מִרְיָם אַתְּ בְּמָרָה שְׁחוֹרָה

מאמר אקדמי שלי על המשוררת המזרחית הלא ידועה מירי בן שמחון מרחיב לגבי הקונפליקט בשירה "לקראת שיר". בנוסף, סרטון חדש של טל איפרגן קורא בצורה פמיניסטית את שירי "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים". בנוסף, מהדורת חדשות של הירקון שבעים שהנחיתי עם איילה חננאל וגם הזמנה לערב שירה ביום חמישי בו אשתתף עם סולני סיסטם עאלי! יונתן קונדה ומוחמד אפגאני לכבוד ספרם המשותף "תנאים מוקדמים"

רוני סומק עולה על הרכבת האחרונה לבגדד להיפרד מדוד סלים | האמן אמיר כהן בתמונות לספר האמן "דוד סלים" עם רוני סומק | אלג'יר: אבו סומק יצמח מהתמר הקבור |

רוני סומק בשיר ויצירה חדשים מסמן אפשרויות חדשות לישראליות, דווקא כשהוא נפרד מדודו סלים. הוא מביט במקביל גם אל העבר האבוד של יהודי-עיראק וגם אל תוך העתיד שעדיין לא הובנה. ההצצה הקולנועית אל מעבר לנקבי הרכבת, של הילד – המייצג את המשורר, היא אותה הצצה לעתיד יהודי הכולל מסורות יהודיות-ערביות ובמקרה הזה אל העיראקיות. המבט המשותף לילד ולדודו, הוא ההעברה הבינדורית, המסירה היהודית מדור לדור של: זכרון, ערכים והוויה. רוני סומק עומד במקום כפול, הוא גם נפרד מדודו, וגם משאיר אותו קרוב אליו. הוא גם חוזר לילדותו וגם מחבק אותה אל חיקו בהווה. ממקומו הקאנוני של רוני סומק בשירה בישראל, אנו רואים בהמשך לספרו "אלג'יר" (ראו מאמר ושיר בהמשך) וליצירות הדיו השחור כמו בריה"ל מדריד ותערוכות נוספות – את התעקשותו לשזור את שורשיו הכהים, כחלק ממיצוב מחודש לישראל במזרח התיכון.