתח ולשמר את התרבויות שלהם, ללבוש מה שהן רוצות, לצאת להפגנות ציבוריות ולאתגר את החוק. אנו קוראים לממשלה לתמוך בחופש הביטוי במצבים שבהם (קבוצות) קיצוניות מאיימות על מחברים ואמנים באלימות. הכישלון (בהגנה על יוצרים אלו) תהיה הביטוי של מדיניות רב-תרבותית בהשקתה עם (האידיאולוגיה) של הקבוצות הקיצוניות שהוזכרו. כדי להכשיל קבוצות קיצוניות עלינו לאפשר לקולות שונים להשמיע את דבריהם.

5.                          אנו מכבדים זהויות מגוונות בזהות בני האדם. הזכות להחזיק במספר זהויות, שכלולות בתחום התרבותי, האמנותי, הדתי ועוד היא מהות של חברה פתוחה. הזכויות הללו צריכות להיות מחוזקות, מאושרות ותמכות בידי אזרחות משותפת, שמגינה עליהן.

אנו קוראים לממשלות לממן תוכניות שייתנו למהגרים חדשים את כישורי השפה שהם צריכים על מנת להשתתף בחברה האזרחית ולהיות מועצמים ביתר שאת. זהו הכלי המשימתי שיבטיח שפערים יגושרו בין קבוצות מקהילות שונות.

אנו גאים בזהויות החזקות שלנו ולכן אנו קוראים להשמעת קולות שמודאגים מאוד מהפרקטיקות תרבותיות שמדכאות ומשחיתות אותנו בתוך מוסדות דתיים וכחלק מנישואים כפויים.

6.                          שיח לאומי חדש בנושא של גזע. ארגונים שעוסקים בנושא של המדיה אמורים ליידע את עצמם ולכוונן את דעתם בנוגע לדיונים השונים שנעשים בתוך בריטניה שהפכה לחברה מלוטי אתנית כיום. אך לאחרונה אנו מוצאים כי קולות לא מייצגים מוצגים כסמכותניים וכמייצגים בחלקים שונים למרות הערך של המכה המהממת שהם מביאים לדיון. כשדרני מדיה אנו חושבים שיש לנו אחריות פרטיקולרית ליצור מרחב שיהיה עשיר יותר בנוגע לשיח לאומי שאנו מבקשים לכונן.